הסמל התודעתי יושג: בסוף כולם יחוסלו, אבל מה לגבי עתיד הרצועה?

אפשר להבין את הזהירות שאותה נוקטת ישראל בנוגע לאפשרות שבכיר חמאס, מרואן עיסא, חוסל בשבת בלילה. בעבר היא כבר התהדרה לא פעם בחיסול בכירים, רק כדי לגלות אחר כך שהם בריאים ושלמים.

מוחמד דף הוא דוגמה חיה לכך: למרות כמה ניסיונות חיסול ותקוות שנהרג או לפחות נפצע קשה, תמונות וסרטונים שנתפסו במהלך המלחמה לימדו כי מצבו טוב בהרבה מכפי שהיה ידוע. עיסא, המוכר בעזה בכינויו אבו אלבראא, הוא הצלע הפחות מוכרת במשולש החמאסי ששולט בשנים האחרונות בעזה.

הוא לא נהנה מההילה הציבורית שיש ליחיא סינוואר או מההילה הצבאית־ביטחונית שיש למוחמד דף, אבל חשיבותו לארגון לא נופלת מזו של שני שותפיו להנהגה. הדיווחים שמתארים אותו כפקודו של דף חוטאים במקצת למציאות. עיסא הוא המוח האסטרטגי המבריק בשלישייה הזאת, הוא גם החוליה המקשרת בין דף לסינוואר – ויש הטוענים שהוא גם הגורם המאזן והמרגיע במארג הכוחות הסבוך בין השניים.

עיסא נולד ב־1965 במחנה הפליטים אל־בוריג' שבמרכז הרצועה. הוא נמנה עם החבורה שהקיפה את שייח' אחמד יאסין, מייסד חמאס, ונכלא בעבר לחמש שנים בישראל בגין פעילותו בארגון. מאז שחמאס השתלט על הרצועה ב־2007 הוא צבר כוח רב, ולאחר חיסולו של אחמד ג'עברי ב־2012 מונה לפקד על הכוח הצבאי של הארגון. הוא הקפיד לשמור על פרופיל ציבורי נמוך, ונמנע כמעט כליל מהופעות פומביות.

על חלקו בטרור שילם עיסא מחיר יקר. בנו הבכור בראא נפצע ב־2008 ומת כעבור כמה חודשים מפצעיו, ובנו הצעיר מוחמד נהרג בחודש דצמבר האחרון. הוא עצמו היה מבוקש בארה"ב ובאירופה, וישראל ניסתה לחסלו כמה פעמים בעבר, כולל במבצע שומר החומות.

ההישג המשמעותי ביותר

במערכה הנוכחית עיסא היה אחד היעדים העיקריים של ישראל: כוחות תועדו כשהם פושטים על החווילה שלו באל־בוריג', שהפאר שלה זועק אל מול חיי העוני במחנה הפליטים. במתחם נתפש שלל רב, אולם עיסא עצמו לא היה במקום.

מאז ראשית הלחימה הוא הסתתר במערכת המנהרות התת־קרקעית, שנחפרה עבורו מתחת למחנות הפליטים במרכז הרצועה, ועל פי ההערכות בחלק גדול מהזמן הוא הקיף את עצמו בחטופים כתעודת ביטוח לחייו. המתחם התת־קרקעי שהותקף בליל יום ראשון היה חלק ממערכת המנהרות הזאת. הוא נחפר מתחת למחנה הפליטים נוסיראת, וגורמים ביטחוניים טענו אתמול כי בזמן התקיפה לא היו במקום חטופים.

בישראל הביעו אופטימיות כי עיסא אכן חוסל, אם כי חמאס נמנע עד כה מהודעה רשמית על מותו. אפשר לייחס זאת לכאוס הכללי ברצועה, להרס הרב ששורר במקום התקיפה ולקושי לאתר במקום גופות, ואפשר שזה נובע מרצונו של הארגון לשמר עמימות סביב מצבם של בכיריו.

אם עיסא אכן חוסל, מדובר בהישג המשמעותי ביותר של צה"ל והשב"כ במלחמה עד כה בכל הקשור לפגיעה בראשי חמאס. ישראל אמנם חיסלה בביירות את סלאח אל־עארורי, אבל עיסא היה בכיר ממנו וחשוב יותר לארגון. למעשה רק סינוואר ודף בכירים מעיסא, אולם ישראל לא הצליחה עד כה לאתר ולחסל אותם. שני המפקדים הצבאים הבכירים ביותר שחוסלו במערכה בעזה (פרט לעיסא, בהנחה שאכן נהרג) הם מפקדי החטיבות אחמד ר'נדור ואיימן נופל, ולצידם עשרות מפקדי גדודים ופלוגות.

ניסיון העבר מלמד שישראל תגיע בסופו של דבר אל יחיא סינוואר (ואל אחיו מוחמד) וגם אל דף. זה עשוי לקחת ימים או חודשים, בהינתן מידע מודיעיני שיגיע ממקורות שונים והזדמנות מבצעית לחסלם. הימצאותם של חטופים בסביבתם מסבכת מטבע הדברים כל פעולה עתידית, ומנגד – הצורך שלהם בהימלטות תמידית עשוי לייצר מרחב לפעולה אפשרית.

אות אזהרה לבכירי חמאס

הערך העיקרי של חיסולים כאלה הוא סמלי־תודעתי. הם מלמדים את האויב שישראל תרדוף אחריהם ללא מגבלת מקום או זמן, עד שתהרוג אותם. זה הופך אותם מתוקפים לנרדפים, ומחייב אותם להשקיע את רוב זמנם בהסתתרות, תוך שהם מוגבלים ביכולתם לקיים מגע רצוף עם אנשיהם ועם הציבור הפלשתיני.

להריגתה של צמרת חמאס בעת הזאת יש חשיבות מיוחדת, על רקע הזוועות של מתקפת שבעה באוקטובר והחלטת ישראל לגדוע את שליטת הארגון ברצועה. כל עוד בכיריו חיים יש חשש כי ינסו לשוב לשלטון. יתרה מזאת, כל עוד הם חיים הציבור העזתי יהסס לבחור בנתיב אחר פן ייפגע בעתיד.

אבל התקוות שחיסול הנהגת חמאס גם יחסל את הארגון תלושות מהמציאות. בניגוד לארגונים צבאיים דוגמת הג'יהאד האסלאמי – שחיסול מפקדיו עשוי לשתק את פעילותו לתקופה מסוימת – חמאס נשען קודם כל על הרעיון של האחים המוסלמים, שעיקרו חברתי־דתי. הוא המשיך להתקיים אף שבכיריו חוסלו ונאסרו בעבר בסיטונות, ואפשר להעריך שימשיך להתקיים גם אם כל הצמרת שלו תחוסל כעת.

ב־17 השנים שבהן חמאס שולט ברצועה הוא השתלט על כל פינה במוחם של תושביה: כל ילד שהתחנך, כל פקיד ממשלתי או ציבורי, נאלץ להישבע אמונים לחמאס וללכת בדרכו. כדי שהעזתים יפנו לכיוון אחר נדרש לייצר עבורם אופק חדש, עם שלטון שונה – ובמקביל להמשיך לרדוף אחרי הגחלים של הארגון, שימשיכו ללחש גם לאחר שבכיריו יחוסלו כולם.