מציאות חדשה במזרח התיכון: יש להרתיע את איראן מתגובה קיצונית

רעם הפצצות הכבדות, שחיסלו בדאחייה את חסן נסראללה עם שארית הפיקוד הבכיר של ארגונו, נמשך רק שניות בודדות. אבל תחושת ההקלה ממשיכה בשקט להציף את המזרח התיכון, שעדיין מתקשה להאמין למה שקרה.

למעט ברפובליקה השיעית בטהרן, שאיבדה את אחד מנכסיה החשובים ביותר ומחשבת כעת בבהלה את צעדיה הבאים, אף דמעה לא זלגה במדינות הסוניות, שמהוות את מרבית עולם האסלאם. אפילו לא בלבנון הרב עדתית, שנחטפה בידי ארגון הטרור.

הניחו למס השפתיים ולדברי המליצה שייאמרו בהלוויה. חיזבאללה, בהנהגתו של נסראללה הכריזמטי, נתפס במשך שנים במדינות הסוניות כזרוע הביצועית של איראן במאמציה לערער את השלטון בהן. הסונים בלבנון לא שכחו לו כיצד חיסל את ראש ממשלתם, רפיק חרירי. הסעודים זוכרים את המדריכים ששלח, כדי לאמן את החות'ים בתימן במלחמה נגדם.

גלי ההערצה, עליהם נישא המזכ"ל בקרב ההמונים בעולם הערבי, נגזרו בעיקר מיכולתו הרטורית ועוד יותר מכך מן ההערכה השגויה, שישראל פשוט איננה מסוגלת לחסל אותו. כותב שורות אלו זוכר את המבט המאוכזב של עומר סולימאן, יועצו הקרוב של מובארק, מכישלונה של ישראל לנצח את חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה.

על ישראל לא לעצור

אין מנוס מן המסקנה, כי נסראללה הצליח לשכנע גם את עצמו שהוא בלתי מנוצח ושישראל היא חלשה כמו קורי עכביש. הביטחון העצמי שאיבד ב-2006, כפי שהודה בפומבי, חזר אליו. לפחות שלוש טעויות, שעשה בשנה האחרונה, חרצו את גורלו.

האחת, כך מודים בלבנון, שלא תקף את ישראל במקביל ב-8 באוקטובר, כשהייתה עדיין נתונה תחת ההלם של מתקפת חמאס. השנייה, שקשר את התקיפות שלו בצפון להפסקת אש בעזה ולא ידע איך לרדת מהעץ למרות המכות שספג ופעיליו שנהרגו. הטעות השלישית, כאשר לא השכיל להבין שאיכות המודיעין שבידי ישראל, שאפשר לה לחסל בזה אחר זה את כל המפקדים הקרובים ביותר, תגרום בסופו של דבר לאש לאחוז גם בשולי הגלימה שלו.

בהסתכלות לאחור מותר לשאול, אם לא ניתן היה להגיע לאותם סיכולים ואותם הישגים מופלאים, שרשם כעת חיל האויר בלבנון, עוד לפני שנה, כפי שהציע בשעתו שר הביטחון (המועד עדיין להדחה), יואב גלנט. זה יכול היה לחסוך הרבה סבל ומצוקה לעשרות אלפי המפונים מן הצפון.

אבל מה שברור כעת הוא, שהמציאות החדשה שנוצרה, ההלם בחיזבאללה והגיבוי בשתיקה של כל העולם הסוני וחלקים נרחבים בתוך לבנון - מחייבת את ישראל שלא לעצור, להמשיך להלום ולא להתפתות להסדרים של הפסקת אש עם ארגון הטרור המוכה, שרק יאפשרו לו להתאושש.

גיבוי מארה"ב הוא חיוני

כדי לעשות זאת, חשוב להרתיע את איראן, שאיבדה בתקיפה בדאחייה גם את מפקד "כוח קודס" בלבנון. עד לאחרונה הסתפקו האיראנים בהודעות תמיכה בחיזבאללה ובהבטחות שהארגון "יודע להתגונן לבדו". אבל ביום שישי נפל דבר בדאחייה וטהרן לא תוכל להשלים עם אובדן השלוחה המבצעית החשובה ביותר שלה. ראש הממשלה נתניהו, אמנם הזהיר את האיראנים שלא להתערב, אבל גם גיבוי מארצות הברית הוא חיוני.

ועוד דבר. לבנון איננה עזה. יש בה ממשלת מעבר, אמנם חלשה ופחות מתפקדת אבל עדיין לגיטימית. יש בה פרלמנט, צבא שנתמך בידי המערב, ולפחות מחצית האוכלוסייה שמתנגדת לנוכחות הצבאית של חיזבאללה. חיסולו של נסראללה ונקודת השפל שבה הארגון מחייבים את האמריקנים והצרפתים, שחרדים לגורל לבנון, לחזק את הכוחות הללו. כמיל שמעון, חבר פרלמנט נוצרי לבנוני, היה אתמול הראשון שחזר בפומבי על הדרישה לפירוק חיזבאללה מנשקו.

מותר גם לקוות שמה שקרה בדאחייה ישכנע את סינוואר, או מי שנשאר בעמדת הנהגה בעזה, שרק עסקה להחזרת החטופים - ולא מלחמה אזורית שסיכוייה פחתו כעת - יבטיחו שגורלו יהיה שונה מזה של חסן נסראללה.