איראן עלולה "להפתיע" בחודשי החורף

מבחינת הנראות והנוכחות, הביקור של ראש הממשלה נפתלי בנט בוושינגטון, היה מוצלח. נראה שאכן הוא הצליח ליצור קשר אישי עם הנשיא ג'ו ביידן, ולהביא לדף חדש ביחסים בין ישראל וארצות הברית, תחת הממשל הדמוקרטי.

אולם לגבי מהות הביקור אמנם נותרו שאלות רבות ויתכן גם גורליות. בנוסף לכוונותיו של הממשל בנושא המדיני במיוחד סביב סוגיות פתיחה מחודשת אפשרית של הקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים, עומד הנושא המונומנטאלי - מה תהיה עמדתה של ארה"ב אם או כאשר ישראל תאלץ לפעול נגד איראן?

נדמה שהחלטה זו הולכת ומתקרבת: האיראנים מעשירים אורניום לרמה של 60 אחוז, וממנה קצרה הדרך עד רמת ההעשרה הנדרשת ליצירת פצצה. תחת משטרו הקיצוני של הנשיא ראיסי, קשה לראות מצב שהאיראנים יסכימו לחזור להסכם הגרעין של 2015, על אף כל והיתורים מרחיקי הלכת של האמריקאים.
חשוב לציין שהמשטר האיראני אינו יכול להסתפק 'ביכולת סף', שהיא היכולת ליצור פצצה תוך זמן קצר, אלא חייב לאחוז בפצצה עצמה. צורך זה משקף את חששו של המשטר לפגוש את אותו הגורל של מועמר קדאפי בלוב וסאדאם חוסיין בעיראק, שני שליטים שאיבדו את התוכנית הגרעינית הצבאית שלהם, ומאידך להידמות לקים ג'ונג און, הצפון קוריאני שלא ויתר על תוכניתו ונשאר בשלטון. ברם, בנוסף להישרדות, הפצצה היא חיונית ליוקרת המשטר האיראני, ולהצדקת קיומו. לא יתכן אומרים האייתולות, שיש פצצה בידי ההודים, הפקיסטנים והיהודים ולנו הרפובליקה האסלאמית אין.

סביר להניח שהמנהיג העליון חמינאי ואנשי הביטחון הסובבים אותו, צפו בתמונות מאפגניסטן, והסיקו מסקנה שאין לפחד כלל מתגובה צבאית אמריקאית. אי תגמול אמריקאי לירי טילים על הבסיסים האמריקאים בעיראק, על ידי מילציות פרו איראניות, רק מחזק את המסקנה הזו.
בטהרן בוודאי גם שמו לב שבפגישתו עם ראש ממשלת ישראל, הנשיא האמריקאי הזכיר את האפשרות של 'אופציות אחרות' כלפי איראן, אבל נמנע בכוונה לחזור על הנוסחה המאיימת: כל האופציות על השולחן. ניתן לומר שהאיראנים מאמינים שהממשל האמריקאי יעשה הכל למנוע מישראל ליזום מלחמה אשר עלולה לגרור את ארה"ב לתוכה.

באותו הקשר המנהיג העליון ויועציו בוודאי מסתכלים על ישראל וממשלתה החדשה והמגוונת, והסיקו שהיא תתקשה לקבל את ההחלטות הנדרשות בשעת מלחמה.

על פי תרחיש אפשרי אחד האיראנים ימשיכו להעשיר אורניום וליצור רכיבים נוספים לפצצה ויגיעו לנקודת האל-חזור במהלך חודשי החורף. זהו העיתוי האידאלי בשל תנאי מזג האוויר הקשים שעשויים להגביל ואף לנטרל את יכולות חיל האוויר הישראלי. שיקול נוסף הוא אפשרות הרתעת ישראל על ידי ירי מאסיבי של חיזבאללה וארגוני טרור נוספים בלי לחשוש מפגיעה ישראלית בלבנון.
בניגוד לדעה הרווחת בקרב פרשנים ישראליים שהאסון ההומניטרי בלבנון מגביל את יכולתו של חיזבאללה לתקוף את ישראל, דווקא משבר זה מרתיע את ישראל מלפגוע או לתקוף את לבנון כתגובה לירי של חיזבאללה. העולם לא ישב בחיבוק ידיים כאשר ישראל תעמיק באמצעות תקיפות, את הסבל של העם הלבנוני שכבר נמצא במצב אנוש.

לאור תרחיש זה היה חשוב מאד לשמוע מהנשיא מחויבות פומבית לתמוך בזכותה של ישראל להגן על עצמה מכל איום באזור. מאחורי הקלעים חיוני היה לשמוע כיצד ארה"ב יכולה לחזק את יכולותינו להגן על עצמנו. אפשר לעשות זאת דרך הענקת יכולות צבאיות הנמצאות בידי האמריקאים ושהם נמנעו עד עכשיו לחלוק איתנו וגם דרך הבנות נוספת: למשל האם ארה"ב תהיה מוכנה להעניק לנו סיוע צבאי, לוגיסטי, מדיני ואף משפטי בשעת מלחמה עם איראן.
מתן הבנות אלו יכולות היו להיות תמורה הולמת למחויבותו של ראש הממשלה לחדול מלבקר את ההסכם של 2015.

מחויבות זו אמנם מבורכת פוליטית אך עלולה לפגוע בנו מדינית ואף ביטחונית. אם ישראל תיאלץ לפעול נגד האיום האיראני, חשוב ביותר שנבנה את הקייס שלנו כלפי חוץ, ויפה שעה אחת קודם.

לא פחות קריטי אולי מלהתכונן למבצע זה, כפי שהודיע לאחרונה הרמטכ"ל רב אלוף אביב כוכבי, יש לבסס כמה שניתן את צדקתנו. יש עניין לפעול מייד; החורף הולך וקרב.

הכותב הוא ח"כ לשעבר ושגריר ישראל בארה"ב לשעבר