להצגת תחקיר אירועי 7 באוקטובר הגיע אתמול (חמישי) הרמטכ"ל היוצא, רא"ל הרצי הלוי, ולא בכדי. בשיחות סגורות אמר הלוי מספר פעמים בחודשים האחרונים כי אחד הדברים שנחרטו בו עמוק במהלך המלחמה היא אמירה של אחד מתושבי ניר עוז, שהטיח בפניו כי החייל הראשון הגיע לניר עוז רק לאחר שאחרון המחבלים עזב.
*מסתערבי מג״ב מחלצים אזרחים תוך חילופי אש במסגרתם חיסלו מחבלים // צילום: דוברות המשטרה
למרבה הצער, זו המציאות. על פי ממצאי התחקיר, שהוצגו בפני חברי הקהילה, ב-12:30 יצא אחרון המחבלים מהקיבוץ, ורק כ-40 דקות לאחר מכן, ב-13:10, נכנס כוח ביטחון ראשון של ימ"ס לקיבוץ.
פרצו את המכשול וחדרו לישראל
מהתחקיר עולה כי המחבלים נכנסו לכל בתי הקיבוץ למעט שישה, חטפו, רצחו, בזזו, זרעו הרס וחורבן. 41 מתושבי הקיבוץ נרצחו, 76 נחטפו, מהם 67 נחטפו בחיים. 13 מחטופי הקיבוץ נרצחו בשבי. נכון לרגע זה - 14 מתוך 59 החטופים המוחזקים בעזה הם תושבי ניר עוז, חמישה מהם בחיים.
השורה התחתונה של התחקיר היא שב-7 באוקטובר היו יישובים רבים שהמצב בהם היה קשה, אך באף אחד מהם לא היה צירוף קטלני של מצב כל כך חמור מצד אחד, והיעדר כוח צבאי מאידך.
ברקע הדברים, ב-6 באוקטובר התגוררו בקיבוץ ניר עוז כ-420 תושבים, ב-100 בתי אב. ב-7 באוקטובר שהו בקיבוץ כ-386 אנשים, לרבות עובדים זרים ואורחים. הכוחות שתפסו קו בבוקר 7 באוקטובר במרחב היו פלוגה מגדוד 51 של גולני, שבסיסה במחנה מו"פ, כשלושה קילומטרים דרומית לניר עוז. שם שהו 34 לוחמים. הפלוגה החזיקה מוצב נוסף, "בית לבן", שבו היו צוות קרב משוריין שכלל שני טנקים ונמ"ר. בקיבוץ עצמו היו שבעה חברי כיתת כוננות, בהם רבש"ץ הקיבוץ, כמו גם מספר אזרחים עם אקדח אישי.
בבוקר 7 באוקטובר, בשעה 05:34, עלה סמג"ד כיסופים בקשר, והכוחות נערכו ל"זמן גשר", מעין כוננות עם שחר, על פי הפקודות, בהתאם להערכת המצב. לפי התחקיר, בתדריך ניכר כי כל הכוחות בגזרה לא היו מודעים למה שעתיד לבוא.
האש הנרחבת שבה פתח ב-06:29 ריתקה את כוחות הגדוד במוצבים, ובמקביל עשרות מחבלים לאורך כל גזרת האוגדה פרצו את המכשול וחדרו לישראל. בגזרת הגדוד פרצו המחבלים כ-14 נתיבים ובגזרת הפלוגה - כשישה נתיבים.
עם תחילת האזעקות, החלו שני הטנקים והנמ"ר בנסיעה אל גדר הגבול, התצפיתניות הכריזו על חדירת מחבלים במספר צירי פריצה. בשעה 06:43 הקפיץ רבש"ץ ניר עוז את כיתת הכוננות, ובשעה 06:49 חדרו ראשוני המחבלים לשטח הקיבוץ דרך השער הצפוני, ולאחר מכן גם משער הכרם ומהשער הדרומי.
ללא פיקוד
בשעה 06:42, מפקד החטיבה הדרומית, אל"ם אסף חממי ז"ל, קפץ ללחימה בנירים, ונהרג זמן קצר לאחר מכן, מה שהותיר את הגזרה ללא פיקוד. ב-06:50 הופלו תצפיות הגזרה, למעט אחת שהמשיכה לעבוד, אך במהלך היום אף אחד לא ניצל את המידע ממנה.
מבחינת הכוחות, עם תחילת הירי, בשעה 06:30, הלוחמים קיבלו פקודה להיכנס למרחבים מוגנים. 34 לוחמי גולני נכנסו לחדר האוכל ולמיגוניות. כשהמחבלים הגיעו, הם נלחמו כדי לצאת מהמרחבים המוגנים. חמישה נהרגו, 17 נפצעו. בשעה 07:06, הסמ"פ, עומר וולף ז"ל, הבין שאסור לרוץ לגדר, אלא יש ללכת ליישובים. אך הוא פנה עם לוחמיו ל"בית הלבן" כדי להשתלט עליו, ונהרג עם שניים מחייליו. מאז, הפלוגה פעלה ללא פיקוד.
חילופי הירי הראשונים עם המחבלים בניר עוז היו בשעה 06:52. הרצח הראשון, כחמש דקות לאחר מכן, בשעה 06:57. בשעה 06:55 הגיע לשער הקיבוץ רכב שנמלט ממסיבת "פסיידאק", שהתקיימה בשטח הסמוך. המחבלים ירו בשני נוסעי הרכב שניסו להגיע לקיבוץ על מנת לתפוס בו מחסה. בהמשך הגיעו עוד שני כלי רכב, שנוסעיהם נרצחו על ידי המחבלים. בסך הכל נרצחו בכניסה לקיבוץ שישה אזרחים שהגיעו מהמסיבה.
על פי ההערכות, לניר עוז נכנסו ארבע מחלקות נוח'בה ואחת של הג'יהאד האסלאמי, שמנו יחד כ-100 עד 130 מחבלים .בהמשך הגיעו עוד 200 עד 400 מחבלים לא מאורגנים. כלומר, על פי התחקיר, ביישוב היו בין 300 ל-500 מחבלים.
דקות ספורות לאחר הקפצת כיתת הכוננות, יצאו חלק מחבריה, כמו גם חברי כיתת כוננות ואזרחים חמושים נוספים מבתיהם, וניהלו במשך כשעתיים לחימה עם המחבלים. בשעה 07:06 ניתנה הנחייה מהפלוגה לפריסה בשטח לכיוון הארץ, עם תשומת לב לאיום על היישובים.
בין השעה 07:00 ל-08:00 נשלחו הודעות רבות ברשתות החברתיות על זיהוי מחבלים ועל יריות במקומות שונים בקיבוץ. כמו כן, החלו להגיע הודעות על הרוגים. החטיפות הראשונות החלו בשעה 08:30. בסביבות השעה 08:40 ניהלו חברי כיתת הכוננות קרב בצומת הפחים, שם נפגעו מרבית חבריה. הקרב הסתיים עד השעה 09:00, ובכך, למעשה, הסתיימה הלחימה המאורגנת ביישוב.
ארבע גיחות של מסוקי קרב
משלב זה והלאה, התרחשו עוד כמה אירועי לחימה בודדים על ידי תושבים חמושים בנשקם האישי. בתחקיר נקבע כי חברי כיתת הכוננות היו בנחיתות מספרית משמעותית, ולמרות זאת לא ויתרו, חתרו למגע, הרגו מחבלים ונלחמו זמן ממושך, עד שנפגעו.
משעה זו הגיעו לקיבוץ עוד ועוד מחבלים, שברובם לא היו משויכים לארגוני טרור, אך הגיעו כדי לרצוח, לחטוף ולבזוז את הקיבוץ. בשעה 09:22 הגיע לראשונה מסוק קרב ותקף דרומית לציר המגיע מרצועת עזה לקיבוץ, שם זוהה ריכוז של עשרות מחבלים. המסוק נדרש לבצע ירי בשטח, ולקח לו זמן להבין שעליו לירות בשטחנו. בניסיונו לחצוץ בין המחבלים לקיבוץ, כשהיה קרוב לקרקע, נפגע מירי מחבלים, נאלץ לעזוב, ונחת נחיתת חירום בחצרים.
בהמשך היום היו עוד ארבע גיחות של מסוקי קרב, שירו לעבר הציר שעליו נעו המחבלים, ופגעו במחבלים רבים. למרבה הצער, מהאש נפגעו גם תושבי קיבוץ שנחטפו, ואחת מהן נהרגה.
החל מ-09:45 התקבלו דיווחים רבים, הן בקבוצות התקשורת הפנימיות של הקיבוץ והן בקבוצות של ראשי הצח"י של המועצה האזורית אשכול, על שריפת בתים על-ידי מחבלי חמאס. אלא שבאותן השעות הפיקוד והשליטה באוגדת עזה מרוסק, האוגדה הוכרעה, המח"ט נהרג, והגיאוגרפיה היוותה מכשול להגעת הכוחות, בשל מיקום ניר עוז ויישובי הפרסה.
המגע היחיד של כוח צה"לי עם ניר עוז היה בשעה 09:55, אז הגיע טנק לשער הקיבוץ הצפוני, ודיווח בקשר כי ישנם מחבלים בכניסה. הטנק ירה שני פגזים לעבר המחבלים ודיווח כי חיסל אותם. בנוסף, דיווח כי הוא מזהה בתוך הקיבוץ מחבלים נוספים.
הטנק, שבתחילת האירועים ירד להילחם עם מחבלים בגדר ונפגע, לא נכנס לשטח הקיבוץ. כ-10 דקות לאחר מכן, דיווח מ"פ השריון כי הוא נע לעבר הגדר כדי לחלץ נמ"ר שמחבלים מטפסים עליו, ומפקד הטנק החליט לעזוב את ניר עוז ולהצטרף אליו. בהמשך, הרגו הטנקים מחבלים רבים על הגדר ובסביבתה.
"היום ההיסטוריה תפתח את דפיה"
בשלב מסוים, מסק"ר שירה לעבר מחבלים באזור ניר עוז קיבל פקודה לעזוב את המקום כדי לסייע במצב הקשה באוגדה. טייס המסק"ר עמד על שלו בקשר, עזב את המקום ושב לניר עוז תוך זמן קצר. למעשה, במרכז האש של חיל האוויר הבינו באותה שעה שהמצב בניר עוז קשה, אך בחיל האוויר לא הייתה פונקציה אחראית על בניית תמונת מצב מהכלים האוויריים והעברתו הלאה.
בשורה התחתונה, תושבי הקיבוץ מצאו עצמם נצורים שעות ארוכות בבתיהם, שומעים מבעד לדלתות הממ"ד את המחבלים זורעים הרס ובוזזים את הבתים. התושבים נאבקו על ידיות דלתות הממ"דים כדי למנוע מהמחבלים להיכנס, לעיתים נכשלו ולעיתים נפגעו מירי דרך הדלת. היו מקרים שהמאבק הצליח, אך במקרים שבהם המחבלים הצליחו לחדור לממ"ד, ההמשך כלל לרוב רצח או חטיפה.
מתקפה על ישראל: מחבלים מסתובבים ברחובות באחד מיישובי הדרום
בשעה 12:30, כשש שעות לאחר תחילת המתקפה, זוהה בדיעבד אחרון המחבלים בקיבוץ. בשעה 13:10 הגיע לקיבוץ ניר עוז כוח ראשון של ימ"ס, ולאחריו הגיעו כוח של אגוז ושייטת 13, אך כבר לא היה להם במי להילחם.
אחת מהשאלות המרכזיות שעליהן ניסה התחקיר לענות היא מדוע הגיע אויב רב כל כך לניר עוז. מסיבה שאינה ברורה, הגיעו לקיבוץ ארבע מחלקות נוח'בה במקום אחת, שהיו מצוידים באמצעי לחימה רבים, בפיקוד ושליטה בקשר והנחיות מסודרות. מלבד כוח הנוח'בה, הצטרפו למתקפה מאות מחבלים ללא שיוך ארגוני.
בתחקיר מעריכים שהדבר נבע מדרבון על ידי הנהגת חמאס לצאת ולפלוש ליישובים הישראליים, ומייחסים חשיבות גדולה לקריאתו המתוכננת של מוחמד דף בשעה 08:00 ברשתות החברתיות: "כל מי שברשותו רובה, יוציאו, כי הגיע זמנו. ומי שאין ברשותו רובה - יוציא סכין או גרזן, או בקבוק תבערה, ויבוא במשאיתו, טרקטורו או מכוניתו. היום ההיסטוריה תפתח את דפיה".
בנוסף, מעריכים בתחקיר כי מאות המחבלים הגיעו נוכח תחושת הביטחון בקרב האויב כי אין סכנה בפלישה לישראל בכלל ולניר עוז בפרט, מה גם שתמונות הטנק שנשרף באזור הגדר על הציר המוביל לניר עוז הפך לסמל ולמוקד משיכה עבור רבים. המחבלים, שהגיעו לטנק, הצטרפו לאלו שנעו לכיוון ניר עוז. לכך מצטרף גם הלך רוח של מסע נקמה, אקסטזה דתית ותחושת ניצחון ליד הטנק השרוף.
מסקנה: נכון היה להגן על היישובים
שאלה נוספת שעליה ניסה התחקיר לענות היא מדוע לא הצליחו כוחות הגדוד לבלום את האויב. התשובה לכך נעוצה בהפתעה, בכך שהכוחות נערכו לתרחיש של פשיטה אחת בגזרתם ולתרחיש קיצון של שתי פשיטות במצב החמור. הכוחות לא נערכו, לא התכוננו ולא תרגלו תרחישים בסדר גודל של 7 באוקטובר.
כמו כן, כבר בתחילת הלחימה נפגעו מפקדים רבים, ושרשרת הפיקוד והשליטה קרסה. הכוחות לא הצליחו לקיים הערכת מצב מסודרת, ואין שום תיעוד לשיח של גורמי הגדוד עם גורם כל שהוא בניר עוז. יחד עם זאת, ציין צוות התחקיר כי הכוחות נלחמו בעוז בכל המרחב, ולא עצרו את לחימתם למרות קריסת שרשרת הפיקוד. לפי צוות התחקיר, אם הייתה ניתנת התרעה לגדוד, אפילו קצרה ביותר, אין ספק כי ניתן היה לצמצם את הנזק – הן מבחינת יצירת תודעה מקדימה שמדובר במלחמה והן מבחינת היערכות הכוחות בעמדות והיישובים.
ובכל זאת, מציין התחקיר שני פערים שכן נמצאו בהתנהלות הכוח. האחד הוא שהיה על הכוח לחבור לרבש"ץ ניר עוז או לבעלי תפקידים אחרים ביישוב, והשני הוא למנוע את נטרולו של מחנה מו"פ.
עוד נמצא כי הירידה של צוות הקרב המשוריין לגדר הייתה שגיאה ונכון היה להגן על היישובים ולא לרדת לגדר. אלא שהכוחות פעלו בהתאם לפקודות ולאימונים. עוד העיר התחקיר כי כיתת הכוננות הייתה מאוישת מתחת לתקן שנקבע לה. אך בתרחיש כזה, ללא סיוע של כוחות צבא, לא היה סיכוי גם לכיתת כוננות גדולה יותר.
שאלה נוספת שעליה ניסה התחקיר לענות היא מדוע לא הגיעו כוחות לניר עוז. התשובה הראשונה היא שהמחבלים פשטו כמעט על כל יישובי העוטף, כיתרו במהירות רבה את המוצבים וחדרו אל חלקם, והדבר הקשה מאוד על המפקדות להבין את תמונת המצב ולשלוט הכוחות. בתנאים הללו, הכוחות שהצליחו להגיע למרחב נתקלו באויב טרם הגעתם למרחב "הפרסה" (כביש מקביל ל-232, המוביל לכיסופים, עין השלושה, נירים וניר עוז), וכך נוצר עיכוב קריטי שגרם לכך שהכוחות שהגיעו לניר עוז, הגיעו אחרי השעה 13:00, כשכבר היה מאוחר מידי.
כמו כן, כוחות מעטים קיבלו פקודה מפורשת להגיע לניר עוז, אך נתקלו במחבלים בצמתים, ניהלו קרבות וספגו אבדות.
ככלל, רוב כוחות התגבור, מאורגנים או מאולתרים, לא הגיעו למרחב גדוד כיסופים בשש השעות הראשונות למתקפה ולא הוכוונו לניר עוז במיוחד, כך על פי התחקיר. הכישלון של המפקדות להבין את תמונת המצב הקשה על הבנת תמונת המצב והמתרחש שם - בשל ריבוי מוקדים לחימה, קריסת הפיקוד והשליטה, והפגיעה בשרשרת הפיקוד.
צוות התחקיר ציין כי היה מידע שניתן היה להפיק בזמן אמת, שהיה עשוי להצביע על המצב החמור בניר עוז, אך בשל קריסת האוגדה והפגיעה בפיקוד והשליטה, הוא לא הופק. כמו כן, היה מידע שהופק בזמן אמת, כמו התצפיות והתובנות שעלו בשיח בין מכלולי האש ומסוקי הקרב, אך המכלולים השונים לא הצליחו להפוך מידע זה לתובנה מבצעית, שהייתה עשויה להצביע על חומרת המצב בניר עוז.
הצוות ציין שחלק מהמידע כן הגיע למפקדות, ומהמידע עלה כי יש אויב בניר עוז, שמבצע רצח וחטיפות, אך לא ניתן היה להבין ממנו אם המצב בניר עוז קשה מהמצב ביישובים אחרים.
לסיכום, המפקדות ידעו שיש עשרות מחבלים בניר עוז שמבצעים רצח, הרג וחטיפה, אך לא הבינו כי האירועים חריגים בסדר גודלם ביחס למקומות אחרים. הכוחות שנשלחו לא הצליחו להגיע בזמן בשל חסימות האויב, ואלו שהגיעו – הגיעו מאוחר מידי. הכשל המרכזי, קובע התחקיר, הוא של כל המפקדות, מרמת החטיבה ועד המטכ"ל. בשורה התחתונה, הכשל של הצבא בכך שלא הגיע לניר עוז אינו טקטי או ערכי, אלא מערכתי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו