המקום המתוח ביותר בצפון: כתב "ישראל היום" עם הלוחמים בהר דב

השמש עוד לא עלתה, ואנחנו מנצלים את החושך בעלייה לכיוון הר דב. הערפל שמכסה את הדרך מאפשר לנו להישאר סמויים מעיניהם של מחבלי חיזבאללה. יצאנו לסיור בגזרה עם סא"ל רועי, מפקד גדוד בחטיבה 188, במקום שאזרחים לא מגיעים אליו בשגרה, ובטח לא בעת המלחמה.

מרחוק אפשר כבר להבחין בשלג של החרמון, אבל כאן השלג כבר נמס. מבט מערבה חושף את היופי עוצר הנשימה של הערבות הירוקות. רק חודש וחצי חלפו מאז שגדוד השריון בפיקודו של סא"ל רועי סיים את הלחימה במעוזי חמאס ברצועת עזה, והחיילים כבר נדרשו לתפוס את הגזרה הצפונית.

אנחנו מגיעים לאחד המוצבים המבוצרים ביותר בגזרה. מחוצה לו אפשר להבחין בפגיעות הנ"ט והרקטות שיורה חיזבאללה לעבר המוצב. אנחנו צועדים במחילות המוצב, מלווים בחיילי החי"ר שתופסים אותו. בחדר ההתארגנות נמצא הציוד הצבאי, לצד נעלי האלפיניסטים המיועדות לשלג. חדר כושר, חדר אוכל, שגרה שמתנהלת כולה מתחת לאדמה.

בעודנו פוסעים בין קירות הבטון, סא"ל רועי מורה קדימה באצבעו. "ההנחה היא שנופתע ומחבל יופיע לנו במחילה, ולכן הלוחמים מתאמנים גם על קרבות בתוך המוצב. אנחנו סופגים ירי תמ"ס (תלול־מסלול) על בסיס יומי וירי נ"ט באופן קבוע. ללוחם אין מה לחפש בחוץ אם הוא לא במשימה".

הכוננות עם שחר הסתיימה. אנחנו מגיעים לאחת העמדות שממנה אפשר לצפות על הכפרים בלבנון. השמש מפיגה את הערפל בתוך שניות, והראות מאפשרת לנו להשקיף אל הצד השני - אזור שבעא שמולנו, סלע המחלוקת בין ישראל לחיזבאללה זה 24 שנים מאז נסיגת צה"ל מלבנון.

הגזרה הכי מורכבת

השקט כאן מתעתע, כזה שיכול להיקטע בנפילה של טיל בורקאן, בירי תלול רקטות או נ"ט, או ברחש כטב"מ. הלוחמים, שפעלו כמעט ללא הפסקה ברצועת עזה, היו צריכים לעבור שינוי תודעה. סא"ל רועי: "אמרתי להם: 'זוכרים את הבור של הפצצה של חיל האוויר בעזה? עכשיו דמיינו בורקאן. אם לא תהיו במקלט, אתם תהיו בתוך הבור. זה מה שיקרה אם תישארו בחוץ'. אני חושב שהמסר עבר".

מצד אחד זוהי הגזרה הכי מורכבת, אבל גם הכי נוחה ללחימה. הגבול באזור הזה בין ישראל ללבנון לא מסומן, וההגנה מסובכת בשל היעדר מכשול וקיומם של הוואדיות והסבך. מנגד, בשטח אין יישובים (הם מרוחקים כמה ק"מ מאחור), מרחב ההגנה גדול יותר, ואם חיזבאללה יצליח לחדור - המוצבים יהיו המטרה.

אנחנו מגיעים לעיקול שבו נחטפו ב־7 באוקטובר 2000 (תאריך שכנראה תמיד יסמל רָעוֹת) שלושת חיילי צה"ל - בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד ז"ל. הסכנה בנקודה הזו ברורה. "ההגנה במזג אוויר כזה מורכבת, אבל היא דו־סטרית. אני יודע שכשייפתחו השמיים, גם חיזבאללה יירו. הם מתעדים כל ירי, ולשם כך צריך ראות. הלוחמה היא פסיכולוגית. הר דב הוא היחיד שלא סומן בקו כחול, והוא יישאר אזור מחלוקת. כאן לא תחול הפסקת האש, כשתהיה כזאת", אומר סא"ל רועי.

אנחנו מתקדמים בשטח. מאחד העיקולים יוצאים חיילי הנח"ל ממארב לילי. השמש כבר מאירה את השמיים, אבל הקור עדיין חודר לעצמות.

המטרה: להפתיע את האויב

החשש מנתיבי חדירה בהר דב - כפי שקרה רק לפני חודש, כשחוליית מחבלי חיזבאללה ניסתה לחדור לגזרת ההר - מכריח את המג"ד לחשוב על מארבים בנתיבי חדירה.

אז היו אלה חיילי הפטרול הרגלי שהפתיעו את המחבלים, אולם החשש הוא שגם חיזבאללה עלול להפתיע את החיילים. סא"ל רועי ומפקדיו מנסים להימנע מהפתעה. הפעם לא מדובר במארבי טנקים, אלא בחיילי החי"ר ששכבו כל הלילה במארב. כל חשיפה לעיני האויב היא סכנה לירי ישיר ומדויק לעברם. המטרה היא להפתיע את האויב ולאתגר אותו, כך שהכוחות מסתתרים או נחשפים לפי תורת הלחימה, המאפשרת לאתר מודיעין ומטרות מדויקות גם לתקיפות של מטוסי חיל האוויר, שחגים גם כעת מעלינו.

המלחמה ברצועת עזה הכשירה את חיילי הגדוד, שספג שמונה הרוגים במהלך הקרבות שם. כשיצאו מהרצועה הם שהו במשך שבוע בחאן שחרות, קיימו מעגלי שיח סביב מדורה, דיברו על הפעילויות שלחלקם הן נראו מן המרחב הצר בתוך הטנק שבו שהו במשך שבועות. לאחר חופשה קצרה הם הגיעו להר דב, מבינים שהאויב כאן שונה.

"פה זו מערכת חושבת, לומדת", אומר סא"ל רועי. "הם אוספים עלינו מודיעין ולומדים אותנו כל הזמן. כולם בגדוד נתקלו, ויש פלוגות שהרגו עשרות מחבלים, אבל גם נהרגו ונפצעו לנו חיילים. הם חוו את כל קשת הרגשות של המלחמה, מכאב ועד שמחה. החיילים מבינים שזאת מלחמה ארוכה, ולשם כך התאמנו והתגייסנו".