הכתובת היתה על הקיר - והמל"ל שוב נרדם

הפוגרום שנעשה בישראלים באמסטרדם לא היה אירוע נקודתי: הוא תמרור אזהרה בוהק שמחייב גם את מדינת ישראל במסקנות ובלקחים מיידים, כדי למנוע פורענות נוספת.

גם את האירוע הזה יכלה ישראל למנוע, או לפחות לצמצם משמעותית. העובדה שזה לא קרה היא תוצאה של כשל עמוק במטה לביטחון לאומי, שקרס בזמן אמת. בכיריו ינפנפו בוודאי באזהרות הקבועות שלהם שקוראות לישראלים בחו"ל להצניע נוכחות וסממנים ישראליים ויהודיים, אבל זה מלל ריק: אין דרך להצניע אלפי אוהדים שלבושים בצבעי קבוצתם, ולמה שקרה באמסטרדם היו מספיק סימנים מקדימים שחייבו היערכות אחרת והנחיות אחרות - מהחלטה משותפת הולנדית־ישראלית על מניעת כניסה של קהל אורח למגרש, ועד לתיאום הדוק יותר של נוהלי האבטחה והליווי של אוהדי מכבי תל אביב לפני המשחק ואחריו.

לא הובן עומק האזהרה

בדיוק כמו בלילה שקדם למתקפת 7 באוקטובר, גם הפעם המל"ל ישן עמוקות. ערב המשחק ניטר משרד התפוצות - באמצעות כלי מעקב שפיתח בשנים האחרונות - היערכות של קבוצות מוסלמיות באמסטרדם לפגוע באלפי האוהדים הישראלים שהגיעו למשחק. במקביל, הגיע למוסד מידע דומה. המידע הזה הועבר לשלטונות ההולנדיים, שתגברו את ההיערכות המשטרתית סביב המגרש וביציעים, אבל לא הפנימו כנראה את עומק האזהרה ואת חומרתה. זה המקום שבו היה על המל"ל להתערב: שיחה רשמית בין שרים או מנכ"לים והפעלת השגרירות ומערכי האבטחה באמסטרדם יכלו במקרה הזה לעשות את העבודה. גם הודעה מוקדמת לאוהדים על הסכנות הצפויות היתה מאפשרת לרבים מהם להיערך - מהחלפת בגדים במגרש ועד בחירת דרכי נסיעה והליכה אחרות.

האירוע הזה מחייב ניעור והפקת לקחים במל"ל. על ראש הממשלה לדרוש זאת מיידית, וגם לנקוט ראייה מרחיבה. מתחייבת גם תוכנית רב־משרדית לטיפול במסקנות שעולות מהאירוע הזה, שמלמד על עומק השנאה לישראל ועל אובדן הפחד של גורמים אסלאמיים מקומיים. לא מדובר רק בעניין ביטחוני שנע על הציר שבין השב"כ, המוסד ומשרד החוץ: לצד היבטי האבטחה נדרשת פעילות דיפלומטית והסברתית ענפה, שני תחומים שסובלים כבר שנים ארוכות מהזנחה רשלנית ומסוכנת מצידה של הממשלה.

טעות תהיה לצמצם את האירוע הזה להולנד בלבד, ולמשחק הזה בלבד. מה שקרה באמסטרדם עלול לקרות כמעט בכל עיר אירופית, וכמעט בכל אירוע שבו משתתפים ישראלים או יהודים. הוא מלמד על עומק השנאה ועל גודל המצוקה. זה אמור גם להטריד את הממשלות ואת שירותי הביטחון האירופיים, שקיבלו דוגמית למה שמתארגן מתחת לאפם וסופו שיתקוף גם אותם.

כתמיד באירועים כאלה, ישראל כשלה בהיערכות מוקדמת והצטיינה בסיוע מאוחר. אחרי כמה שעות של גמגום, בעיקר מצידו של משרד התחבורה, התנהל חילוץ האוהדים באופן מסודר, בעיקר באדיבות חברת אל על שהשכילה לטוס גם אחרי כניסת השבת. אל על סופגת ביקורת קשה בחודשים האחרונים על מחירי הטיסות הגבוהים, אבל במקרה הזה הגדילה ראש ונרתמה לפתרון המצוקה.

לצדדים אין עניין בעסקה

המאמץ הנרחב להשיב את אוהדי הכדורגל הביתה לימד עד כמה רחוק מוכנה מדינת ישראל ללכת למען אזרחיה כשהיא רוצה בכך, אבל הוא גם כיווץ את הלב לנוכח המעט שהיא מוכנה לעשות למען 101 מאזרחיה שחטופים כבר 401 ימים בעזה. אתמול הודיעה קטאר כי היא מפסיקה לתווך במשא ומתן לשחרור החטופים, עד שהצדדים יגלו רצינות להגיע לעסקה. הקטארים, שחפים מתמימות, צודקים במקרה הזה: חמאס וישראל מגלים מעט מאוד עניין בעסקה, ולמעשה גוזרים את דינם של החטופים למוות.

גם קטאר התייאשה

אי אפשר לנתק את ההודעה הזאת של קטאר מהדיווח על כוונתה להוציא את משרדי חמאס משטחה. הזרוע המדינית של הארגון פועלת מאז 2012 מדוחא והיתה שחקן מרכזי בסיוע הנדיב שקטאר נתנה לעזה - סיוע ששימש, בין היתר, להתעצמות צבאית ולבניית מערך המנהרות.

בשנה האחרונה לחצו ארה"ב וישראל על קטאר לגרש את חמאס משטחה כמנוף אפשרי לקידום סוגיית החטופים, וצריך לקוות שהאיום הקטארי הנוכחי יוביל לפריצת דרך. אם חמאס יסרב, מעניין יהיה לראות להיכן יעברו בכיריו. ביירות כבר לא מהווה עבורם מקלט בטוח (וגם דמשק לא), והם ייאלצו לבחור בין טהרן - כלומר, לשוב לחיבוק הדוב האיראני־שיעי - לבין איסטנבול, שכבר מארחת כמה מבכירי הארגון ובראשם זאהר ג'בארין, שנחשב למוח הכלכלי של חמאס וגם למי שמקדם את פעילות הטרור ביו"ש.

ללא קשר להתפתחויות בקטאר, צריכה ישראל לחפש נתיבים משלה לקידום שחרורם של החטופים. שום דבר באירועים הפוליטיים האחרונים לא מרמז זאת: רגע לפני שסיים את תפקידו נפגש שר הביטחון היוצא יואב גלנט עם משפחות חטופים, ואמר להן שאין כרגע שום מתווה לעסקה ושפתרון הסוגיה מונח אצל אדם אחד - ראש הממשלה בנימין נתניהו.

אלא שנתניהו עסוק כעת בשורה של פרשיות שמטלטלת את לשכתו. לכאורה נתניהו מורגל בפרשיות, רק שהפעם לא מדובר בחשד לשחיתויות אישיות אלא בסוגיות ביטחוניות: לא סיגרים ושמפניה, אלא חשד לגניבת מסמכים ושינוי פרוטוקולים, במה שהרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט הגדיר שלשום כ"תת־תרבות עבריינית" שנוגעת בקודש הקודשים של ביטחון המדינה.

בלשכת רה"מ נתניהו מיהרו לדחות את ההאשמות ואיימו לתבוע את איזנקוט, אבל נדמה שהם מצויים בבעיה עמוקה משום שמתרבים הסימנים לכך שאנחנו בפתחו של צונמי של גילויים שמערבים לכאורה את מקורבי המקורבים של נתניהו, ומלמדים במה הוא והם עסקו במהלך החודשים הארוכים שבהם ישראל נלחמת ומדממת.