רס"ן א' היה באמצע טיסת לילה מבצעית בשמי דרום הארץ, כשהתבקש לענות למכשיר הקשר המבצעי.

"אני שומע קול מוכר, לא?" שאל את הדובר מולו בקשר, ואז הבין שאבא שלו, ע', שגם הוא נמצא בשירות מילואים פעיל במלחמה, החליט לשדרג את הקשר ולעלות מולו בקו המבצעי, במקום בשיחת סלולר פרטית.

"סוף־סוף, אחרי כל החודשים האלה, יוצא לנו לדבר", צחק אבא ע', ורס"ן א' ענה לו: "אשכרה, 120 יום שנינו במילואים, ורק עכשיו אנחנו מדברים".

שניהם גויסו בתחילת המלחמה. ע', בדרגת אל"מ (מיל'), ובנו רס"ן א' - האב על הקרקע, הבן באוויר, עובדים יחד ובמקביל. רק אחרי כמה חודשים מפרוץ המלחמה דרכיהם נפגשו גם במישור המבצעי.

"איך הכל נראה מלמעלה?" שאל ע', וא' ענה: "נראה טוב. אנחנו ממשיכים לשמור על הכוחות כל הזמן".

קול של צחוק מרענן נשמע ברקע כשע' אומר לבנו שבסוף השבוע הם יראו זה את זה, ושולח חיבוק ענק. וא' עונה לו: "אנחנו פה לכל דבר, כולנו נמשיך בעבודה הטובה. אוהב אותך. ניפגש בבית".

הם משפחה של לוחמים - אבא, שני בנים ובת המשרתים בשירות מילואים פעיל מאז תחילת המלחמה. האם, ל', לצד הדאגה התמידית, מלאה בעיקר בתחושת גאווה. בעלה הוא מפקד שטחי הכינוס ותחום העורף של חטיבה 646 של הצנחנים, במילואים. בחייו האזרחיים הוא עורך דין. בן 68, הרבה מעבר לגיל שבו חייבים להתגייס למילואים. אבל במשפחת מ', המתגוררת באזור השרון, ברור מאליו שמתייצבים לשירות המדינה מתי שצריך, ולשירות ולמילואים יש ערך חשוב.

"כל עוד החטיבה שלי רואה בשירות שלי תרומה ואני יכול לתרום, אני אתייצב", ע' אומר. "ברור שהיום לא אסתער בתוך עזה ולא ארוץ במנהרות, אבל יש לא מעט תפקידים בחמ"ל שבהם אפשר לעבוד. א' גדל בבית שבו ברור שהולכים לשירות משמעותי בשדה, אז הוא לקח את זה קצת רחוק והגיע לאוויר", הוא צוחק.

א', טייס מסוק קרב בטייסת 113, הוא הבן הבכור. בן 33, נשוי ואב לילדה בת שנה וחצי. את שירות הקבע סיים ממש רגע לפני המלחמה, באוגוסט 2023. ב־7 באוקטובר הגיע ישר ליחידה. "אני טייס מסוקי קרב, והתפקיד שלנו הוא לסייע לכוחות הקרקע, אבל לאורך כל המלחמה דאגתי להתעדכן איפה כל אחד מבני המשפחה נמצא כדי שאדע למי לדאוג ומתי, וכולם היו בסדר".

שניהם אנשי צבא. גאים במדינה, כואבים את האבידות הקשות ומייחלים להחזרת החטופים הביתה ולמיצוי כל המטרות של צה"ל. ע' משבח את יחידות החי"ר והצנחנים, שבהן הוא עדיין משרת שירות מילואים פעיל. א' מחזק את חיל האוויר והטייסת, ואת מסירות הנפש של הלוחמים ואנשי צוות האוויר.

בדרך כלל, הם אומרים, יש להם שיחות קצרות בקודים. ע' יודע שאם לבנו לוקח זמן לענות להודעה, הוא מן הסתם בפעילות באוויר. ואם הוא רואה שהוא קרא ולא ענה, הוא מבין שהוא עסוק ויענה אחר כך. אבל הדאגה, כך יספר בגאווה, לא משחקת כאן תפקיד משמעותי.

"כשהבן שלך מפעיל מכונה של מיליונים באוויר כבר יותר מעשר שנים, אתה מדחיק את הדאגה"

"כאבא אתה תמיד דואג לילדים", קולו של ע' רגוע, "אבל אתה מנסה לראות את הדברים בפרופורציה. כשהבן שלך מפעיל מכונה של מיליונים באוויר כבר יותר מעשר שנים, אתה מדחיק את הדאגה. במיוחד בזמן המילואים כשאתה עסוק במשימה שלך. כולנו חשים צער נורא ומסתובבים עם התחושה הכבדה של מה שקרה במדינה, אבל הדאגה האישית לא מסיטה אותנו מהמשימה".

לא הפגישה הראשונה

זו אינה הפעם הראשונה שבה הם נפגשים בתפקיד. בתחילת המלחמה נפגשו כבר על מדים ביחידה של א'. זה קרה כשע' ואנשי הצנחנים הגיעו לטייסת כדי לתכנן את התיאום בין כוחות האוויר לכוחות הקרקע. "הייתי מאוד גאה לראות את הבן שלי מסביר לאנשי היחידה שלי מה עושים ואיך עושים, ושנינו משתתפים ביחד בהכנה לפעילות. שיתוף הפעולה בין כוחות הקרקע לחיל האוויר הוא אחד הדברים המאוד חשובים במלחמה בכלל, ובזו בפרט".

חודשים מא תחילת המלחמה, כשע' כבר היה בחמ"ל החטיבה, הוא פגש קצינה המשרתת עם א'. "שאלתי אותה אם היא מכירה אותו, וכשהיא אמרה שכן היא גם הסכימה להגיד לי מתי הוא עולה למשמרת. ידעתי שאני במשמרת באותה שעה, והוא באוויר, והחלטתי להפיג קצת את המתח כדי שנוכל לדבר. אנשי התקשוב בשתי היחידות שיתפו פעולה, ובמשמרת הלילה הצלחתי לעלות מולו ברשת הקשר. זו לא שיחת טלפון רגילה מהבית שלי לבית שלו, אלא היה בזה משהו מיוחד, שהעלה לנו קצת חיוך על השפתיים באמצע כל העבודה הרצינית".

א' היה אז באוויר, כשקראו לו לעבור לתדר אחר בקשר. "ואז אני שומע את אבא שלי ומחייך, גם מי שטס איתי התלהב. יש משהו אחר בלשמוע את אבא בקשר המבצעי. צחקנו שזה אולי היה רק עניין של זמן, אבל זה לא מובן מאליו שנצליח לעבוד יחד בצבא וגם לדבר בקשר".

"יש משהו אחר בלשמוע את אבא בקשר המבצעי"

"לא רואים עלינו, אבל שיחה כזו אפילו היתה קצת מרגשת", מוסיף האב. "זה די נדיר שבפעילות ובשעת מלחמה שני דורות מתקשרים ועובדים ביחד, אבל במלחמה הזו הכל קורה, כולל האירוע המשפחתי שלנו".