לבחור במסלול הארוך: צבא לבנון אינו תחליף מספק לכישלון יוניפי"ל

פציעתם של כמה חיילי יוניפי"ל כתוצאה מירי של צה"ל גררה אחריה שלל גינויים, איומים והשתלחויות מצד מדינות כמו איטליה וספרד, ובאופן מאוד לא מפתיע גם מפיו של מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטיירש. הצביעות והסטנדרטים הכפולים המתבטאת בגינויים הפבלוביים לצד הישראלי ברורים לכולנו.

במשך עשרות שנים תוקף חיזבאללה את ישראל משטח יוניפי"ל ואם לא די בכך, רצף העדויות הנחשפות בימים האחרונים מצביע על כך שחיילי יוניפי"ל העלימו עין, ובמקרים רבים, כפי שנחשף ב"ישראל היום", אף שיתפו פעולה עם חיזבאללה. כל אלה לא גרמו לאו"ם, או למדינות האם של גדודי יוניפי"ל, לגנות את חיזבאללה או להפעיל סנקציות על לבנון.

האירוע פתח צוהר לבחינת תפקידו ותפקודו של יוניפי"ל בדרום לבנון - כוח שהוקם ב־1978, לאחר מבצע ליטני, ומטרתו היתה שמירת השלום באזור.

החטא הקדמון בבסיס הקמתו של כוח יוניפי"ל הוא גם הסיבה לכישלונו. המחשבה כי ניתן להפוך כוח אקלקטי לא מאומן ממדינות שונות, לגורם יעיל בלחימה בארגוני טרור אשר אינם מחויבים לדין הבינלאומי היא מגוחכת.

ואם לא די בכך, לא יהיה מופרך להטיל ספק בכנות כוונת האו"ם להשליט ביטחון בדרום לבנון. בשנת 2004 הצביעה מועצת הביטחון על החלטה 1559, אשר בין יתר סעיפיה קראה לפירוז לבנון מכל הארגונים החמושים (שם מכובס לחיזבאללה) ולנסיגת הכוחות הזרים (סוריה) משטח המדינה. ככל שהדברים נוגעים לחיזבאללה, שהמשיך לבסס את שליטתו בדרום לבנון, היתה החלטה זו לא יותר מאות מתה.

בסיומה של מלחמת לבנון השנייה הוציאה מועצת הביטחון את החלטה 1701. נוסח ההחלטה כלל לכאורה חיזוק של כוחות יוניפי"ל בדרום לבנון והקניית סמכויות אכיפה ולא רק דיווח כלפי הפרות של הצדדים.

1701 כללה גם הצהרה על הצורך לאמץ את ההחלטה הקודמת, 1559, אך נדמה שגם חברות המועצה הבינו שפירוק חיזבאללה מנשקו הוא קרב אבוד, והלכה למעשה מהווה החלטה זו נסיגה מהעמדה התקיפה שהיתה כלולה בהחלטה הקודמת.

בשורה התחתונה כוח יוניפי"ל לא שמר על השלום והיווה כסות לפעילות חיזבאללה, בדמיון מסוים לסוכנות אחרת של האו"ם שעזרה לחמאס – אונר"א. הדברים האמורים עד כאן חייבים להוות תמרור אזהרה לישראל בבואה לחשב את אופן סיום המלחמה בלבנון. במקום המוצא הקל עלינו לבחור במסלול הארוך. נדרשת תקופת מעבר שבה צה"ל ישלוט בדרום לבנון וייצר רצועת ביטחון במקביל ליצירת חלופה צבאית ליוניפי"ל. ההצעה לאפשר לצבא לבנון לרדת דרומה ולשלוט בשטח אינה מספקת. כדי שישראל תסכים למהלך כזה לבנון והקהילה הבינלאומית יידרשו להוכיח שמדובר בכוח אפקטיבי, שיכולותיו והריסונים המוטלים עליו מגובים בערבויות בינלאומיות.

הכותב הוא יו"ר תנועת "נקראים לדגל" וקצין מילואים ראשי לשעבר