"התנאים שלנו לפני 7 באוקטובר היו שונים לגמרי. היו לנו חיים נורמליים, הייתה לנו קנטינה. היינו מקבלים לחם רגיל, חופש פולחן, חצר, סדר יום ומכבסה. הייתי גם יכול להסתפר מתי שאני רוצה. היה נוח ואפשר היה להתקיים".
את הדברים האלו אמר המחבל אבו סעיד יוסף, בן 40 משכם שמרצה תקופת מעצר של 21 שנים באגף האסירים הביטחוניים באחד מבתי הכלא בארץ. אבו סעיד, המשתייך לארגון פת"ח נעצר בעקבות חברות בגדוד חללי אלאקצא, ניסיון לגרימת מוות בכוונה וקשירת קשר לגרימת מוות. כעת, התבקש האסיר לתאר לדוברות שירות בתי הסוהר (הכפופים לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר) כיצד תנאי האסירים הביטחוניים נפגעו במהלך חודשי המלחמה.
"מאז המקרה", מתאר אבו סעיד את השינוי במצבו, תוך כדי שהוא מתכוון לטבח 7 באוקטובר, "המצב הפך להיות קשה ביותר. הסתפרתי פעם אחת בתשעת החודשים האחרונים. אין לנו את החופש שהיה. כשאתה יוצא לחצר, יש לך פס ואסור לצאת ממנו. אם מישהו חוצה את הקו, כולם נענשים קולקטיבית. אין קנטינה, האוכל חצי מבושל ואין בו מלח, אין טעם לאוכל. בנוגע למכבסה - פעם היו לי כמה בגדים, היום אומרים לי 'חוץ מהחולצה והמכנס של שב"ס - אין בגדים'.
"לפני 7 באוקטובר ברחוב הפלשתיני ידענו שמי שהולך לבית הכלא יכול להתקיים. היום, גם האסירים מפנימים את זה שזה לא שווה ואני לא מתבייש להגיד את זה כי כולם מבינים את זה. בתנאים הקיימים אי אפשר לחיות ככה. אני חושב שמי שעשה את התנאים והמדיניות האלה השיג את מטרתו באופן חלקי. לפחות תודעתית אנשים שואלים את עצמם 'מה אני אלך לגיהנום? זה כמו כף קלע כזה'".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו