"הגדר לא ממלאת את ייעודה, היא נקודת תורפה": סיור ב"שער הכניסה של הטרור"

שתי הלוחמות עמדו מול הפרצה בגדר ההפרדה והביטו בחבורת הפלשתינים, שחיכתה במרחק של כמה עשרות מטרים מהן, לא רחוק מבית ליקיא, שנמצאת בדרום השומרון.

עד לפני כשבוע כניסת שב"חים לישראל התבצעה כמעט ללא הפרעה, שיירות ארוכות בכל שעות היום. אבל מאז גל הפיגועים, לפחות נכון לעכשיו, השמירה תוגברה. צמדים־צמדים של חיילים, לא ינום ולא יישן שומר גדר ישראל.

אחד הפלשתינים איבד בשלב מסוים את סבלנותו, כנראה היה צריך להגיע דחוף למקום העבודה. הוא ניגש ללוחמות וביקש אישור חריג, אבל המקצוענית במדים הניחה יד עצבנית על רימון ההלם, סימנה לו שיתרחק.

זעקת התושבים

"אף אחד לא יודע כמה זמן החיילים יישארו באזור", אמר ניר ברטל, ראש המועצה המקומית אורנית, שנמצאת בשיפוליהם הדרום־מערביים של הרי השומרון.

"אם המצב יישאר בלי פיגועים, אני מעריך שהם יהיו איתנו עד סוף הרמדאן, אולי עד יום העצמאות. אם האירוע יתגלגל לטילים מעזה - לך תדע. בכל מקרה, משרד הביטחון והצבא חייבים לטפל בקו התפר המוזנח. לאורך השנים חוררו והרסו את הגדר, והיום בלא מעט מקומות בשומרון היא כלל לא אפקטיבית".

"הם מטפסים בקלות"

לא רחוק מאורנית נמצא היישוב הקהילתי שערי תקווה, שממש צמוד לגדר ולכפר עזון עתמה. בחצי השנה האחרונה היו בו לפחות חמש התרעות אביר לילה ג', שמשמעותן "מחבל מסתובב ביישוב".

"האירועים החריגים בחודשים האחרונים הם במאות אחוזים יותר ממה שחווינו בשנים האחרונות", אומרת יו"ר ועד שערי תקווה, ליאורה טושינסקי, "היו מקרים שבהם טיילו בתוך היישוב במשך לילה שלם, ורק כשיצאו מישהו ידע על כך. בחלק מהמקרים אנחנו יודעים שזה היה פלילי, באו לגנוב, אבל תאר לך שהם היו פוגשים תושבים. המרחק מכאן לפיגוע לאומני הוא אפס. אז תגברנו סיורים ואמצעים, אבל שום דבר לא עוצר אותם. הם נכנסים דרך פרצות ומטפסים מעל הגדר בקלי קלות".

לא רק שב"חים

שערי תקווה הוא יישוב הנמצא בדרך כלל הרחק מהכותרות, אבל התושבים חיים שם כיום במתח. לא רק שב"חים עוברים שם ללא הפרעה. לפני כמה שבועות נחתו בחצר ביתם של ורדה ולאון בנודיס שבעה בקבוקי תבערה, שרק במזל לא גרמו לאסון.

"הוריי מפחדים", אומרת עו"ד נטלי לוין, בתם של ורדה ולאון, "אחי גר שם עם ילדיו הקטנים, והיתה זו בתו ששמעה את רעש הבקבוק והעירה את כולם. הם לא ישנים, מסתכלים כל הזמן החוצה. הם חושבים למכור את הבית, אבל מי יקנה אותו עכשיו?

"עו"ד לוין שלחה לפני כשבוע מכתב למנהלת "קשת צבעים", המופקדת על בניית הגדר, ובו התריעה על פרצות המאפשרות חדירה ליישוב, תאורה לא תקינה, מחסור בפטרולים ומכשול נמוך המאפשר זריקת בקת"בים. "16 מטרים זה המרחק בין הבית שלנו לגדר", שבה והתריעה.יש פרצות נוספותכשביקרנו בפרצה הסמוכה לבית ליקיא, הבחנו בבתים המטופחים של מכבים־רעות, יישוב המדורג 9 בדירוג החברתי־כלכלי. גם שם, עם כל ההוד וההדר, מרגישים את האיום.

"אז מה אם אנחנו יישוב מבוסס, זו סיבה לנעוץ בנו סכינים?", שואל דני רוזנפלד, המתגורר שם כבר 30 שנה. "אנחנו במרחק זריקת אבן מבית סירא, מקום שלא הייתי מסתובב בו עם חולצת סיום הטירונות של בני. לפני זמן קצר באו מתפרעים פלשתינים, חתכו את הגדר, השתלטו על כביש המערכת, הבעירו צמיגים. מה הבעיה לעבור בתוך דקה את ערימת הברזלים הזו? זה זועק לשמיים, תתעוררו.

גדר ההפרדה לא ממלאת את ייעודה, היא נקודת תורפה".שתי הלוחמות שעמדו ליד הפרצה הסתובבו עם רובי M-16, מחסניות בפנים, פוזה קרבית. הן נראו אחראיות מאוד. הבעיה היא שבמרחק 50 מטרים מהן יש פרצה נוספת וכמה מטרים אחריה עוד אחת. זה נראה כמו טיפול בקטיעת יד באמצעות יוד ופלסטר, ומניסיון של פצוע - זה לא יעבוד.