חיסול עיסא? הישג חשוב, אך לא משנה את המשחק

אם אכן חוסל מי שמכונה רמטכ"ל חמאס, מרואן עיסא, זה הישג חשוב, אך לא "גיים צ'יינג'ר". התרגלנו לפתח ציפיות שכל מהלך צבאי מוצלח יביא להכרעה או לקריסה של מערכת הטרור הצבאית של חמאס. בהקשר הזה, החיסול, אם יתקבל אישור שמנהיג המחבלים מנותק הקשר נהרג בפעולת צה"ל במרכז הרצועה, הוא פחות משמעותי מחיסולי עבר.

זה בוודאי גורם לדמורליזציה בשורות מחבלי חמאס, ומקדם את תהליך ההתפרקות של צבא המחבלים. ועם זאת, מה שישראל לומדת במלחמת חרבות ברזל הוא שאין תחליף להשמדתם של כוחות בקרב ארגוני המחבלים.

בעבר היו לצה"ל ולזרועות הביטחון שתי תפיסות אל מול איום טרוריסטי ואיום צבאי. מתקפת חיסולים נגד חמאס לפני 20 שנה היה בה כדי לאכוף על חמאס או כל ארגון מחבלים אחר את רצון ישראל. בדרך כלל, מעבר לסיכולים ממוקדים בשלב כלשהו של עימות היה גורם לדעיכה של מתקפת טרור ולביסוס הדבר הזה שכבר לא אוהבים להזכיר אותו: ההרתעה.

במקרים ספציפיים חיסול ממוקד של אישיות מסוימת, גם בלי הרתעה, שולל מהאויב אישיות מנהיגותית שאין לה תחליף. בהקשר זה, יש הסכמה שחיסול מוקדם של יחיא סינוואר היה משנה את תמונת יכולותיו של חמאס.

"השמדה והכנעה"

אבל הדבר העיקרי שנלמד במלחמה הנוכחית הוא שאין יכולת ליצור הרתעה, וגם האופציה הצבאית המערכתית שהיתה מקובלת במלחמות העבר - לבצע מהלך הכרעה מנצח, לא קיימת בלקסיקון של מלחמת חמאס.

במלחמת יום הכיפורים או בששת הימים עמדה הבחירה בין "השמדה והכנעה" של הכוחות המצריים, כפי שציין רא"ל בר־לב במעמד הקראת הפקודה לפני הצליחה, לבין מהלך של נטרול והכרעה באמצעות חסימת ציר קהיר־סואץ וכיתור הארמייה השלישית.

במלחמה הנוכחית יכולה אולי לבוא איזושהי קריסה, כניעה, בריחה כתוצאה מתחושת חידלון של מחבלי חמאס שהמנהיגות שלהם מחוסלת לעיניהם. זה קורה בגבולות מסוימים כאשר מאות מחבלים נכנעים. אבל בסוג המלחמה כפי שנכפתה על ידי סינוואר ועל מוחמד דף, רק חיסול פיזי של כוחות המחבלים, ובעדיפות גבוהה יותר מאשר חיסולים נקודתיים של מנהיגים, יביא להרס יכולותיו הצבאיות של חמאס ולהתפרקותו.

זה מה שמביא אותנו לרפיח ולדברים הקשים והמסוכנים של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן. לא ברור כיצד צה"ל יוכל לחסל את מסגרות חמאס ברפיח כאשר מנהיג העולם החופשי מתייצב להגנת ארגון ג'יהאדיסטי ג'נוסיידי.

ביידן גרם בהתבטאויותיו נגד רה"מ נתניהו, ובהצבת רפיח כקו אדום, לנזק כבד למלחמה בטרור. הוא העניק תמיכה ועידוד למנהיגי חמאס והרחיק את הסיכוי לשחרר את החטופים. הוא הזיז את כל נושא החטופים לשולי הדרך והעלה את הנושא ההומניטרי לראש סדר העדיפויות. ישראל נדרשת אפוא לתכנן מערכה בתנאים של אובדן חלק מהתמיכה העולמית.