ירדן, הזירה השמינית במלחמה: הפיגוע באלנבי מלמד - גם ההגנה המתקדמת ביותר עשויה להיות חדירה

מעברי הגבול הם נקודת תורפה מוכרת. הם מנקזים אליהם תערובת של אזרחים וסחורות עם יכולת בידוק מוגבלת, ולכן מועדים לפגיעה. ישראל אמנם נקטה לאורך השנים צעדים רבים כדי לצמצם את הסכנה, אולם הפיגוע אתמול במעבר אלנבי מלמד שמחבל נחוש שאוסף מודיעין לאורך זמן עלול לחדור גם את מערכי ההגנה והביטחון המתקדמים ביותר.

לישראל ולירדן שיתופי פעולה נרחבים בתחומי הביטחון והמודיעין, וגם ניסיון רב שנצבר בשלושה עשורים של הפעלת שלושה מעברי גבול (וכמה פיגועים וניסיונות פיגוע שבוצעו בהם). האינטרס המשותף ברור: ירדן נשענת על ישראל בסוגיות רבות שקשורות לביטחונה הלאומי וליציבות המלוכה ההאשמית, וישראל נשענת על ירדן באבטחת גבולה הארוך ביותר (והפרוץ), ובעיקר כמרחב ביטחון משמעותי שחוצץ בינה לבין השלוחות האיראניות בעיראק ובסוריה.

לקחים ברמה הטקטית

היחסים בין ישראל לירדן ידעו עליות ומורדות ברמה המדינית, אולם התיאום הביטחוני ההדוק נשמר גם בתקופות הנתק הקשות ביותר. השנה החולפת היתה קשה במיוחד, משום שהירדנים לא מסתירים את דאגתם מהמהלכים שממשלת הימין מובילה בעיקר בהר הבית וביהודה ושומרון.

למרות זאת, הם פועלים למען המאבק למנוע את זליגת ההשפעה האיראנית לתוככי ירדן – וממנה ליהודה ושומרון. מדובר במאמץ מרכזי של משמרות המהפכה, שמורגש בין היתר בניסיונות הבלתי פוסקים להבריח אמצעי לחימה לשטחים.

לא ברור אם הפיגוע אתמול קשור למאמץ הזה. החקירה תגלה בוודאי אם המחבל פעל בשליחות מדינתית או מטעמו של ארגון טרור כלשהו – שלהם אינטרס רב בפגיעה ביחסים בין ישראל לירדן ובסממני הנורמליזציה שלהם – או שפעל על דעת עצמו.

העובדה שהוא היה נהג רשום ומוכר, שהוביל בקביעות משאית עמוסה בסחורות למעבר, סייעה לו בוודאי לחמוק ממעגלי האבטחה בצד הירדני. משאית גדולה היא מרחב אינסופי להסליק בו כלי נשק, אולם ישראל תדרוש בוודאי מהירדנים לוודא שאף אחד לא עיגל פינות או נכנע לשגרה.

סביר שהפיגוע הזה, כמו קודמיו, יוביל לשורת לקחים ברמה הטקטית. תמיד ניתן להוסיף עוד בקרות ומעגלי אבטחה וגם אמצעים אלקטרוניים וטכנולוגיים וביומטריים, ואפשר כמובן להדק את הפיקוח על הנהגים הירדנים שמובילים את הסחורות לצידו המזרחי של המעבר, ועל הנהגים הפלשתינים שאוספים את הסחורות מצידו המערבי. לכל אלה תהיה תרומה רמה במניעת הפיגוע הבא, אבל לא יהיה בהם כדי לבטל את המוטיבציות שגבוהות כיום מתמיד לבצע פיגועים – גם מהצד הירדני.

ירדן הפכה אתמול בפועל לזירה השמינית שישראל נדרשת להתמודד איתה, אחרי עזה, יו"ש, לבנון, סוריה, עיראק, איראן ותימן. אתגר ההברחות אמנם היה קיים תמיד (והתגבר בחודשי המלחמה), אבל מאחר שמדובר בגבול של שלום נמנעה ישראל מלהצהיר שירדן היא "זירה". הפיגוע אתמול הופך אותה לכזאת בפועל, ומחייב את ישראל להיערכות מתאימה – בתיאום עם הירדנים.

לקיים היערכות מחדש

פרסומים זרים קשרו את ירדן לשורה ארוכה של פעולות ומבצעים חיוניים לביטחון ישראל. הבולט (והפומבי) ביותר היה סיכול המתקפה האיראנית ב־14 באפריל, שבמהלכה יורטו רבים מהכטב"מים והטילים ששוגרו מאיראן על ידי כלי טיס ישראליים שטסו מעל שמי הממלכה. אפשר להניח שהיו עוד עשרות פעולות ומבצעים אחרים שזכו לחשיפה פחותה – מתקיפות וסיכולים ברחבי האזור ועד לשיתופי פעולה גלויים וחשאיים.

על הרקע הזה (ולא רק) טוב היתה עושה ממשלת ישראל לו העניקה משקל וכבוד גדולים יותר לממלכה ולמלך, שנתון בסד מורכב של אתגרים דמוגרפיים, ביטחוניים וכלכליים משלו. השלום עם ירדן ושיתופי הפעולה עימה – בדיוק כמו השלום המקביל עם מצרים – הם נדבך מרכזי בביטחון הלאומי שחובה לשמרו, גם ובעיקר בימים קשים של פיגועי טרור.

ועדיין, לא נכון יהיה להסתכל על ירדן בנפרד מהמצב הכולל באזור. גם העלייה ברמת האיום בגבול המזרחי קשורה במישרין למצב בעזה ולתסבוכת שישראל נתונה בה כתוצאה מכך בכל הזירות. הקשב אמנם נדד אתמול באופן טבעי בעקבות הפיגוע למעבר אלנבי, אולם המתקפות האינטנסיביות של חיזבאללה על הצפון הנטוש והמופקר בולטות על רקע האין־אסטרטגיה של ישראל.

ראש הממשלה נתניהו אמנם אמר אתמול שהורה לצה"ל להכין תוכניות לגזרה, אולם מדובר בהצהרות ריקות משום שצה"ל עצמו עוסק באינטנסיביות מאז 7 באוקטובר בהכנה ובשיוף של התוכניות המבצעיות לזירת לבנון, למקרה שתידרדר למלחמה.

במקום "להורות", כדרכו, טוב יעשה נתניהו אם יעדכן סוף־סוף את מטרות המלחמה ויכלול בהן את פתרון בעיית הצפון, ובעיקר יבהיר כיצד הוא מתכוון לקדם את האסטרטגיה הרב־זירתית של ישראל שסובלת מתת־ניהול מסוכן. נתניהו צדק אתמול כשאמר שבמזרח התיכון "בלי חרב אין נצח", אבל האופן שבו הוא מוביל את המערכה מבטיח לישראל הקזת דם תמידית במלחמת נצח שיעדיה לא ברורים.