הפער בין המציאות להצהרות: מטרות המלחמה רחוקות מתמיד להשגה

השיגורים בימים האחרונים יחד עם היקף המחבלים שנשבו וחוסלו בג'באליה, מוכיחים כי למלחמה כנגד חמאס בעזה נכונו עוד ימים רבים ואתגרים לא מעטים עד שיוסר באופן ודאי יותר האיום תלול המסלול (לפחות). בכל מרחב שחוזרים אליו אחרי שכבר טיהרו, מגלים מחדש תשתית שהיתה או ששוקמה.

חמשת השיגורים שיצאו בימים האחרונים מרצועת עזה לעוטף ולאזור בית שמש, מוכיחים כי האמירות של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל כי חמאס "הוכרע צבאית" מביכות את המושגים "ניצחון" או "הכרעה". מתברר שנגד ארגון טרור מושגים אלה לא ברורים עד הסוף.

צה"ל חוזר לאזורים שכבר טיהר, השתלט עליהם ושהה בהם בפעם השלישית ואף יותר. למרות זאת, בכל פעם נגלים מחדש תשתית של אמצעי לחימה ומחבלים בהיקפים גדולים. זה מעלה לא מעט שאלות: כיצד טוהר השטח בפעמים הקודמות, וצה"ל דיווח על "השלמת המשימה"? כיצד מתגלה כמות כזו של מחבלים ותשתית, אם נוצר ביתור של רצועת עזה ונמנעת תנועת תושבים צפונה? כיצד מציגים לנו מצג שווא שלפיו "חמאס הוכרע צבאית" ו"ניצחנו את חמאס", כמו שהצהירו שר הביטחון ישראל כ"ץ ואחרים?

ג'באליה, חזרנו אלייך שלישית

לפי צה"ל, בפעולה בביה"ח "כאמל רדואן" - בית החולים היחיד שפועל בצפון רצועת עזה - נתפסו 240 מחבלים. עוד דווח שבפעילות צה"ל בג'באליה חוסלו או נעצרו מאות רבות של מחבלים. תזכורת: ג'באליה היא מקום שחזרנו אליו בפעם השלישית והרביעית; בפעמים הראשונות דווחנו כי צה"ל השתלט על ג'באליה, השלים את משימתו ונסוג. נראה שכוחו של חמאס גדול פי כמה וכמה, או שמא תודעת המספרים מהתלת בנו גם בהיבט הזה.

ובכלל, המושג "חמאס משקם את עצמו" במקומות שצה"ל נסוג מהם או לא נמצא בהם, הוא מושג חמקמק. הלא צה"ל מבתר את רצועת עזה בציר נצרים ומונע מעבר תושבים צפונה, שולט בציר פילדלפי ומונע הברחות ממצרים לעזה. אז אולי חמאס לא "משתקם", אלא פשוט עדיין לא מוטט ולא הושמד, ויש לו היקפים לא קטנים של מחבלים (צא ולמד: רק כ-1,000 מחוסלים או עצורים דווחו במבצע בג'באליה), וכן חימוש תלול מסלול. כל אלה רק ממקום אחד בצפון רצועת עזה, ואפשר רק לנסות להעריך את ההיקפים בכל הרצועה.

תודעת המספרים והמושגים במהלך חודשי המלחמה מייצרת מציאות שאינה מתכתבת עם העובדות בשטח. יתר על כן, היא פוגעת באמון הציבור, במהימנות הדיווחים, ואף מקרינה על זירות אחרות. תושבי הצפון שמביטים כעת על הדיווחים מרצועת עזה, בוודאי שואלים את עצמם אם זו העת הנכונה לחזור לבתיהם על בסיס דיווחי צה"ל על הסרת איום חיזבאללה בצפון.

פרט לעובדה שתודעת המספרים והמושגים מתארת מבוכה, היא בעיקר מתארת את הפער בהתמודדות מול ארגון טרור בכל אותם מושגים שכיחים שהיו בני תרגום והבנה כשנלחמנו מול צבאות סדירים, וכיום הם אוסף מילים, מושגים ומספרים שלא אומרים הרבה.

15 חודשים מפרוץ המלחמה, מטרותיה המוגדרות כנגד חמאס ברצועת עזה נראות היום רחוקות מהשגה. יש מבוי סתום במגעים לשחרור מי מ־100 החטופים, בעוד נראה כי החזרת כולם כלל לא עומדת על הפרק. באשר להשמדת הכוח הצבאי של חמאס, המבצע בג'באליה ממחיש כמה רחוקה המציאות מכך. מיטוט חמאס שלטונית הוא בכלל מטרה שהס מלהזכיר, כל זמן שלא מתקיים שיח על "היום שאחרי".

מה שהיתה לזירה העיקרית והעילה למלחמה הרב־זירתית נותרה זירה לא פתורה. בינתיים, צה"ל מודיע על מבצע נוסף בבית חאנון (שאליה חוזרים בפעם הרביעית) וחוזר למוטיב מהעבר הרחוק: "הפעלת לחץ צבאי על חמאס". יש לי תחושה שגם בשבועות הקרובים נדווח על מאות מחבלים מחוסלים או כאלה שנלקחו בשבי, ועוד לא הזכרתי את המחיר הכבד שאנו משלמים בחיי אדם: במבצע בג'באליה נהרגו 40 מחיילי צה"ל.

ככה לא מנצחים מלחמות!

הכותב הוא לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי