מפקד חטיבת החילוץ וההדרכה בפיקוד העורף: "לא רואים מצב שבו בניין קורס בגלל פגיעה של טיל"

"ברגע שהתחילו החיכוכים האחרונים אנחנו כבר היינו בחוץ בהיקפים גדולים. נאמר את זה בזהירות - ברוב חלקי הארץ יש כוחות שממתינים, גם סדירים וגם מילואים, כקפיץ דרוך. אני לא צריך לומר להם כלום. הם ישמעו ממני מילה אחת: 'פעל' - והם יודעים בדיוק מה לעשות", אומר אלוף־משנה אלעד אדרי, מפקד חטיבת החילוץ וההדרכה, שאם לא ישתנו הנסיבות אמור לפרוש מתפקידו בעוד כשבוע. "התחושה האישית של עזיבה באמצע היא נוראית, בטח כשאתה רואה איך דברים יכולים להתפתח. מצד שני, טוב לרענן את השורות, להביא אנרגיה חדשה. מפקד שמגיע מכניס מכת חשמל לכל המערכת". מה התרחיש שאנחנו צריכים לצפות לו במקרה של עימות רחב - בניינים קורסים בת"א? "אנחנו לא רואים מצב של בניין קורס בגלל פגיעה של טיל. נכון, יש טילים כבדים ומסוכנים, אבל צריך להבין שיש סיכוי נמוך שפגיעת טיל תוביל לקריסה. צריך להבין שיש הבדל אדיר בין קריסה של מבנה לבין פגיעה קשה בו. פגיעות יהיו, אבל לכך אנחנו מוכנים". אדרי הוא איש חטיבת החילוץ וההדרכה בכל רמ"ח איבריו. הקצין הצעיר, שהגיע מחטיבת הצנחנים לפני שנים רבות להקים עם חבריו חטיבה מן היסוד, מתהדר כעת בשעון עם רצועה בצבע כתום, שמתאימה לכומתה. במשרדו תמונות ענק של מסדר שערך עם לוחמיו, רגעים בלבד לפני אחד האסונות הכבדים ביותר במלחמה הזו - קריסת המבנים הממולכדים במחנה הפליטים אל־מע'אזי במרכז רצועת עזה, שבה נפלו 21 לוחמים. מאחוריו, בין רובה M16 לספר תורה קטן שקיבל למזכרת, שני ספרים שעוסקים במשלחת החילוץ לטורקיה, הראשונה מסוגה שהובילה חטיבת החילוץ.

נורת אזהרה

בימים אלו, אם הכל יעבור כשורה, צפוי אדרי לסיים את תפקידו לאחר כשנתיים ולצאת ללימודים. זו גם הסיבה שהסכים להתראיין, כדי לסכם את כהונתו ולהעלות על נס את לוחמיו, שפעלו ב־7 באוקטובר במציאות שלא תיאמן במחנה זיקים וביישובי העוטף, ולאחר מכן בתמרון ברצועה. הלוחמים שלקחו את ניסיונם בהצלת חיים ורתמו אותו להגנה על מדינת ישראל בהתקפה.

"אנחנו מבינים שאחרי כל מנגנוני ההגנה יהיו נפילות ופגיעות. וזה התפקיד שלנו - להגיע מהר מאוד ולפעול לפתרון המצב. כוחות החילוץ הם בהיקפים גדולים מאוד ויכולות החילוץ מאוד אפקטיביות"

את הראיון הוא מבקש להתחיל לאו דווקא ב־7 באוקטובר, אלא ברעידת האדמה בטורקיה בפברואר 2023, שגבתה את חייהם של 59 אלף בני אדם. "זו היתה רעידת אדמה בסדר גודל בלתי נתפס. אנחנו עושים תחזיות עם המכון הגיאולוגי כאן והם מדברים איתך על 7,000 הרוגים בישראל ואתה נחרד, ושם הגענו לעיר אחת בלבד, שיש בה 10,000 הרוגים. זה בלתי נתפס. עוצמות של הרס קשות, שמי שלא ראה את זה לא יבין". מה שהוא, קציניו ולוחמיו ראו וחוו באותם ימים שימש אותם גם בימים האפלים שהגיעו לאחר שישה חודשים. בשמחת תורה 7 באוקטובר היה אלעד בביתו שבכפר יונה, גדודיו היו בכל רחבי יהודה ושומרון וטירוני החטיבה, בסך הכל חודשיים בצבא, היו בבסיס זיקים. "התעוררתי מההתרעה של זיקים, ששמתי כנקודת עניין באפליקציה של פיקוד העורף", הוא מספר. "יצאתי במהירות, זו ברירת המחדל שלנו כאנשי פיקוד העורף. "תוך כדי נסיעה קיבלתי עדכונים על נפילות בתוך הבסיס. זה הדליק לי נורת אזהרה. שירתי בזיקים במשך שנתיים כמפקד גדוד, וידעתי שתמיד הירי הוא מעלינו. הבנתי שאנחנו באירוע קשה. החלטתי להגיע היישר לזיקים ודהרתי כל הדרך על 180 קמ"ש". תוך כדי הוא לומד על ממדי האירוע: "אחד ממפקדי הגדודים שלי גר בשדרות, מספר שהוא סופר 16 מחבלים חמושים מתחת לבית שלו". בצומת זיקים הוא החל לראות כלי רכב שרופים והרוגים ומבין שהוא באירוע קטסטרופלי. "חיכיתי לכדור, שבסוף לא הגיע. בניתוח לאחר מכן התברר שנכנסתי בין שני מארבים. מי שהציל אותי הם אנשי כיתת הכוננות של קיבוץ זיקים שחיסלו את המחבלים באחד המארבים".

האכזריות של חמאס

כשנכנס לבסיס והצטרף ללחימה גילה את גבורת המפקדים והלוחמים במקום, שנלחמו במשך שעות ובלמו את ניסיונות המחבלים להיכנס פנימה ולטבוח בחיילים. "חודש לפני המלחמה כל האלופים היו בכנס 50 שנה למלחמת יום כיפור, ובין היתר שמענו קטעי קשר מהמוצבים הנצורים בתעלה, שבהם אומרים ללוחמים 'תהיו חזקים, אנחנו בדרך'. זה לקח יומיים והבנתי שאנחנו לבד. אין לי מסוקים, אין לי מד"א, והאמבולנס היחיד שיש לי חוטף בלי סוף כי היה באמצע הבסיס. הבנתי שעם זה צריך להסתדר והמשכנו להילחם". אדרי וחייליו נלחמו לאורך כל אותו יום. בערב, בנתיבות, אסף את לוחמיו ואמר להם כך: "גדלנו בישראל עד 6 באוקטובר על כך שהרוע האולטימטיבי זה הנאצים, אין יותר רע מזה. היום, אמרתי להם, הבנתי שחמאס יכולים להעביר לנאצים שיעור באכזריות". בימים שלאחר מכן לחמו חיילי חטיבת החילוץ בזיקים וחיסלו כ־15 מחבלים. במקביל סייעו רבות לזיהוי גופות ביישובים. "אחד הקצינים הציע להביא את הארכיאולוגים של רשות העתיקות. זה היה גיים צ'יינג'ר מעולם רעידות האדמה, מכיוון שכך פועלים במקרה שבניין רב קומות קורס ולא נותר הרבה".

עוצמה וביטחון עצמי

כשהתמרון החל ביקשו בצה"ל להציב את גדודי החילוץ על הגדר, בזמינות לאירוע של קריסת מבנה. אדרי התעקש להכניס את לוחמיו פנימה מהרגע הראשון, כדי שיהיו זמינים. מדובר במהלך ששינה את פני הלחימה. "מג"ד שלי נכנס עם אמצעים מאוד מתוחכמים לביה"ח שיפא והשתמש בהם כדי להבקיע רצפות ולפרוץ מעליות כדי להגיע למנהרה המפורסמת שכולם חיפשו. במשך שעות הוא היה לבד, חצב שבע קומות עד שפגע בעורק הזה. זה היה אפקטיבי מאוד, מכיוון שבפעם השנייה שהגיעו ללחימה - התת־קרקע לא היווה עוד איום.

"האירוע הקשה ביותר היה ב־22 בינואר, אז טילי נ"ט של חמאס פוצצו מבנים ממולכדים שבתוכם היו לוחמים. 21 לוחמים נפלו. זה היה שונה מפעילות בכל בניין אחר בעולם, כי זה שלנו. אתה מבין מה קבור מתחת להריסות, וכל גופה - היא עוד דפיקה בדלת"

"כשהנח"ל כבשו את שאטי הם ביקשו לעבור דרך הקירות, אבל אין הרבה מערכות פריצה חמה. הגענו עם אמצעים אוטונומיים ששוברים קירות בתוך 30 שניות. הגענו למצב שיש לנו 600 לוחמים ולוחמות ברצועה. מהנדסים שלנו סייעו להפיל בניינים. היכולות שבאו לידי ביטוי ברעידות אדמה סייעו בלחימה בתמרון". האירוע הקשה ביותר, אומר אדרי, היה ב־22 בינואר, אז טילי נ"ט של חמאס פוצצו מבנים ממולכדים שבתוכם היו לוחמים. 21 לוחמים נפלו בתקרית ההיא. "היינו במסדר קרבי בלטרון אחרי יציאה מהרצועה. היה ברור מייד שזה אירוע גדול מאוד. טסנו לשם ונכנסנו לזירה. זה האירוע הקשה ביותר מכל חודשי התמרון. זה היה שונה מפעילות בכל בניין אחר בעולם, כי זה שלנו, אתה מבין מה קבור מתחת להריסות, וכל גופה שאתה מוציא היא עוד דפיקה בדלת". אדרי מבהיר כי מבחינתו הלחימה בעוטף ובתמרון היא הוכחה ליכולות של חטיבת החילוץ, שצריכות לבוא לידי ביטוי גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים. "כשהגעתי מהצנחנים לא התחבר לי בהתחלה שיש לוחמות, אבל כיום אני שמח שאני מפקד על החטיבה הזו בגלל הדבר הזה. נגמר האירוע של הלוחמות, ברור שהן הכרחיות. היו לי מפקדות פלוגה במקומות שלפני שנה הייתי רועד ממחשבה שלוחם יהיה בו. "מספיק עם הביקורת כלפי פנים וכלפי חוץ, מספיק עם הביקורת העצמית. זה נגמר. נגמרו הימים שמכנים אותנו 'פלח"צ', וזה נכון גם כלפי פנים. לפעמים זלזלנו בעצמנו, וגם פה צחקו עלינו כשקראנו לעצמנו חטיבה. עכשיו הוכחנו את עצמנו. יש לי מפקדת פלוגה שהיתה בג'בליה, אחרת היתה בכיכר פלשתין ושתיים היו בשאטי, בלחימה. אין מקום שבו הלוחמים והלוחמות שלנו לא היו - והוכיחו את עצמם. בכל יחידה בצה"ל רוצים כיום כיתה שלנו בגלל היכולות". בימים אלו נמצאים גדודי חטיבת החילוץ וההדרכה ביו"ש, ובמקביל במוכנות גבוהה מאוד למתקפה אפשרית מצד איראן וחיזבאללה. מטבע הדברים אדרי אינו חושף את רוב ההכנות. "אנחנו נערכים לאפשר תזוזה מאוד מהירה ולהתפצל להרבה מקומות במקביל. יש לנו שיתופי פעולה גם עם כוחות חילוץ אזרחיים שמוכנים היטב ליום פקודה. "יש לנו תפקיד חשוב - להקרין עוצמה שנשענת על ביטחון עצמי, לא על יהירות. לשדר את המסוגלות שלנו. אין מפקד בכיר שלא יאמר שנכשלנו ב־7 באוקטובר בחוזה שיש לנו עם תושבי ישראל, אך צריך גם להבין שיש לנו יכולות. "אין סטריליות", הוא מבהיר, "אנחנו מבינים שאחרי כל מנגנוני ההגנה יהיו נפילות ופגיעות. וזה התפקיד שלנו - להגיע מהר מאוד ולפעול לפתרון המצב. רשת כוחות החילוץ בנויה עם כוחות מילואים בהיקפים גדולים מאוד ויכולות חילוץ אזרחיות מאוד אפקטיביות". יחידת החילוץ נמצאת בכוננות הגבוהה ביותר בימים אלו מאז תחילת המלחמה, מאשר אדרי. "המוכנות מאוד גבוהה כי האיום קיים. יש לנו מפת סיכונים ולפיה אנחנו פורסים כוחות". המוכנות האזרחית, מוסיף אדרי, חשובה לא פחות. "הממ"דים הם מצילי חיים. בכל שנה אנחנו עושים ניסויים דרמטיים כדי לבחון את הממ"דים. יש מקרים שבהם בניינים ספגו פגיעת טיל גראד ישירה וליבת הממ"ד נותרה עומדת. זה, אגב, יציל חיים גם במקרה של רעידות אדמה. חשוב להבין שאין הרמטיות, אבל אין ספק שהממ"דים מאוד אפקטיביים. חשוב גם לדעת שיש להישכב בממ"ד, זה חלק מהסיפור".טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו