ביטול מצעד הדגלים: בימים של פיקוח נפש - רצוי לא לשחק באש

בני משפחתי, שורדי שואה, זכו לחיות בדור האחרון לגלות ובדור הראשון לגאולה. יחד ראינו עין בעין, במלחמת ששת הימים, בהתגשמות חזון הנביאים בדבר השיבה לירושלים, שחרור חלקי המולדת ובניין ארץ ישראל. לא אשכח את חג השבועות כשעשיתי דרכי עם המוני בית ישראל אל הכותל, שזה עתה שוחרר. חלום אדיר שהתגשם.

מצעד דגלים בירושלים משובב נפש. כמה נאה לראות צעירות וצעירים מניפים דגלי כחול-לבן וצועדים ברחובות ציון. חשוב שיהיה ברור שמצעד דגלים אינו הביטוי לריבונות שלנו בירושלים. יש זמנים שבהם נדרשת אחריות, מתוך ראייה כוללת של המציאות. שינוי מסלול המצעד אינו פוגם באחיזתנו בעיר.

הנחת היסוד שלי היא שלגורמי הביטחון יש מידע מוצק שלאויבינו הקרובים והרחוקים כוונות זדון לנצל את מצעד הדגלים כדי להוביל לשפיכות דמים ולסכנות מיותרות.

חס וחלילה שמתוך עיקשות נשחק לתוך הידיים מגואלות הדם שלהם. לצערי, ביטול מצעד הדגלים במתווה החליפי שהוצע, מעניק להם הישג מרשים בלי שום מאמץ. הרובע המוסלמי, שבו היה המצעד המקורי אמור לצעוד, מצוי בריבונות ישראלית. איש מהמוסלמים שגרים ברובע לא מעוניין לעבור להתגורר במסגרת הרשות הפלשתינית. יש בתוכם גורמים קיצוניים, מתודלקים בידי חמאס ואיראן, שעלולים לבצע פעולות התאבדות. פיקוח נפש הוא חובה עליונה במסורת ישראל.

הימים הקרובים הם בעלי משמעות מיוחדת. המתח הפנימי עצום. שונאי ישראל סופקים כפיים ונהנים מהאפשרות שעומדת לקום בישראל ממשלה שחזונה שתי מדינות לשני עמים. בימים שכאלה המוטיבציה למהומות ולפיגועים חזקה מתמיד, מכיוון שחילופי השלטון המסתמנים משדרים חולשה ורפיון. זו העת שהטרוריסטים מבקשים להעביר מסר לממשלה החדשה על מה שצפוי לה, אם לא תיענה לדרישותיהם. אז מה ההיגיון לשחק לידיים שלהם?

יש לי ביקורת קשה על התנהלות המפכ"ל בעניין הסימטריה בין יהודים לערבים בהקשר המהומות, ועל האזהרות המפתיעות של ראש השב"כ לאחר שתיקה ארוכה, כשהאיומים היו מופנים כלפי ראש הממשלה.

אולם גם בימים של ביקורת אין לנו אלא לסמוך על המלצותיהם, מתוך הנחה שאצלם מצוי המידע שמאפשר לקבל החלטות אחראיות ונכונות.

אינטואיטיבית אני מבין את ביקורת מארגני המצעד ומזועזע משינוי מסלול ניווטים של חיילים מחשש להתנכלות בדואים. אני גם מבין איך שינוי המסלול משחק לידי בג"ץ בדיונים עתידיים. אולם תפקידה של מנהיגות להפעיל סמכות מתוך אחריות. חשוב לכן, כבר עכשיו, לקבוע מועד אחר למצעד הדגלים ולהיערך לקיומו הבטוח.

אורי צבי גרינברג בסיום שיר נבואי מ-1936 כתב: "אני רואה הר הבית כסיני בוער/ ורוכב שותת אש בחצוצרה מחצצר. ודגל דוד - במגדלו של דוד".

דגל ישראל מונף בירושלים ברמה. שום רוח רעה לא תסיר אותו לנצח ממגדלו של דוד.