הפעולה באיראן מדהימה אך לישראל נחוץ בדחיפות חיל טילים

איך שלא מנתחים את פעולת חיל האוויר אמש (שבת) באיראן, מדובר במבצע יוצא מגדר הרגיל. עשרות מטוסים גמעו מרחק של מאות קילומטרים רבים מאוד. הם לא התגלו ולא הופלו לאורך הדרך שחצתה ככל הנראה מרחבים אוויריים של מדינות שכנות, פגעו בדיוק כירורגי במטרות משמעותיות, ושבו לביתם בשלום.

הם עשו זאת כאשר האיראנים בכוננות גבוהה, ביודעם שהפעולה הישראלית בוא תבוא. אף על פי כן הם כשלו לחלוטין בסיכול שלה. זהו הישג ישראלי מבצעי ומקצועי מרשים בכל קנה מידה, והוא הושג בעת של רגישויות מדיניות רבות, בפרט ערב הבחירות בארה"ב. לחיל האוויר ולצמרת המדינית שהוציאו לפועל את מבצע "ימי תשובה" מגיעים אפוא כל השבחים.

אלא שבצד ההתלהבות היו שלל סיבות לכך שתגובת ישראל התעכבה כמעט חודש מאז שאיראן תקפה אותה בשנית, ב-1 באוקטובר. ישראל לא רצתה להגיב מהבטן וזה בסדר. אבל ניתן לנחש שלא במקרה נחתה בארץ סוללת טילי ת'אד, בתווך שבין ההתקפה האיראנית לתגובה הישראלית. כמו כן, כל בר דעת מבין שהטסת עשרות מטוסים מאוישים מישראל לאיראן, מסובכת ומסוכנת הרבה יותר מאשר שיגור כמות זהה של טילים, שיישאו אותה כמות של חומרי נפץ.

אלא שלישראל אין את היכולת לבצע מתקפת טילים נגדית לזו האיראנית. הסיבה לכך שאין לנו כאלה. כבר שני עשורים, ההצעות להקצות חלק מתקציבי התעצמות של צה"ל ל"חיל טילים" ישראלי, נהדפות בידי חיל האוויר ותומכיו. מאורעות החודשים האחרונים מוכרחים להביא לבחינה מחדש של הסוגיה הזו.

אותה מהירות ללא סיכון חיי אדם

כרגיל, יש שני אנשים שהרחיקו ראות ותמכו בהקמת חיל כזה. האחד הוא יו"ר רפאל דהיום, השר לשעבר יובל שטייניץ. האיש שהוציא את הגז הישראלי מהים וזיהה ראשון את הכור הגרעיני של סוריה, הציע לפני כמעט 20 שנה להקים מערך טילים שיכה במדינות האויב בעת הצורך. שטייניץ הבין כבר אז שהטכנולוגיה תאפשר להטיס ראשי נפץ באותו דיוק לאותן מטרות, אך במהירות גדולה בהרבה ובלי לסכן חיי אדם. הוא לא היה היחיד.

יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, מי שכשר ביטחון דרש שוב ושוב לפעול בעזה, הציע ב-2018 להקים חיל טילים ישראלי. הוא צדק בדרישה לגוון את מערך היכולות האסטרטגיות של ישראל כך שיכלול פגיעה באמצעות פלטפורמות שאינן מטוסי קרב. גם ההצעה שלו נדחתה.

פסט פורווד ל-2024, ישראל חייבת להקים בדחיפות מערך טילים ארוכי טווח. כי אפילו אם איראן לא תגיב הפעם למכה הישראלית, עימות בליסטי איתה הוא רק שאלה של זמן. הרפובליקה האסלאמית חרטה את דגלה את השמדתנו וכיום כבר ברור שבכוונתה לממש חזון העוועים הזה. זה אומר שאנחנו נצטרך עוד הרבה מאוד טילי חץ וקלע דוד כדי לבלום את הטילים האיראנים שישוגרו אלינו, אבל שגם לא יהיה מנוס מלשלוח טילים כחול לבן להכות באיראן.

כי עם כל הכבוד לחיל האוויר, וכאמור יש הרבה כבוד, לשלוח עשרות מטוסים עד איראן, פעם ועוד פעם, אינה עניין פשוט. לא תמיד תהיה תמיכה בינלאומית. לא תמיד כולם יחזרו בשלום. לא תמיד התוצאות יהיו בול-פגיעה. מנגד, כשיש טילים, כל הבעיות האלה באות על פתרונן. למעשה טילים יאפשרו גם תגובה מידית להתקפה איראנית, מה שמסובך גם כן הרבה יותר, כאשר מדובר במטוסי קרב.

בימים אלה ועדת נגל בוחנת מחדש את תקציב הביטחון, לנוכח לקחי המלחמה. נראה כי בצד ההערכה לפעולה המפעימה של חיל האוויר, אחת ממסקנות הוועדה צריכה להיות בנייה דחופה של מערך טילים ישראלי. שכן מי שנושא עיניו לעתיד, מבין שלצד מטוסי הקרב והאנשים היקרים שמפעילים אותם, נדרשים גם אמצעים אוויריים אחרים, כאלה ההולמים את שדה הקרב המתוחכם של 2025 והלאה. תשאלו את שטייניץ ואיווט.