במקום סודי, עשרות קילומטרים דרומית מגבול לבנון, יושבות עשרות תצפיתניות מול צגי המחשב בחמ"ל, שעד לפני עשרה חודשים היה ממוקם עשרות מטרים בלבד מגדר הגבול. הן סורקות את הכפרים בדרום לבנון. ההרס בעייתא א־שעב, למשל, ניכר היטב, כך גם בכפרים אחרים. כל מי שמסתובב בהם הוא בגדר חשוד. שטח הפקר.
בפעם הראשונה מאז תחילת המלחמה אנחנו מקבלים הצצה נדירה למה שמתרחש בתוך העיניים של צה"ל בדרום לבנון.
באוקטובר, בתחילת המלחמה, ניסה חיזבאללה "לעוור" את אמצעי התצפית על גדר הגבול. המצלמות היו יעד לטילי נ"ט ולירי צלפים. מאז הושבו רבים מהאמצעים, אך ארגון הטרור עדיין מנסה לפגוע בהם.
שבועיים אחרי תחילת המלחמה, כשבפיקוד צפון הבינו שבסיסי החמ"ל של התצפיתניות לאורך גבול לבנון מהווים יעד לטילים הכבדים של חיזבאללה, הוחלט על פינוי התצפיתניות דרומה. הפינוי התרחש במהירות. החיילות השאירו מאחור את הציוד האישי ועזבו לחמ"ל עורפי (חלק גדול מהציוד שהושאר נבזז, אגב, בידי חיילים שהגיעו לבסיס).
עדן, מפקדת הפלוגה, מספרת כי היו בטוחות שיחזרו במהירות לבסיס, אבל מאז עברו ארבעה מחזורי גיוס שהגיעו ישר לבסיס החדש, מבלי שהיו אפילו יום אחד בגזרה. "אני גרה בשומרה, יישוב גדר, אז מבחינתי להיות שם זה לשמור על הבית. זאת תחושה מוזרה שאנחנו כמעט שנה לא שם", היא אומרת.
יושבות מול מסך כבוי
גם בבסיס החדש התצפיתניות לא מסירות את העיניים מהגזרה שלהן - מראש הנקרה במערב ועד למורדות החרמון במזרח.
"כשיורים לנו על תצפית, אנחנו בוכות", מספרת רס"ן עדן. "התצפיתנית יושבת במקרה כזה מול מסך כבוי ולא מזיזה ממנו את העיניים - רק מחכה שהוא יחזור".
"אני בכלל מתנגדת לזה שאנחנו יושבות פה", היא מוסיפה. "פניתי לכל מפקד בכיר כדי להסביר למה אי אפשר שנשב רחוק. תצפיתנית היא לוחמת שצריכה להיות בשטח. אני מבינה את החשש של ההורים, אבל כשפוגשים את הכוחות באופן אישי והמ"פ מגיע לחמ"ל לפני פעילות - יש לזה משמעות. עכשיו, אנחנו רק מדברים בטלפון ואני לא יכולה להוציא חיילות לסיור בגזרה. זו בעיה, כי לא משנה כמה תמונות תראה להן - זה לא אותו דבר".
הכל השתנה מאז 7 באוקטובר וגם חמ"ל התצפית הקדמי עבר שינוי. כך, למשל, הנעילה של החמ"ל שונתה – לקח מהמחדל הנורא בבסיס נחל עוז.
"אי אפשר להגיד שלא פחדנו. זה ממש לא נתפס שיחדרו לבסיס של תצפיתניות, יחטפו אותן ויעשו את כל הזוועות שעשו שם", מספרת רס"ן עדן. "לכן עשינו הרבה דברים אחרי זה כדי למגן את החמ"ל".
בנוסף, לכל חטיבה בגבול הוצמדה "שדכנית", חיילת מילואים ששירתה בעברה כתצפיתנית, שמחברת בין החיילים בחזית לתצפיתניות.
זה מה שעושה סמלת (מיל') קורל, שהשתחררה לפני שנתיים ומוצבת כבר תשעה חודשים בגזרה הקדמית. "התפקיד שלי הוא לגשר על הפער שיוצר המרחק לגבול", היא אומרת. "אני מקשרת בין הגורמים השונים כדי שלא ייפול שום דבר בדרך. מי שלא היה תצפיתן לא יכול להבין את המשמעות של זיהוי, ועל זה בדיוק אני מתריעה למח"ט, לחיל האוויר ולכל הגורמים שנמצאים איתי שם. המטרה היא 'לתרגם' את המידע של התצפיתניות ללוחמים ולאירועים בשטח".
"סוגרות את המעגלים"
הבנות בחמ"ל מתגאות בזיהויים. אחרי עשרה חודשים של לחימה, כשחלק גדול מהשליטה בשטח נעשה בעומק האויב מהאוויר, וחיזבאללה מנסה לפעול מאזורים שאינם נצפים, תפקיד התצפיתניות הוא לשמור על גדר הגבול, למנוע חדירה ולטרפד את האפשרות לפעילות עוינת בכפרים הקרובים לגדר.
סמלת נופר גאה במיוחד בחיסול של חוליית מחבלים בעייתא א־שעב: "זו היתה משמרת בוקר. ראיתי במהלך סריקה תזוזות ליד מבנה מסווה. הבנתי שמדובר בבני אדם. הם לא אמורים להיות שם. מיד התרעתי. בתוך זמן קצר מטוס קרב תקף את הבית ושני מחבלים חוסלו. זה משהו שאת מחכה לו כל השירות".
התצפיתניות רוצות שיבינו שהעבודה שלהן חשובה, שמקשיבים להן. "בסוף, אנחנו סוגרות את המעגלים. אם מנעתי ממחבל לפגוע בבית, שיכול להיות בית של חברים או של ההורים שלי - זה ממש מספק", אומרת סמלת דניאל, תצפיתנית ממושב בצת, שפונתה מביתה בעקבות המלחמה. "בכל משמרת אני עולה בתקווה שהיום אצליח לסכל משהו".
כמו בדרום, גם בגבול הצפון התצפיתניות מספרות שהן זיהו את השינוי בשטח, את התקרבות חיזבאללה לגדר ואת המוצבים והמגדלים שהוקמו - האפשרות של עימות עמדה באוויר והיתה תחושה שחיזבאללה מנסה יותר.
"עד 6 באוקטובר ראינו יותר וזיהינו יותר. ראינו הכל. חיינו בתסריט אחר. המתווים היו ניסיונות חדירה של מהגרי עבודה, הברחות שסיכלנו", מספרת רס"ן עדן. "מאז, הכל השתנה. כיום, אני מראה לחיילות לפני קורס פיקוד איך זה היה בעבר, והן שואלות איך היה מצב שהיה מישהו על הגדר ולא ירו בו. מבחינתן זה פשוט לא נתפס".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו