הציבור הישראלי לא היה צריך להמתין תשעה חודשים ויותר כדי שצה"ל יודה שלא עמד במשימת ההגנה על תושבי קיבוץ בארי במובן הקשה ביותר, וכשל במשימתו. התחקיר שהציג אלוף (במיל') מיקי אדלשטיין לחמש מאות תושבי בארי בים המלח, הוא תחקיר מעמיק, עמוס בפרטים, המתאר את השתלשלות האירועים בשבת השחורה, כמעט דקה אחר דקה.
אלא שהתחקיר המפורט עסק בעיקר בטקטיקה, וההערות שניתנו בו עוסקות בטעויות מקצועיות, שגיאות בשיקול הדעת או אפילו בעיות ערכיות חמורות של לוחמים ומפקדים באותו היום, אך הוא לא עוסק בנושאים מערכתיים יותר, ולא מתיימר לענות על השאלות הקשות באמת, הנוגעות להיערכות המוקדמת של הכוחות, המודיעין והחלטותיהם של המפקדים הבכירים יותר בצה"ל, לרבות התנהלות המטה הכללי ואפילו הרמטכ"ל עצמו.
עיקרי תחקיר "הקרב על בארי"
- אל מול 340 מחבלים בזמן כיבוש הקיבוץ - עמדו 26 לוחמים בלבד
- סביב 9:00 לוחמי שלדג הונחו לעזוב את קו הלחימה
- רק ב-13:00 תא"ל ברק חירם מקבל שליטה על בארי
- "הבית של פסי": הלוחמים לא ידעו על 6 בני הערובה שהיו בחצר הבית
- ההחלטה לירות פגז טנק על הבית התקבלה לאחר שהמחבלים איימו להתאבד ולהרוג את כולם
הקיבוץ נכבש - הנשקייה סגורה
מהתחקיר שהציג אלוף (במיל') אדלשטיין עולה כי המתקפה על בארי החלה בשעה 6:30 בבוקר, שבת שמחת תורה ב-7 באוקטובר, ונמשכה עד יום ראשון ה-8 באוקטובר בשעות הערב, אז הכריז צה"ל כי הקיבוץ טוהר. במהלך אותן שעות נהרגו 101 אזרחים ששהו בקיבוץ כמו גם 31 אנשי כוחות הביטחון. בין השעות 08:00 ל-13:00 נחטפו מהקיבוץ 30 אזרחים.
ב-7 באוקטובר, בין השעות 09:00 ל-13:00 קיבוץ בארי הוגדר כקיבוץ כבוש, כאשר על פי ההערכות שהו בו בשיא כ-340 מחבלים, כשמולם רק 26 לוחמים – מהם חברי כיתת הכוננות ביישוב, וצוות של 13 לוחמי שלדג שהגיעו למקום במסוק לאחר שכל הדרכים היו חסומות. שאר הכוחות הגזרתיים, ובעיקר הכוחות שהיו במוצב פגה שאמור לשמש כמגן בארי, התמודדו עם מחבלים שהתקיפו אותם ישירות, ולפיכך לא הצליחו להגיע לקיבוץ.
חברי כיתת הכוננות הוקפצו מייד עם תחילת המתקפה. אלא שכבר בדקות הראשונות למתקפה הם נתקלו בבעיה חמורה: הנשקייה שבה היו מאופסנים כלי הנשק של חברי כיתת הכוננות הייתה נעולה באותה שבת בבוקר, ורק לשני חברי כיתת הכוננות היו מפתחות. אלא ששניהם נהרגו בדרכם לנשקייה, ולא ניתן היה להוציא את כלי הנשק מהנשקייה.
השעה 6:42. 20-25 מחבלים בקיבוץ
המחבלים שפשטו עם שחר על קיבוץ בארי היו מגדוד נוציראת של חמאס. על פי ההערכות, ב-6:42 הגיעה לקיבוץ מחלקה 2 של הגדוד, שמנתה 20-25 מחבלים, ובהמשך הצטרפו אליהם מחבלים נוספים. בסך הכל הגיעו לבארי כ-100-120 מחבלי נוחבה, 50-70 פעילי חמאס, ו-100-150 פעילי ג'יהאד אסלאמי.
לוחמי שלדג הגיעו לבארי בשעה 9:03, אז פגשו את תושב הקיבוץ, אלוף (במיל') יוסי בכר, שהסביר להם את תמונת המצב כפי שהוא הבין אותה. בשלב זה הלוחמים עשו איגוף, חטפו מכת אש ואחד מחבריהם נפצע. או אז נתן מפקד הכוח פקודה לכוח לסגת עם הפצוע ועם פצוע נוסף ממסיבת הנובה שחבר אליהם. אחת מההערות של צוות התחקיר הייתה כי החלטת מפקד כוח שלדג לעזוב את קו הלחימה העיקרי היוותה שיקול דעת לא נכון ושגיאה מקצועית חמורה בכך שלא נשארו להילחם לצד חברי כיתת כוננות והאזרחים.
לקראת 13:00, שש וחצי שעות לאחר תחילת הטבח, הגיעו כוחות מסיירת מטכ"ל לקיבוץ בארי, לאחר שבדרכם נתקלו במחבלים על ציר 232, ולאחר לחימה עימם הצליחו לפרוץ את הדרך לקיבוץ הנצור. בשעה 13:30 חילקו ביניהם לוחמי סיירת מטכ"ל ושלדג את גזרות הלחימה, כאשר סיירת מטכ"ל במערב, ושלדג במזרח בארי.
ההערה של צוות התחקור ללוחמי סיירת מטכ"ל הייתה כי למרות שהם לחמו בגבורה ובמקצועיות רבה תוך אבדן לוחמים ופצועים קשה, החלטת מפקד היחידה להוציא כוח מהלחימה ולהכניס במקומו כוח אחר מבלי לקבל לכך אישור ומבלי לשמר מגע עם האויב - מהווה שגיאה חמורה.
בסביבות 14:00 הגיעו למקום גם כוחות מגדוד 890, שלא ידעו כי במקום לוחמי שלדג ומטכ"ל, ובהמשך החלו לזרום למקום כוחות נוספים. בצבא מודים כי בשעות הללו הייתה בעיה קשה מאוד של תקשורת בין הכוחות, שלא ידעו זה על קיומו של האחר, ונלחמו בסביבה אזרחית. ובכל זאת, כמעט ולא נרשמו אירועי ירי דו-צדדי, וזאת משום שהכוחות נזהרו מאוד בהפעלת האש מתוך הבנה שהם פועלים במרחב אזרחי וקיים סיכון גדול לזיהוי שגוי ולפגיעה באזרחים או בכוחות הביטחון.
נוכח הכאוס הגדול, בשעה 11:00 הנחה הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, על מינוי מפקדים בכירים לניהול הגזרות השונות. מפקד אוגדה 99, תא"ל ברק חירם, קיבל בסביבות השעה 13:00 את האחריות על מספר יישובים בגזרה, וביניהם בארי, ובתחילה הוא בעיקר מנסה לייצר תמונת מצב של הכוחות – כדי להבין מהם מי נמצא איפה, ולחלק ביניהם את הגזרות. לבארי עצמה הוא הגיע בשעה 16:15.
הבית של פסי: הכוחות ידעו רק על 8 בני ערובה
אירוע בני הערובה בבית של פסי הוא אחד מהאירועים הקשים ביותר במהלך השבת השחורה, והוא התנהל במקביל לשני אירועי בני ערובה נוספים בגזרות נוספות. האירוע החל בשעה 15:08, כאשר יסמין (אזרחית) התקשרה למוקד המשטרה, ודיווחה שיש בני ערובה בפינת האוכל. הדיווח יצר בלבול, שכן הכוחות החלו לחפש אחר חדר האוכל, בעוד שהיא התכוונה לפינת האוכל, בביתה של פסי. בסך הכל, נעשו 30 שיחות למוקד 100 של המשטרה בהן דווח על אירוע בני הערובה.
בזמן שהכוחות ניסו לאתר את בני הערובה, כוח של הימ"מ דיווח כי נורה לעברם טיל מבית מסוים, ובתגובה הם ירו לעברו טיל לאו. ירי טיל הלאו נשמע היטב במוקד המשטרה שהיה בקו פתוח עם בני הערובה, ורק אז הבינו הכוחות היכן האירוע. מאותו רגע, מי שניהל את האירוע בשטח הוא מפקד הימ"מ במקום, שהיה בקשר ישיר עם ח', מפקד הימ"מ.
מהתחקיר עולה כי בתוך ביתה של פסי היו 8 בני ערובה, ועל הדשא בחוץ היו שישה נוספים, אלא שהכוחות לא היו מודעים להימצאותם של השישה, בין היתר לאחר שהדיווח הבודד על כך בקשר נבלע בשטף הדיווחים.
בשעה 16:30 מגיע לקיבוץ הטנק הראשון, של אל"ם ניסים חזן, לאחר שדרס רכבי נוחבה, וחטף ירי RPG. או אז החל ניסיון של מו"מ עם אחד המחבלים, שאיימו להרוג את בני הערובה אם לא יאפשרו להם לעבור איתם לרצועה. אחד המחבלים ניסה לשכנע את חבריו להיכנע, אך אלו ענו בירי בתגובה.
בשלב מסוים, מפקד הימ"מ בשטח הורה לכוחות לירות באמצעות טנק לעבר הבית על מנת להפעיל לחץ על המחבלים. הפגז הראשון נורה למדרכה הסמוכה לבית בשעה 17:33. תא"ל חירם הגיע לשטח רק בסביבות השעה 18:00, קיים הערכת מצב קצרה, והנחה את הכוחות לירות רק פגזי טנק חלולים, ורק לעבר הקרקע, כדי שלא לפגוע בבני הערובה. חירם הנחה את הכוחות לסיים את האירוע תוך 40 דקות כדי שלא להיכנס לחשיכה, ולאחר 20 דקות בלבד עזב את המקום.
השיחה שיורטה - המחבלים מתקשרים למפקדה
בשעה 18:26 יורטה שיחת טלפון של המחבלים עם המפקדה שלהם, שהורתה למחבלים לשוב לעזה. דקה לאחר מכן, ב-18:27, נורה פגז שני של הטנק, לעבר השביל הסמוך לבית. ב-18:32 המחבלים הודיעו שהם מתכוונים להתאבד, וב-18:34 נורה פגז שלישי לעבר המדרכה, אלא שזה ניתר ופגע בקורה של הבית, וכתוצאה מזה ניתזו רסיסי בטון שפגעו ככל הנראה בשניים מבני הערובה. בשעה 18:57 נורה הפגז הרביעי לגג המבנה.
בשעה 19:57 ניתנת פקודת ההשתלטות. קודם לכן, ניסו הלוחמים להנחות את בני הערובה לזחול ולהימלט מהבית, לוחם דובר ערבית ניסה ליצור קשר עם המחבלים, ואילו ארנון זמורה ז"ל שוחח עם אחת מבנות הערובה, ביקש ממנה לזחול אליו, ואז נשמע צרור ארוך, ולפתע השתרר שקט. הייתה זו אחת הסיבות לכך שהכוחות לא המתינו עוד בניסיון לבצע משא ומתן עם המחבלים, אלא עברו להשתלטות אלימה עם רימונים כדי לנסות להציל את בני הערובה. במהלך הלחימה פרצה אש בבית.
בשורה התחתונה, התחקיר קבע כי בני הערובה לא נהרגו כתוצאה מירי פגזי הטנק, אך מעריך ששניים נפגעו מרסיסי הבטון שניתזו. בצה"ל מסייגים את הקביעה ומציינים כי קשה לקבוע זאת משום שהגופות של החטופים נשרפו. צוות התחקיר הציג אתמול בפני המשפחות השכולות את הערכתו לגבי נסיבות המוות של כל אזרח שהוחזק במבנה, כאשר מהתחקיר מסתמן כי מרבית בני הערובה נרצחו על ידי המחבלים.
העננה הכבדה מעל תא"ל חירם התפוגגה
מסקנת צוות התחקיר מהאירוע הקשה הייתה שהשימוש בטנק כאמצעי לחץ התבצעה בצורה "סלקטיבית ונקודתית". "אל מול הנסיבות המורכבות והקשות ששררו, המפקדים והכוחות שפעלו באירוע קיבלו החלטות מקצועיות ואחריות, כאשר הם ממצים עד תום את מאמצי המשא ומתן". לפי התחקיר, "ירי הטנק לעבר סביבת הבית בוצע באופן מקצועי, בהחלטה משותפת של המפקדים מכלל הארגונים, לאחר חשיבה והערכת מצב ועל מנת להפעיל לחץ על המחבלים ולהציל את בני הערובה".
בשורה התחתונה, מבלי שהדבר נכתב בתחקיר במפורש, העננה הכבדה שאפפה את תא"ל ברק חירם בחודשים האחרונים בכל הקשור להחלטה לירות על הבית של פסי - התפוגגה, כאשר נקבע כי המפקדים הבכירים בנקודה "פעלו בתיאום ובמקצועיות אל מול מציאות קשה ומורכבת".
באופן כללי, מהתחקיר על בארי עולות מספר שאלות מהותיות נוספות. ראשית, סוגיית המתנת כוחות מחוץ ליישוב. משעות הצהריים ואילך היו כוחות מחוץ לקיבוץ בהמתנה, בעוד בתוך הקיבוץ נמשך מסע ההרג. "מצב זה הוא חמור מאוד ואסור שיקרה", קבע הרמטכ"ל בסיכום התחקיר. עוד נקבע כי חלק מהכוחות לא חתרו למגע, בעיקר נוכח אי הבנת חומרת המצב והמחסור בכוחות.
עוד ציין הרמטכ"ל בסיכום התחקיר כי קיימת שאלה חשובה שנמצאת בבסיס כלל התחקירים, והיא מה היא הסיבה לאי הגעת כוחות הביטחון בתחילת הלחימה ליישובים, והתשובה לכך היא ריבוי ההתקפות בו זמנית על יישובים ומוצבים רבים ועל צירי ההגעה שנחסמו.
סוגיה נוספת שעלתה בתחקיר היא העובדה שכוחות צה"ל לא נהגו נכון ובאופן ראוי בחלק מהמקרים שבהם פגשו החיילים אזרחים. בין היתר, אזרחים פונו בצעדות דרך גופות יקיריהם, חיילים שהתעלמו מתושבים שישבו על הקרקע בציר 232 מבלי שחיילים אבטחו אותם, לוחמים עם מיגון אישי שהותירו אזרחים וילדים בלי מיגון גם בשעת צבע אדום, ולא נתנו להם מים לשתייה. צה"ל לא העמיד מענה רפואי מספק לאזרחים, ובמקרים בודדים הכוחות פעלו לחילוץ פצועי צה"ל לפני חילוץ אזרחים.
נקודת האור: האומץ של תושבי בארי וכיתת הכוננות
לחיוב, מציין התחקיר את לחימת תושבי בארי, ובראשם חברי כיתות הכוננות, שפעלו בנחישות ובאומץ, והגנו בגופם על הקיבוץ ותושביו. כמו כן, כוחות ביטחון רבים לחמו בקיבוץ בארי באומץ וביצעו מעשי גבורה, לצד שגיאות וטעויות חמורות. עוד נקבע כי מפקדים בכירים רבים, בסדיר ובמילואים, קפצו מבתיהם ונסעו לגזרת הלחימה על מנת להילחם, בפעולה שמהווה דוגמה ומופת.
תחקיר הקרב בבארי הוא הראשון מתוך עשרות תחקירים שמקיים צה"ל בימים אלה. התחקיר אינו משקף את התמונה המלאה על שאירע באותו יום, אך הרמטכ"ל סיכם שהוא ממחיש את גודל הכישלון ומימדי האסון שפקד את תושבי הדרום שהגנו בגופם על משפחותיהם שעות ארוכות, שעות שבהן צה"ל לא היה שם כדי להגן עליהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו