האם אנחנו מוכנים לתרחיש האימים בגבול ירדן?

החזון האיראני לרצף יבשתי משטחה ועד לגבול ישראל עובר דרך הממלכה ההאשמית - והוא קרוב יותר מתמיד • אחד האמצעים הבולטים של ישראל לסייע לירדן לשמור על יציבותה הוא להימנע מפרובוקציות בהר הבית

זירת הפיגוע במעבר אלנבי. צילום: אורן בן חקון

הפיגוע הקטלני שהתרחש בשבוע שעבר במעבר אלנבי ושבו נרצחו שלושה ישראלים על ידי מחבל ירדני, פתח מחדש את נושא הגבול המזרחי, הארוך ביותר של ישראל, והעלה את השאלה האם אנו בפתחה של זירה שמינית במלחמה הרב־זירתית שבה אנחנו נאבקים כבר כמעט שנה.

הפיגוע מעלה את סוגיית המרחב המזרחי ואת הקשר שבין ירדן וישראל. מעבר אלנבי הוא שער היציאה היבשתי של ירדן בואכה נמל חיפה לאירופה והוא חיוני לכלכלתה של ירדן. זהו נתיב מעבר מהיר וזול מאשר שינוע ימי דרך נמל עקבה.

הגבול עם ירדן, צילום: יהושע יוסף

במקביל, יציבות הממלכה ההאשמית, שלטון מיעוט במדינה שבה רוב של יותר מ־70% פלשתינים, היא רכיב קריטי בביטחון הלאומי של מדינת ישראל.

ירדן יציבה חשובה לישראל. נפילתה של משפחת המלוכה תאלץ ללא ספק את ישראל להתמודד מול מציאות שהיא אינה מוכנה לה בעת הזאת – מציאות שבה איראן אורבת על גבולותיה של ירדן מעיראק שבמזרח ומסוריה שבצפון, ומחכה לשעת כושר שתביא את שלטון האייתוללות לשכון על גבולנו המזרחי. זהו תרחיש אימים קיצוני, אך אין להוציאו מכלל אפשרות.

מלך ירדן עבדאללה., צילום: אי.אף.פי

ירדן מהווה את העומק האסטרטגי של מדינת ישראל. ראינו את חשיבותה ב־14 באפריל, בליל המתקפה האיראנית. שכנתנו ממזרח שימשה אז מעין שכפ"צ קדמי של מדינת ישראל, מרחב אבטחה בין ישראל לאיראן.

את הפיגוע הקשה במעבר אלנבי צריך לחקור ולתחקר עם הירדנים. יש להפיק לקחים, לשפר את מנגנוני האבטחה והבידוק ולסגור את הפרצות.

דווקא בעת הזאת צריך להפוך את הפיגוע להזדמנות לחזק את הקשר בין המדינות, לחזק את המחויבות הירדנית לשימור הגבול המזרחי שקט ובטוח, ולסייע לירדן באינטרס המשותף שלנו – התמודדות עם הסכנה האיראנית.

החזון המוצהר של איראן הוא לייצר רצף יבשתי משטחה ועד לגבול ישראל. הצעד הראשון בדרך להשגתו התרחש למעשה בכניסת כוחות איראניים לעיראק ובהשתלטות על אזורים שלמים במדינה והקמת תשתית צבאית בהם.

צעד דומה איראן מנסה לבצע בסוריה, ולכן ישראל מנסה לסכל את התקדמותה שם (כמו במקרה של התקיפה האחרונה המיוחסת לישראל על אדמתה).

ירדן היא החוליה הטריטוריאלית האחרונה החסרה להשלמת החזון האיראני ההרסני.

חיילים ירדנים בעמאן, צילום: רויטרס

אחד האמצעים הבולטים של ישראל לסייע לירדן לשמור על יציבותה הוא להימנע מפרובוקציות בהר הבית, שבו הוואף הירדני אחראי מאז 1967 על שמירת הסטטוס־קוו וניהול השגרה במתחם הקדוש.

לאור זאת, קשה להבין מה הטעם בפעולות של מי מחברי הקואליציה בהר הבית דווקא בנקודת זמן כה רגישה, במיוחד כשדברים אמורים בחבר קבינט שאמור להכיר את התמונה הביטחונית טוב לפחות כמוני, אם לא יותר.

בכל בוקר, אחרי שראש הממשלה קורא את העדכונים המודיעיניים על המלחמה, עליו לשאול ולוודא מה רמת יציבותה של ירדן באותו יום. קריסתה (חלילה) תביא עלינו איום קיומי ממשי, חמור אפילו יותר מזה שבו אנחנו נלחמים ברצועת עזה.

הכותב הוא תת־אלוף במילואים, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר