באוגוסט 2014, תוך כדי מבצע צוק איתן בעזה, הודלפה לתקשורת מצגת שהכינה צמרת צה"ל, ובה תרחיש אימים שהוצג בפני הקבינט המדיני-בטחוני. המטרה היתה להפחיד שרים שהזהירו מפני כוונות החמאס ודרשו לכבוש את עזה. המצגת הסודית נחשפה בערוץ 2 דאז, 12 של היום. מישהו גנב את המסמך הסודי ביותר והדליף אותו במכוון לערוץ שהיה גם אז החזק מכולם.

גם אז שררה ההערכה שידו של ראש הממשלה נתניהו בהדלפה, מתוך כוונה להשפיע על הציבור ולדכא את מי שדרשו כבר ב-2014 בצדק, לשים קץ לאויב המסוכן הזה. אבל הפלא ופלא, לא התקיימה כל חקירה ובוודאי שלא השתולל קמפיין תקשורתי דרמטי, שנועד להגיע לראש הממשלה ולהכריח אותו לשנות מדיניות. מעניין למה.

תסריט הבלהות שהכינה הצמרת הביטחונית ב"צוק איתן", צייר את כיבוש הרצועה בצבעים אפוקליפטיים: אין סוף חיילים הרוגים, ביטול ההסכמים עם מדיניות ערב, שנים של מלחמה והרס המשק. היום ברור עד כמה היה מדובר בהצגה שגויה, מנופחת ואולי כוזבת במכוון. ברור גם שהיה לה חלק בבניית קטסטרופת 7 באוקטובר. אבל אז, נתניהו והצמרת הביטחונית שיתפו פעולה במהלך הזדוני והצליחו. הכנת המצגת והדלפתה, עשו את העבודה היטב.

תלוי את מי משרתת ההדלפה

גם אז היו מי שדרשו לחקור את ההדלפה ואפילו הגיעו עד בג"צ. אבל, לא רק שלא נערכה חקירה, היועץ המשפטי לממשלה – יהודה וינשטיין, שכנע את בג"צ שלא להתערב. הערוצים המרכזיים ובכירי הפרשנים, אלו שהיום עולים על בריקדות, שיתפו פעולה. הם לא דרשו חקירה ולא דחפו קמפיינים, פשוט כיוון שאהבו את תוצאת ההדלפה. גם אז ניתן היה להעלות בדיוק אותן שאלות לגבי חומרת הגניבה וההדלפה, לצד תמיהות לגבי מי שהכין את המסמך ומטרותיו. היום גם ברור עד כמה המצגת של צוק איתן היתה מוטה ושגויה, בניגוד למסמך שהודלף לאחרונה ל"בילד", האותנטי והמטלטל.

קו חוסר המעש החקירתי והשתיקה העיתונאית של 2014 נמשך גם היום לגבי הדלפות אחרות, למשל בעניין הגעת הווידאו מתיקי פרשת שדה תימן לערוץ 12. אותו הדבר לגבי אינספור הדלפות של מסמכים לעתונאים מרכזיים, גם כאלו שמפרסמים בכלי תקשורת אמריקנים. אלא שברוח תלמודית-משפטית יצירתית במיוחד, מסבירים לנו שיש הבדל - הבעיה אינה ההדלפה אלא גניבת המסמך מהמערכת. איזו אבחנה נכלולית, הרי כל מסמך שמודלף באופן בלתי חוקי, נגנב מבחינה חוקית.

לכן, לא ניתן אלא להגיע למסקנה שיש אצלנו גניבות טובות ויש רעות, יש הדלפות חיוביות ויש איומות. תלוי את מי משרתת הגניבה וההדלפה. אם היא מסייעת להשקפות הרצויות, כמו הרתעת הימין מלדרוש את מיטוט החמאס בצוק איתן, היא מקבלת טיפול וי.אי.פי ומושכחת. אבל היא איומה ונוראה אם היא חושפת לציבור את חומרת קמפיין עסקת החטופים, זה שדורש כניעה לחמאס בכל מחיר, כיוון שהוא משרת את מטרת האויב לקרוע את החברה הישראלית מבפנים. במקרה כזה חייבים חקירת שב"כ, מניעת פגישה עם עורכי דין והרעדת אמות הסיפים בכלי התקשורת.

בנימין נתניהו לא יוצא טוב משתי הפרשות, דרך ההתנהלות המניפולטיבית שלו מעוררת דחיה. אבל זה לא מה שבאמת חמור בסיפור הזה. מה שמפחיד מכל הוא הסטנדרט הכפול של מערכת הבטחון, החוק והעתונות.