בחודש שעבר ביקש ראש השב"כ, רונן בר, לבצע כמה מינויים של ראשי אגפים בארגון. כמקובל, הוא שאף שהמינויים יבוצעו בהסכמה עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, והעלה בפניו את שמות המועמדים לשלושת התפקידים שאותם הוא רצה לאייש: ראש מרחב ירושלים והגדה, ראש מרחב ישראל, וראש אגף האבטחה.
במדרג החשיבות הפנים־ארגונית בשב"כ, אגף האבטחה הוא התפקיד הפחות חשוב מבין השלושה, אבל לראש הממשלה הוא היה החשוב ביותר. בר העלה שני שמות: ל' ו־א', שניהם בוגרי האגף (ולטובת חובבי הטריוויה, גם שני אחים). נתניהו ביקש להוסיף לרשימה שם שלישי, מ', בעברו ראש היחידה לאבטחת אישים בשב"כ.
מאז שפרש מהשב"כ מכהן מ' כיו"ר הוועדה המייעצת לענייני אבטחה, גוף בלתי תלוי שמייעץ לוועדת השרים לענייני השב"כ בנושאי אבטחה. מ' מונה לתפקיד לאחר שכל חברי הוועדה הקודמים, ובראשם יורם טורבוביץ', הוחלפו בידי הממשלה הנוכחית לפני יותר משנה. חוסר ההסכמה בין נתניהו לבר עיכבה את המינויים בשב"כ במשך כמה שבועות, ובסופו של דבר הצליח בר לאשר את מינויו של ל' כראש אגף האבטחה החדש.
ניסיון להשתלט על מערך האבטחה בשב"כ
הניסיון של נתניהו להשתלט על אגף האבטחה לא הגיע משום מקום. הוא ומשפחתו אובססיביים לנושא, כפי שיודע כל מי שעבד במחיצתם. דוגמאות לא חסרות: הבולטת ביותר היא אבטחת השב"כ שניתנת לבניהם, יאיר ואבנר, שעלותה מוערכת במיליוני שקלים בשנה. ההחלטה הזאת התקבלה בשנה שעברה בוועדת השרים שאת הרכבה קבע נתניהו, בניגוד להמלצת הוועדה המייעצת (שבראשה עמד אז טורבוביץ'). היא נעשתה גם בניגוד להחלטת ממשלה קודמת, שקבעה כי השב"כ יאבטח רק שבעה סמלי השלטון, ובניגוד גם להמלצת גורמי המקצוע בשב"כ לפיה אין הצדקה ביטחונית להצמיד לבניו של נתניהו מאבטחים אישיים, ובוודאי שאין הצדקה שאבטחה כזאת תתבצע מהמשאב הייחודי של היחידה לאבטחת אישים.
העיסוק של משפחת נתניהו באבטחה האישית שלה לא פסק מאז, אלא דווקא התגבר. סביב בתי המשפחה מוקמים בחודשים האחרונים מרחבי הגנה מבוצרים, מתקציב המדינה. בסוף השבוע התברר שגם זה לא מספיק: ליד בית נתניהו בקיסריה הוצבו עשרות טירוני משמר הגבול, במראות שהזכירו משטרים טוטליטריים שבהם כוח האדם הזול משמש לאבטחת המנהיג, שחושש מעמו ולא פחות מכך מהחיילים עצמם - שהופרדו מכלי הנשק שלהם.
לוחמים, לא מאבטחי אישים
חיילים אינם מתגייסים לצה"ל כדי לאבטח את ראש הממשלה. הם מתגייסים כדי להגן על המדינה, ובמקרה הצורך להילחם באויב. האויב, נזכיר, אינו יריביו של המנהיג מבית - האופוזיציה או מתנגדי השלטון - אלא יריבינו מבחוץ, ולישראל לא חסרים כאלה בעת הנוכחית. אם יש למערכת הביטחון כוח אדם עודף, ראוי שתפנה אותו למשימות לאומיות חשובות פי כמה, ויש כאלה בשפע בכל גזרה אפשרית.
תקדימי: חיילי מגב מקיפים את מבצר ראש הממשלה בקיסריה כעת וככל הנראה ישארו שם בתחלופה כל השבת. כזכור בעקבות ההפגנות נגד ראש הממשלה סמוך לביתו נבתנה גדר הפרדה מאסיבית מסביב לביתו של נתניהו וכעת אף מקיפים את הבית חיילים בסדיר. מה לעזאזל pic.twitter.com/6PFn1cCI88
— daniel amram - דניאל עמרם (@danielamram3) June 21, 2024
ובכל זאת, תהיתי, אולי התקבלה התרעה חריגה שחייבה את האבטחה החריגה. מי שאחראי בלעדית לאבטחתו של ראש הממשלה הוא השב"כ. ועדת שמגר, שחקרה את רצח ראש הממשלה יצחק רבין, קבעה אז שבאבטחת ראש הממשלה לא יילקחו סיכונים, או בלשון העם שהיא תהיה "סטרילית". מי שמכיר את עבודת היחידה לאבטחת אישים יודע שכך גם קורה בפועל: שום סיכון על חייו של ראש הממשלה לא נלקח, ההפך הוא הנכון: השב"כ לוקח שולי ביטחון רחבים מאוד כדי להרחיק מראש הממשלה כל סכנה אפשרית.
מבדיקה התברר שהשב"כ לא ביקש ולא המליץ על האבטחה החריגה סביב ביתו של נתניהו. מבחינתו, האבטחה הקיימת מספיקה לגמרי ולא נשקפת שום סכנה לחייו. מכאן שההחלטה התקבלה בידי אחרים, ללא הצדקה או צורך מקצועי. ייתכן שמשטרת ישראל נלחצה מההפגנות שהיו בקיסריה ביום חמישי בערב, או שביקשה להתחנף לראש הממשלה או לשר הממונה עליה.
כך או אחרת, זאת החלטה פסולה ומסוכנת. חיילים בסדיר (גם כשהם במג"ב) הם משאב ייחודי, שאסור לערבו בעימותים פוליטיים. מצופה היה משר הביטחון ומהרמטכ"ל לצאת נגד השימוש הזה בחיילים, בוודאי בתקופה שבה מבקשת הממשלה לקדם את חוק ההשתמטות מגיוס. מצופה היה גם מהורי החיילים להתקומם, ובוודאי מגורמי המקצוע - גם אלה שפועלים מחוץ לשב"כ, ובהסכמה או בהעלמת עין משתפים פעולה עם הטירוף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו