״זו הפעם האחרונה שנראה את לבנון מבפנים״: כתב "ישראל היום" במסע בין הריסות כפרי הטרור | צפו

בתים שרופים עד היסוד, חנויות הרוסות, ודגלי חיזבאללה מתנופפים ברוח - זהו המראה שנגלה בסיור מיוחד בכפרי דרום לבנון, שישה שבועות לפני יציאת צה"ל המתוכננת מהשטח. ההישגים המבצעיים משמעותיים, אך השאלה המטרידה נותרת: האם ההרתעה תחזיק מעמד גם אחרי שהתושבים יחזרו לבתיהם?

"אנחנו נצטרך לשאול את עצמנו שאלות קשות ביחס לאיך נהגנו לפני ה-7 באוקטובר", אומר תא״ל שי קלפר, מפקד אוגדה 91, במהלך סיור מיוחד שנערך בכפרי דרום לבנון. ״השאלה המשמעותית היא מה אנחנו עושים מפה קדימה כדי שדברים כאלה לא יחזרו".

נקודת הכניסה ללבנון היא כפר כילא, משם ממשיך הסיור לאורך רכס רמים - אזור שבמשך שנים נשקף ממנו איום על תושבי הצפון. המראות המתגלים קשים: בצד הנצפה לישראל אין בית שלא נהרס לחלוטין, כבלי חשמל מושלכים על הכבישים ההרוסים, וחנויות מקומיות - ממכולות ועד חנויות ריהוט - מרוסקות לחלוטין.

בעוד כשישה שבועות צה"ל צפוי לסיים את הפסקת האש ולצאת מהשטח. האחריות תעבור לידי צבא לבנון ויוניפי״ל, תחת פיקוח אמריקאי הדוק. בביירות כבר הוצב גנרל אמריקני, וגנרל נוסף אמריקני מוצב בפיקוד הצפון. "במקרים שלא יאכפו את הסכם הפסקת האש, אנחנו נאכוף אותה", מבהיר תא״ל קלפר, ומדגיש כי אפילו שיירת אופנועים עם דגלי חיזבאללה שתנוע על הגדר תסוכל.

בעדייסה, התחנה הבאה בסיור, המצב דומה. חנויות הרוסות, כלי רכב וטרקטורים מרוסקים שעמדו בדרכם של הטנקים. סא״ל מירן אלטיט, מג״ד גדוד 12 בחטיבת גולני, מרחיב על האסטרטגיה: ״אנחנו מבצעים הגנה קדמית. אנחנו מונעים מהאויב לחזור לכפרים שבהם הוא התבסס בעבר. יש קו שאותו לאויב אסור לחצות. מול כל מי שהוא לא ילד או אישה - אנחנו פועלים״.

הסיור ממשיך דרך כפר מרכבה, שם נשקף נהר הליטני ומבצר הבופור. מאזור נפת נבטיה, הפרוסה ממערב, שוגרו בעבר מאות רקטות לעבר יישובי הצפון. כעת, צה״ל פועל להקמת מוצבים במרחק מאות מטרים מהגדר, אך גם אלה צפויים להתפנות בקרוב.

״אין מה להשוות מבחינת ההישגים בין לבנון השנייה למלחמה עכשיו״, מסכם תא״ל קלפר. ״אז עשינו מאית ממה שעשינו עכשיו. יש אלפי פעילי חיזבאללה הרוגים, לקחנו אמל״ח שלא לקחנו אז, והשמדנו את כל התשתית. אנחנו נערכים לעשות הכל כדי לאפשר ביטחון לתושבי הצפון״.

במיס אל ג׳אבל, התחנה האחרונה בסיור, שלטי חיזבאללה עדיין תלויים ברחובות, מכריזים בערבית ובעברית: "אנחנו רוצים שהדרום יהיה סלע שעליו ניתן לנפץ את שאיפותיו של האויב הציוני".

ליד אגם מקומי, שיכול היה לשמש ילדים לשייט בסירות, נותר שולחן בודד ועליו דגלי הארגון. השאלה המטרידה מרחפת באוויר - מה יקרה כשהתושבים יחזרו לשקם את בתיהם בעוד שנה או שנתיים? האם יחד עם שיקום הבתים תחזור גם תשתית החיזבאללה?

זוהי הפעם הראשונה, וכנראה האחרונה, שניתן לסייר בחופשיות יחסית באצבע הגליל הלבנוני. בעוד שבועות ספורים, כשצה״ל ישלים את נסיגתו, יתברר האם ההרתעה החדשה שנוצרה תצליח להחזיק מעמד לאורך זמן.