באחד האירועים הטראגיים ביותר של הטבח ב-7 באוקטובר, חושף תחקיר צה"לי את הכשלים בהגנה על מושב נתיב העשרה שבעוטף עזה. למרות יתרון מספרי משמעותי של כוחות ההגנה, הצליחו שלושה מחבלים בלבד לבצע מסע הרג שגבה את חייהם של 17 תושבים במשך כשעתיים.
>>תחקיר הטבח בקיבוץ נחל עוז: הקצין הגיע לשער - ולא הצליח להיכנס בשל נפילת החשמל<<
התחקיר מצביע על שורת כשלים בשרשרת הפיקוד והתגובה, כולל התנהלות לקויה של רבש"צ היישוב שלא חתר למגע ונשאר בביתו, הנחיות שגויות לכיתת הכוננות, והיעדר תיאום אפקטיבי בין הכוחות. אירועי הטבח בנתיב העשרה משקפים פער משמעותי בין המוכנות התיאורטית של היישוב, שהיה מאובטח יחסית, לבין התפקוד בשטח בזמן אמת.
עיקרי התחקיר
- בנתיב העשרה נהרגו 17 תושבים ב-7 באוקטובר, ועוד 3 תושבים נהרגו כשהיו מחוץ למושב.
- בניגוד ליישובים אחרים, למושב חדרו רק 3 מחבלים (ולא מאות), שהיו אחראים למסע הרצח.
- היישוב נהנה מיתרון מספרי משמעותי - 29 לוחמים מול 3 מחבלים, ובהמשך 37 לוחמים לאחר הגעת המג"ד.
- התחקיר מצא כשלים חמורים בהגנת היישוב, בעיקר מצד הרבש"צ שנשאר בביתו.
- הרבש"צ הנחה את כיתת הכוננות "להסתגר בבתים", בניגוד לתפיסת החתירה למגע.
- המחבלים עברו ב-14 בתים ונקודות ביישוב ופעלו כמעט ללא הפרעה במשך כשעתיים (6:37-8:34).
- המג"ד הגיע במהירות ליישוב (6:55), אך לא איחד את הכוחות לחתירה למגע.
- לאחר יציאת המחבלים ב-8:34, לא הופעלה כיתת כוננות לאבטחה, מה שאפשר חדירת 7 מחבלים/בוזזים נוספים בצהריים.
כשלון חריג שהוביל לתוצאות טרגיות
צה"ל פרסם היום (שלישי) את תחקיר הקרב במושב נתיב העשרה, בו נהרגו ב-7 באוקטובר 17 תושבים, ועוד 3 נהרגו מחוץ ליישוב בחוף זיקים וסמוך לקיבוץ ארז. היישוב, המונה כ-1,100 תושבים, הוא אחד משלושה יישובים הממוקמים על גבול רצועת עזה (לצד כרם שלום וניר עוז).
הכישלון בהגנת היישוב בולט במיוחד לאור העובדה שבניגוד ליישובים אחרים בעוטף, לנתיב העשרה חדרו רק שלושה מחבלים שביצעו את מסע הרצח, ולא מאות כפי שהיה ביישובים אחרים. למרות היתרון המספרי המשמעותי של כוחות ההגנה (29 לוחמים בזמן החדירה, שגדלו ל-37 עם הגעת המג"ד), לא הצליחו הכוחות למנוע את הטבח. בצהריים חדרו 7 "בוזזים" נוספים, שגם מולם עמד היישוב ביתרון כוחות משמעותי.
בניגוד ליישובים אחרים, חברי כיתת הכוננות בנתיב העשרה נהנו מיתרונות משמעותיים: הם החזיקו נשקים ארוכים בבתיהם (ולא בנשקייה נעולה), היו מצוידים במכשירי קשר, וכיתת הכוננות מנתה 36 חברים (25 מהם נכחו ביישוב בבוקר ה-7 באוקטובר). בנוסף, בשונה מיישובים אחרים, תגבורת צה"לית הגיעה במהירות - כוח בפיקוד מג"ד 77, סא"ל שמעון פורטובני, הגיע כבר ב-6:55 בבוקר.
למרות היתרונות הללו, התוצאות היו טרגיות. התחקיר הצה"לי בראשות אל"מ (במיל') עברי אלבז חשף כשלים חמורים בהגנה על היישוב, ובמרכזם תפקוד לקוי של רבש"צ היישוב. התחקיר מצביע גם על התנהלות בעייתית של כוח הכוננות והמג"ד שהגיע למקום - כולם לא פעלו כנדרש ולא חתרו למגע עם המחבלים, כפי שמחייבים נהלי הלחימה.
נתיב העשרה היה אחד משני יישובים (לצד כפר עזה) שאליהם חדרו מחבלים דרך האוויר. תצפיות זיהו מצנח ממונע ראשון (בקאי) ב-6:34, ושלוש דקות לאחר מכן, ב-6:37, נחתו ביישוב שלושה מחבלים על גבי בקאים.
במשך שעתיים, בין 6:37 ל-8:34, ביצעו שלושת המחבלים מסע הרג שיטתי ברחבי המושב, בו נרצחו 17 תושבים וחברי כיתת כוננות. בין הנרצחים היו שלושה בני משפחת אקוני, חברי כיתת הכוננות אורן שטרן ודני וובק (שפעלו בגבורה בניגוד לפקודות ויצאו לחתור למגע עם המחבלים), יעקב ובלהה יינון, גיל תעסה ואחרים.
במהלך מסע הרצח עברו המחבלים ב-14 בתים ונקודות שונות ביישוב, כשהם פועלים כמעט ללא הפרעה, למרות היתרון המספרי הברור של כוחות ההגנה. בתום מסע ההרג, אחד המחבלים חוסל על ידי חבר כיתת הכוננות אלון קרן, בעוד השניים האחרים נסוגו לאזור החוף ומשם חזרה לרצועת עזה.
25 מחבלים לא הצליחו לחדור
התחקיר חושף כי שלושת המחבלים שחדרו בבקאים היו למעשה כוח חלוץ בלבד. במצלמות צה"ל נקלט כוח של 25 מחבלים נוספים שניסו לפרוץ את חומת הבטון של היישוב באמצעות מטען נפץ, במטרה לחבור למחבלים שכבר היו בפנים. כשנכשלה תוכניתם, הם התקדמו לכיוון מעבר ארז. נראה כי המחבלים שבתוך היישוב הבינו כעבור שעתיים שהם נותרו לבדם, ולכן נסוגו.
לאחר פינוי הפצועים (בשעות 9:10-9:20), חדרו ליישוב בין השעות 12:14-12:47 שבעה מחבלים נוספים או "בוזזים" ללא שיוך ארגוני. התחקיר מתריע כי גם בשעה זו לא הייתה הגנה ראויה על שער היישוב, מה שאפשר להם להיכנס ללא הפרעה. ארבעה מהם נעצרו על ידי הכוחות, בעוד השלושה האחרים הצליחו לגנוב רכב ואופניים חשמליים מאחד הבתים ולצאת דרך השער באין מפריע.
רק בשעה 17:17, כעשר שעות לאחר תחילת האירוע, החל פינוי התושבים באופן עצמאי מהציר האחורי של היישוב בניהול צה"ל. הטיהור המלא של המושב הושלם והוכרז רשמית ב-20:30, כאשר שייטת צנחנים השיגה שליטה מבצעית מלאה בשטח.
בצה"ל מגדירים את האירוע כ"מתסכל וכואב". התחקיר הצה"לי מצביע על שרשרת כשלים מערכתיים, החל מהתפיסה השגויה לפיה מערך הבקאים של חמאס הושמד במבצע "שומר החומות", ועד להתנהלות הלקויה של כוח הכוננות הצבאי (ארבעה חיילים מגדוד 51 של גולני) והרבש"ץ שנשאר בביתו עד אחרי השעה 9:00 - זמן רב לאחר שהסתיים מסע הרצח - ולא חתר למגע, בניגוד לכל נהלי ההפעלה.
"להסתגר בבתים"
התחקיר מצביע במיוחד על שתי הנחיות בעייתיות שהעביר הרבש"ץ לחברי כיתת הכוננות: "להסתגר בבתים, להוציא קנים ולהגן על הבתים והתושבים השכנים". הנחיות אלו עמדו בסתירה מוחלטת לתפיסת ההפעלה המקובלת, לפיה אמורה כיתת הכוננות להתחלק לחוליות ולחתור למגע עם המחבלים, והרבש"ץ היה אמור לאחד את הכוחות, להפעיל את כוח ההגנה הצבאי, להמשיך בסריקות ולהגן על שערי היישוב - משימות שלא בוצעו בנתיב העשרה.
התחקיר קובע בצורה חד-משמעית כי הרבש"ץ "לא מימש את אחריותו". במקום לפקד באופן אקטיבי על אירוע חירום, הוא הסתפק ב"ניהול" פסיבי של האירוע. הימנעותו מהפעלת כיתת הכוננות לחתירה למגע והישארותו בביתו מוגדרות בתחקיר כ"תקלה אישית ותפקודית" חמורה. כמו כן, הרבש"ץ לא פעל כנדרש לחבור למג"ד - המפקד הבכיר בגזרה - כשהגיע ליישוב.
הורי התצפיתניות שנפלו בתגובה לתחקיר: "הן התריעו על המתרחש בגבול - אבל לא הקשיבו להן"
פרסומת | דור ההמשך: בוגרי נבחרות המדעים מגדלים את מדעני העתיד
אחרי עשרות אלפי ימי תחקיר, ניתן לקבוע: צה''ל כשל, ההסברים לאסון הגדול ביותר לא מספקים
לשכת רה"מ על תחקירי המלחמה: "למרבית הפלא, רק ראש הממשלה טרם קיבל אותם"
כשל נוסף התרחש לאחר יציאת המחבלים מהיישוב ב-8:34, כאשר לא הופעלה כיתת כוננות לאבטחת היישוב - מחדל שאפשר לחוליה נוספת לחדור ליישוב כעבור כמעט ארבע שעות.
בצה"ל מדגישים: "אם ארבעה או חמישה חברי כיתת כוננות מבתים סמוכים היו יוצאים ומזהים את המחבלים, זה יכול היה למנוע את מסע ההרג. כיתת הכוננות אמורה הייתה לחתור למגע - אין דבר כזה 'תגנו מתוך הבתים'. ההנחיה של הרבש"ץ היא תקלה חמורה, בניגוד מוחלט לכל מה שהתאמנו אליו ולכל התרחישים המתורגלים".
התחקיר מציין כי הרבש"ץ הציג גרסאות שונות ומתחלפות בשיחותיו עם חברי המושב ועם המתחקרים. בין היתר, טען כי היה צורך שינהל את האירוע מביתו וכי חשש מ"ירי דו-צדדי" בין כיתת הכוננות לכוחות צה"ל שהגיעו. אולם, התחקיר מדגיש כי לפי נהלי הפעולה המקובלים, הרבש"ץ עצמו הוא שהיה אחראי לדאוג לחבירה נכונה בין כוחות צה"ל לכיתת הכוננות ולמנוע בדיוק תרחיש כזה.
גם הכוח הצבאי הייעודי שהופקד על הגנת היישוב כשל בתפקידו ולא חתר למגע. עם תחילת האירוע, הכוח התמקם להגנה על אזור החממות הדרומיות - בהתאם לתפיסת ההגנה שצפתה חדירה מכיוון זה. אולם, משהתברר כי המחבלים חדרו למרכז היישוב ולא מכיוון החממות, היה על הכוח לחבור לרבש"ץ וליזום מגע עם המחבלים - דבר שלא נעשה.
התחקיר מסכם בצורה חריפה וברורה: "התרבות המבצעית של כוח ההגנה היישובי הייתה לקויה והתבטאה בהיעדר יוזמה, בניהול לקוי של הקרב ובאי-מימוש המשימה".
התנהלות המג"ד: הגיע מהר, אך לא פעל בהתאם למצופה
עוד מצוין כי מג"ד הגזרה, סא"ל שמעון, הגיע במהירות ראויה לציון וכבר ב-6:55 נמצא ביישוב. זאת למרות שבאותו זמן התמודד בגזרתו עם למעלה מ-10 מוקדי חדירה ו-7 מוקדי לחימה, וכבר דווח על חדירה ממעבר ארז. התחקיר מציין שהחלטתו להגיע ליישוב הייתה נכונה, בהתחשב בחשיבותו כ"נכס חיוני" בגזרה. עם זאת, נמצא כי גם המג"ד כשל בתפקודו - הוא לא פעל לפי טכניקות קרביות מקובלות, לא איחד את הכוחות השונים (כיתת הכוננות וכוח ההגנה היישובי), ולא הוביל לחתירה למגע עם המחבלים.
בצה"ל סיכמו את התחקיר בכאב: "למרות ריבוי כוחות במושב מול המחבלים, בפועל פעלו רק כוחות מעטים. היתרון המספרי המשמעותי שלא נוצל הוא מתסכל ביותר. התקשינו לעצור את מעגל ההרג, בעוד שחתירה למגע מיידית הייתה עשויה להכריע את הקרב כבר בתחילתו." הגורם מציין לחיוב את חברי כיתת הכוננות שיצאו ביוזמתם וחתרו למגע עם המחבלים, בניגוד לפקודות שגויות שקיבלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו