מעוררי השראה: האנשים שעזבו את העבודה שלהם - ובחרו בהוראה

אורלי אורבך | ממקיף דרכא ה', אשקלון: מבעלת מכון כושר - למורה לתיירות

אורלי אורבך (50) היא מחנכת, רכזת שכבה ומורה למגמת תיירות בבית הספר מקיף דרכא ה' באשקלון. אבל הרבה לפני שהיא עמדה מול התלמידים והתלמידות שלה - היא עמדה מול מתאמנים, כשבעברה היתה בעלים של מכון כושר.

"מגיל אפס אמרו לי 'מתאים לך להיות מורה', ואני אמרתי בשום פנים ואופן. כעת זו השנה השישית שאני מורה", היא מספרת עם חיוך רחב. "לאחר החתונה עברנו לגור בארה"ב וחזרנו משם לאחר 11 שנים. כשחזרתי הבאתי לישראל סניף של רשת מכוני כושר לנשים. הפעלתי אותו במשך ארבע שנים מהקמתו ועד למכירתו, אבל לא מצאתי סיפוק בעבודתי ולכן המשכתי לחפש. בשנים שבהם גרתי בארה"ב למדתי קלינאות תקשורת, ולכן המעבר ממכון כושר למכון שמיעה היה לי מאוד טבעי. פתחתי מכון שמיעה באשדוד, אך גם בתפקיד החדש לאורך זמן הרגשתי חוסר. מכרתי את העסק והתחלתי לחפש את הייעוד שלי".

אורלי סיימה תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל ותיירות, מצאה את עצמה משלימה תעודת הוראה, ולאחר מכן נקלטה במקיף דרכא ה' באשקלון. 

"מה שאני הכי אוהבת בעבודה שלי זה את התלמידים ואת הקשר איתם. לקבל אותם בכיתה י' כשהם עדיין ילדים ולראות אותם הופכים לחיילים - אין דבר יותר מעצים וממלא מזה. אני מרגישה שאני חלק מתהליך בניית האישיות שלהם. אני מאוד אופטימית לגבי הנוער שלנו. יש לנו נוער מקסים ואיכותי והם צריכים שישקיעו בהם, לכן דרושים מורים איכותיים במערכת. כשיש מול בן נוער דמות חינוכית שמשקיעה בו - הוא מגיב בהתאם, מראה רצינות. אני מאמינה שהנוער הוא המראה שלנו - המבוגרים".

בתפקידה אורלי מלווה את המורים החדשים שנקלטים בבית הספר: "זה הגיע מתוך החוויה האישית שלי. השתלבות של מורה חדש במערכת היא לא פשוטה, ואפילו יש מורים שלא שורדים אחרי השנה הראשונה. לכן פיתחנו תוכנית שעוזרת ומלווה את המורה החדש בשנתו הראשונה בתהליך הקליטה בבית הספר. למזלי, השתלבתי בבית ספר שיש בו מנהלת תומכת שידעה לזהות את הכוחות שיש בי, מנהלת שנתנה לי הזדמנות לבצע תפקידים חשובים ומשמעותיים, ובכך היא חיזקה את תחושת השייכות והמחויבות שלי למערכת".

אייל חיים | מאמי"ת הלל, רחובות: מחבלן משטרתי - למורה לשל"ח

אייל חיים (55) היה במשך כ־30 שנה חבלן במשטרת ישראל. עוד כאיש משטרה צעיר היה מגיע לבתי הספר להעביר הדרכות בפני תלמידים - והתאהב. כעת הוא חוזר כמורה לשל"ח בבית ספר לבנות אמי"ת הלל.

"באתי עם ניסיון חיים, ואני נותן את מה שיש לי לתלמידות", אומר חיים. הוא אבא ל־4 (שלושה מהם בתפקידים ביטחוניים) וסבא לחמישה נכדים. לפני שלוש שנים פרש לגמלאות ממשטרת ישראל, שבה שירת במשך 28 שנים כחבלן ביחידת החבלה: "הייתי חבלן במרחב דן בתקופת הפיגועים הכי קשים באזור המרכז, בין היתר בקו 5 בדיזנגוף ובשנות האינתיפאדה - הכי רחוק ממה שקורה בבתי הספר".

כשהיה בן 27 הוא למד באוניברסיטה תואר ראשון במזרח תיכון ולאחר מכן עשה גם תעודת הוראה - אבל המשיך לשרת כחבלן במשטרה. ועדיין היתה לו סיבה להגיע לבתי הספר ולפגוש תלמידים: "בעבר היה נהוג שחבלנים גם מגיעים לבתי ספר ומסבירים לתלמידים כיצד לנהוג בעת זיהוי חפץ חשוד. זה הפגיש אותי עם בני נוער והתאהבתי. עבורי זו עבודה לא שגרתית - בדיוק כמו להיות חבלן. אז במשך 30 שנה כמעט החלום היה במגירה, ומדי פעם פגשתי אותו בהדרכות בבתי ספר" .

אייל למד תואר שני בניהול ובפיתוח מערכות חינוך בלתי פורמליות. מפגש עם זאביק זמין - חבר, מורה ומנחה לשל"ח (שדה, לאום, חברה) - חשף אותו לתחום ולידיעת הארץ. מדובר בשילוב של לימודים בכיתה עם סיורים בשטח, שמטרתם לטפח אחריות אזרחית, מימוש עצמי, מעורבות חברתית וכדומה.

הוא עבר מרכז הערכה, הפך למורה לשל"ח ושובץ בבית הספר הדתי לבנות אמי"ת הלל שברחובות: "אני מקפיד להגיע עם כל הלב, התלמידות סקרניות מאוד; מצד שני, לבני נוער היום אין יכולת קשב גבוהה, ולכן כדי שתהיה אקטואלי אתה חייב להמציא את עצמך בכל יום מחדש. לפני כל יום לימודים אני יושב וקורא את מערך השיעור, מחפש את הנקודה שבה אני ממציא את עצמי מחדש".

על החיבור עם התלמידות הוא אומר: "זה מדהים. התלמידות רואות אותי כמוביל, אחד שאפשר לגשת אליו, עם ניסיון חיים עשיר. אמנם הייתי בתפקיד מאוד גברי, אבל עבדתי על זה, היום אני עדין יותר".

מיכל עמר | מאמי"ת האופק, אור עקיבא: ממזכירה באגף חינוך -למורה להיסטוריה

מיכל עמר (50), מחנכת כיתה ומורה להיסטוריה בבית הספר אמי"ת האופק אור עקיבא. במשך עשרות שנים עבדה כמעט בכל תפקיד מנהלי אפשרי במחלקת החינוך, היא היתה סייעת בגן ילדים, מזכירת בית ספר, מזכירת אגף ואחראית הסעות - אלא שרק לאחרונה היא סגרה מעגל והגשימה חלום והפכה למורה בבית ספר.

"החלום תמיד היה להיות מחנכת ולעסוק בהוראה, אבל החיים הובילו אותי למקומות אחרים", אומרת עמר. במשך כמעט 30 שנה היא עבדה באגף חינוך של מועצה מקומית: "תמיד הייתי מחוברת לחינוך. אבא שלי היה איש חינוך, וגם אחותי מחנכת ומורה. אני באה מבית שחינוך תמיד היה דרך חיים".

כאמור, בגיל 40 החליטה עמר לעשות תואר ראשון במדעי הרוח והחברה, והמשיכה לעבוד בעבודתה. לאחר מכן עשתה תעודת הוראה. היא סיימה את לימודיה לפני שלוש שנים, ובשנה שעברה קיבלה הזדמנות ממנהלת ביה"ס, עינת רובין, שקיבלה אותה כמחנכת ומורה להיסטוריה בבית הספר אמי"ת האופק אור עקיבא.

בשנה האחרונה (תשפ"ג) היא הפכה לראשונה למורה להיסטוריה ואף מחנכת כיתה, וכך יקרה גם בשנת הלימודים הקרובה: "זכיתי. זה בית הספר הראשון שהגעתי אליו, ועבורי זו הגשת חלום. זו המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל. הצוות קיבל אותי באהבה ובחום, והילדים מדהימים. במשך כמעט 30 שנה הייתי מאחורי הקלעים של עולם החינוך, ועכשיו זה כאילו עברתי לקדמת הבמה, אני בחזית מול התלמידים. אני אוהבת לעמוד מולם", היא אומרת בחיוך.

עמר מספרת ששיתפה את התלמידים בדרך שהיא עשתה כדי להיות מורה: "אמרתי להם שאני מתלהבת ומתרגשת כמעט כמוהם. הם הגיעו לתיכון ועלו לראשונה לכיתה י' מבתי ספר שונים. יחד אנחנו עוברים דרך, אני מרגישה שאני נמצאת במקום הנכון. אני מגיעה בבוקר מלאת אנרגיה - אני משמעותית עבור התלמידים, ואני מרגישה שאני עושה משהו עבורם. זה חלום שהתגשם".

גזהיי טגדיה | מברנקו וייס, באר שבע: מסוהר בשב"ס -למחנך ומורה להיסטוריה

גזהיי טגדיה (35) הוא מחנך ומורה להיסטוריה בבית הספר האתגרי של ברנקו וייס בבאר שבע. אחרי תקופה קצרה כסוהר בשב"ס הוא החליט לפשוט את המדים - ואחרי דרך ארוכה שעשה, הוא יהפוך בשנת הלימודים הקרובה למורה להיסטוריה ולמחנך.

"הגעתי לחינוך מתוך שליחות - רק ככה אפשר לבצע תהליכי עומק", אומר טגדיה. הוא עלה לארץ כשהיה בן 3 עם הוריו וחמשת אחיו. הוא למד בבאר שבע והתגייס למג"ב, ולאחר השירות התחיל לעבוד כסוהר בכלא באר שבע. "זו עבודה בסיכון מאוד גדול ועם לחץ מאוד גבוה. מגיעים ל־24 שעות משמרת ושוהים עם האוכלוסייה הכי קשה שיש. החלטתי לעזוב את העבודה, והלכתי ללמוד תואר ראשון בהיסטוריה ובמזרח תיכון במכללת ספיר".

בתקופת הלימודים החל טגדיה לעבוד ב"רוּחַ מִדְּבָּר" - כפר שיקומי לטיפול ולגמילה מסמים ומאלכוהוליזם, בין היתר אצל בני נוער. "הבנתי שאני משמעותי עבור הנערים שם - אז הבנתי שאני צריך לעסוק בחינוך.

"החלטתי לעשות תעודת הוראה. כחלק מהסטאז' הגעתי אל בית ספר האתגרי של ברנקו וייס בבאר שבע, מוסד שנמצא קרוב למקום ילדותי. השנה הראשונה היתה לא פשוטה, מאוד מאתגרת. למזלי, יש בבית הספר צוות מעולה שליווה אותי ועזר לי - מה שעשה את הכניסה לתפקיד ליותר קלה. הרבה מהתלמידים המגיעים לבית הספר, זו המסגרת האחרונה שתקלוט אותם, אחרת הם ייפלטו ממערכת החינוך. אבל אני נלחם איתם ועליהם".

בשנת הלימודים הקודמת הוא היה בסטאז', וכעת בפעם הראשונה הוא יהיה מורה מהמניין: "זו התרגשות גדולה. כמורה להיסטוריה אני אגיש אותם גם לבגרות. חשוב לי מאוד הקשר עם התלמידים. הגעתי דווקא לבית ספר אתגרי, מתוך אמונה ושליחות ששם אפשר לעשות תהליכי עומק".