שיגור הרקטות אתמול לפנות בוקר (שלישי) לגליל מעמיד את ישראל בדילמה לא פשוטה, בין הצורך לשמר הרתעה לבין הרצון שלא להסלים את המצב בגבול הצפון. בצה"ל מעריכים כי השיגור בוצע בידי גורמים פלשתיניים שפועלים מלבנון. לא ברור מה היה המניע לשיגור הפתאומי, ונראה כי הוא לא קשור לתקיפה שביצע שלשום חיל האוויר, על פי מקורות זרים באזור חלב. ניסיון העבר מלמד כי תקיפות כאלה מכוונות בעיקר נגד מערכי ייצור והברחה של אמצעי לחימה שמיועדים לחיזבאללה או לגורמים פרו־איראניים שפועלים בסוריה, והם אינם קשורים כלל לארגונים הפלשתיניים בלבנון.
המקרים הקודמים שבהם שוגרו רקטות מלבנון היו במהלך מבצע שומר החומות. אז נטען כי השיגורים בוצעו כהזדהות עם הלחימה בעזה. לא ברור מה הרציונל לשיגורים כעת, אם הם קשורים לשלל האירועים בזירה הפלשתינית - מהמבוי הסתום במגעים בין ישראל לחמאס, דרך העיסוק החוזר בפרשת חאן אל־אחמר, ועד לעלייה המתוקשרת של יהודים להר הבית במהלך תשעה באב - או שיש להם מניעים אחרים, פנים־לבנוניים. בעבר נטען כי שיגורים כאלה לא יכולים להתבצע שלא בידיעתו ובאישורו של חיזבאללה. נראה שזה אינו המצב, לפחות לא באופן מוחלט. סביר אמנם שחיזבאללה נהנה לראות את ישראל מזיעה גם בגבול הצפון במהלך סבב הלחימה האחרון בעזה, אבל ספק אם הוא רצה לחזות בהסלמה שהיתה מבעירה גם את לבנון.
חיזבאללה טרוד כעת כולו במצב הפנימי בלבנון. חלקים גדולים בציבור הלבנוני (ונציגיו בפוליטיקה ובתקשורת) מאשימים את הארגון ואת פטרוניו האיראנים בכך שלפיתת הברזל שלהם במדינה ובמוסדותיה מונעת סיוע בינלאומי ללבנון, ולמעשה מובילה לקריסתה. ספק רב אם במצב הזה - שבו גם כך נהנים השיעים מתנאים עודפים בחלוקת מזון, דלק ותרופות לעומת עדות ומגזרים אחרים בלבנון - ירצה חיזבאללה לחמם גם את הגבול עם ישראל ולהיקלע להסלמה שעלולה להמיט חורבן מוחלט על המדינה.
אבל האינטרסים של חיזבאללה אינם פוטרים את ישראל מהדילמות שלה. בהנחה שאכן מדובר בארגון פלשתיני שביצע את השיגורים, נתונה ישראל בדילמה של ממש כיצד לפעול בתגובה. ירי התותחים שבוצע לשטח לבנון בתגובה מיידית לשיגורים היה בבחינת יציאה ידי חובה, שלא מייצרת את ההרתעה הנדרשת. גם הטלת האחריות על ממשלת לבנון (והאיום המרומז שנלווה אליה בדברי ראש הממשלה בנט ושר הביטחון גנץ) לא גרמה להתרגשות שיא בלבנון, שטרודה כאמור בצרותיה־שלה.
לכן נדרשת ישראל לפעול אחרת. מיידית, להעלות את הכוננות בגבול הצפוני כדי לקדם כל סכנה והפתעה; הימצאות לוחמי ההגנה האווירית בגזרה הוכיחה את עצמה ביירוט אחת הרקטות ששוגרו, ואפשר שנדרש להצמיד לה גם עיבוי נקודתי של כוחות שיפעלו על הגבול ליצירת הרתעה.
במקביל, נדרשת ישראל למקד את הפעילות כנגד משגרי הרקטות. אחרי צבר כזה של שיגורים - שלושה מלבנון במהלך שומר החומות, ועוד אחד אתמול - לא סביר שהמודיעין לא יודע להצביע שמית על מי ששיגרו את הרקטות, ואיפה הם פועלים ומתגוררים. פגיעה ממוקדת בהם - חשאית או גלויה - תעביר את המסר טוב יותר מאלף הצהרות ואיומים.
