מהגרעין ועד תעשיית הנפט: כך תמנע ישראל התשה איראנית

בעת שהעולם כולו נושא עיניים לראות כיצד תיראה התגובה הישראלית למתקפת הטילים השנייה של איראן, בירושלים מבקשים למנוע את הדבר שטהרן היתה רוצה בו יותר מכל: מלחמת התשה. כלומר, אנחנו נגיב לאיראן, היא תשיב במתקפת טילים נוספת נגדנו ואולי נגד מדינות נוספות באזור, ישראל תגיב לתגובה, וחוזר חלילה.

בצמרת הישראלית מודעים לבעיה זו ועל כן מתכוונים להכות באיראן בעוצמה רבה מאוד, כך שהרפובליקה האסלאמית תירתע מרצונה ממלחמת התשה עם ישראל - כך נודע ל"ישראל היום".

הניסיון להתיש את ישראל ובעלות ברית אחרות של ארה"ב באזור, הוא מה שהאיראנים מתכוונים לעשות - בין היתר, כי מבחינה צבאית זהו הכלי היחיד שנותר להם. איראן לא מעוניינת ולא מסוגלת בשום אופן להפעיל את צבא היבשה שלה נגד ישראל, בשל המרחק הגיאוגרפי הרב והמדינות שמפרידות בינה לבינינו, וגם חיל אוויר של ממש אין לה, בעוד זה של ישראל הוא מהחזקים בעולם.

ישראל התברכה גם במערך הגנה אווירית שאין שני לו בעולם. מי שאמורים היו לספק לאיראנים מטריית הגנה מפני פגיעה מערבית, הם ארגוני החסות שבנתה במשך עשרות שנים. אלא ששנה לאחר פרוץ המלחמה, הארגונים הללו לא אפקטיביים: חמאס מרוסק, חיזבאללה שבור, והמיליציות בעיראק ובתימן הן לא יותר ממטרד עבור ישראל. כך איראן מוצאת את עצמה חשופה.

האיראנים הפיקו לקחים

"נקודת המפנה היתה באפריל, לאחר מתקפת הטילים הראשונה, ומאז רואים את 'הפיכת השולחן' על ידי ישראל - שמסלימה במכוון את המצב כי היא מרגישה שזה לטובתה, ומבחינה צבאית איראן לא יכולה לעשות הרבה לגבי זה", אומר בהנם בן טלבלו (Behnam Ben Taleblu), חוקר בכיר ב"קרן להגנת הדמוקרטיה" (FDD), גוף אמריקני העוסק במדיניות חוץ ובביטחון לאומי.

בן טלבלו חוקר זה שנים את מערך הטילים שאיראן מפתחת. בשיחת טלפון מוושינגטון הוא מדגיש: "אין מידע גלוי, ברור ואמין על היכולות של איראן בתחום הזה. היא לא אומרת כמה טילים יש לה, וגם אף גורם חיצוני אחר לא, אך ההערכה היא שלאיראנים יש כ־3,000 טילים בליסטיים לטווח קצר ובינוני, וזהו המערך הגדול בעולם". לדבריו, אלה סוגי הטילים שיכולים להגיע לישראל.

לדעתו, המתקפה האיראנית השנייה היתה אפקטיבית יותר מהראשונה. "המשטר האסלאמי הכפיל את כמות הטילים ביחס לפעם הקודמת, והשתמש באיכות טובה יותר של טילים", מציין בן טלבלו. "ההתקפה באפריל לא היתה מוצלחת בשל שימוש בגרסאות ישנות של טילים. הפעם הם שיגרו גרסאות חדשות יותר, אבל לא עשו שימוש בטילים היפר־סוניים כפי שטענו, אלא בטילים עם יכולת תמרון".

היד הנעלמה

עודד עילם, בכיר לשעבר במוסד, סבור שהארסנל האיראני מצומצם הרבה יותר. לדבריו, "יש להם סדר גודל של אלפיים טילים. זה מספר גדול, אבל אין להם כושר ייצור גדול וחלק מקווי הייצור משועבדים לטובת רוסיה".

גם אם יש לאיראנים 3,000 טילים, קיים סימן שאלה גדול כמה מהם תקינים. "בימים הראשונים שלאחר ההתקפה (הראשונה, ב־13 באפריל; א"כ) האיראנים חשבו שישראל משקרת", אמר אז הגורם, "ולא האמינו שלמעט הפגיעה הקלה בבסיס נבטים, הם לא הצליחו לפגוע כלל בישראל, וההתקפה שלהם כשלה למעשה. רק כעבור זמן הם הבינו מה באמת קרה באותו לילה, ומאז נכנסו לתהליך הפקת לקחים. הם ביצעו ניסויים של ירי טילים בשטחם, כדי לבדוק את תקינותם ולגלות היכן יש בעיות".

כלקח מן הכישלון ההוא, במתקפה השנייה נגד ישראל עשו האיראנים שימוש בטילים מתקדמים יותר, מדגם "פתאח 2". אלא שלדברי עילם, יש ברשותם בין 400 ל־800 טילים בלבד מדגם זה, וכאמור, הם גם הכפילו את הכמות מ־100 לכ־200 טילים במתקפה אחת. כלומר, אין ברשותם הרבה רזרבות של טילים אפקטיביים.

בהנחה שהם לא יכולים להרשות לעצמם לבזבז את כלל המאגרים, נראה שלאיראנים לא יהיה פשוט להיכנס למלחמת התשה בליסטית עם ישראל - אורך הנשימה שלהם לא רב.

עילם בטוח שזהו המצב: "איראן נמצאת בנחיתות אסטרטגית משמעותית מול ישראל. אין לה טיל חץ אחד ואין בטהרן ממ"ד אחד. היא פריכה מבחינת היכולת שלה לשמר רציפות תפקודית או להתאושש ממתקפה - וזה בדיוק הפוך מישראל".

רק לא פינג־פונג בליסטי

כדי להימנע מפינג־פונג בליסטי עם איראן, עילם מציע להנחית עליה מכה קשה מאוד, אך בשלב זה בלי למוטט את תעשיית הנפט.

לדבריו, "צריך לפגוע בפרויקט הגרעין - אף כי לא ניתן להשמיד אותו - להפציץ מחסני אמל"ח ומפעלי טילים, וכן להרוס סמלי שלטון כמו בית המשפט המהפכני כך שכל איראני שעובר לידם בטהרן יידע זאת בלי האינטרנט".

בד בבד, עילם מציע לתאם עם ארה"ב את המהלכים, כדי לקבל מהממשל התחייבות שאם תעז איראן להכות בישראל בשלישית - וושינגטון תסכים להשמיד את תעשיית הנפט האיראנית.

בעיניו, זוהי הדרך להימנע ממלחמת התשה, אך גם אם האיראנים יכו בשלישית וברביעית, "במאזן הרווח וההפסד הם בנחיתות מאוד משמעותית", הוא אומר.

לדברי עילם, "הם מסוגלים לפגוע לנו באתרים רגישים ואולי יהיו ימים קשים, אבל הם חשופים לחלוטין ונמצאים במצב שלא העלו בדעתם שיכול לקרות. הם לא בנויים למלחמה רב־זירתית, והדאגה המרכזית שלהם היא שרידות המשטר".

עם זאת, הוא אומר, "אם הם יבחרו בכל זאת במלחמת התשה בליסטית, בפעם הבאה עלינו לעלות עשר קומות ולמוטט את תעשיית הנפט באי ח'ארג. במקרה כזה - המשטר גמור".