כתבנו עם הכוחות בג'בלייה: "נהיה בעזה כמה שצריך כדי שהנכדים שלנו יחיו בשקט"

זה אולי יפתיע חלק מהקוראים, אבל בעזה מתנהלת מלחמה של ממש. כן, גם בצפון הרצועה. יכול להיות ששמעתם בימים האחרונים שצה"ל נסוג מהאזור הזה ושעכשיו הכל קורה רק בחאן יונס, אבל לא כך הדבר. חמש שעות "ביליתי" בג'בלייה וכמעט שלא היו דקות של שקט. אותי כל פיצוץ הקפיץ, אבל החיילים שם כבר כמעט לא שמים לזה לב.

"יצאתי הביתה אחרי חודשיים בעזה, הדלקתי טלוויזיה, ואמרתי 'מה קורה פה?'. אני בעזה, מחויב במאה אחוז ומביא הישגים, ואז יוצא החוצה ורואה שמציגים את המצב כאילו הפסדנו. זה לא רלוונטי", אומר ספק בעצב ספק בתחינה לעורף סא"ל דותן מלול, מפקד גדוד 932 של הנח"ל.

בהתחלה עוד היתה תחושה של טיול ג'יפים, וגם כשעברנו לנמ"ר זה היה אמור להיות לזמן קצר בלבד. נמ"ר של גבעתי שמקפיץ אותנו לכוח של הנחלאווים. אבל אז, כשהמפקד ניסה לחבור בקשר לחבר'ה של הנח"ל, אמרו לו להמתין. "הם בהיתקלות", הוא אמר, ואני חשבתי "מה היתקלות עכשיו?". יצאנו מעט אחורה מהסמטה כדי להתרחק מהקרב.

אחד הלוחמים היה רעב ושלף מולנו ארוחה מפוארת שכללה טורטייה וקבנוס. אחר שלף ספר. מסתבר שדור הטיקטוק קורא ספרים, אפילו הארי פוטר באנגלית. בזמן ההמתנה הרמתי ראש וגיליתי שעל תקרת הנמ"ר הדביקו הלוחמים מגנטים מאירועים משפחתיים ומזכרות מחתונה ומבת־מצווה שנערכו בלב עזה, ומזכירות להם בשביל מה הם שם.

אנחנו פוגשים את סא"ל מלול וחייליו בלב ג'בלייה, דקות אחרי שאחת הפלוגות שלו סיימה היתקלות עם מחבלים לא רחוק משם. אחד הלוחמים נפצע קל ופונה לצורך טיפול. כמה קל? החבר'ה אומרים שהכדור נכנס ויצא, אז "שתי תפירות ברגל, מקלחת- והוא חוזר".

יש להם שיטה

מבחינת הלוחמים אין שום ירידה בעצימות הלחימה. "כשאני נכנס לאזור מסוים, אני מגיע עם אותה כמות אש, אותו סד"כ לוחמים שלי, אותה מוטיבציה. זו שגרת מלחמה".

גדוד 932 הוא חלק מצוות הקרב של חטיבה 401. המשימה שלהם כרגע ברורה: השמדת משגרים ותשתיות. אחרי שצה"ל תמרן בעוצמה גדולה בצפון הרצועה וריסק את גדודי חמאס, עוברים לשלב סיזיפי, לטהר את השטח. "קיבלנו משימה להשמיד את כל מרחבי השיגור. השיטה היא כזו: מקבלים ריבוע על המפה ומנקים אותו. קיבלנו פה מטע ושיטחנו אותו. מצאנו הרבה ואנחנו משמידים הרבה, גם משגרים וגם פירים. מבחינתי להפוך את הכל לארגז חול", אומר מלול.

כשהוא נשאל על סרטונים של שוק פעיל בג'בלייה או על המטח ששוגר לפני שבוע לאזור נתיבות, הוא מסרב להתרגש: "חמאס עושה את כל המאמצים להראות שהוא משגר. זו סצנה מסרט שלא קיים. לקחת משגר ולירות זה לא אומר כלום. זה קרב על התודעה ואסור להפסיד בזה. אסור ליפול בזה. "אני מציע שנהיה סבלנים. אין זבנג וגמרנו. זה ייקח זמן. אנחנו רוצים לעשות את זה בצורה טובה. זו עבודת נמלים. אני כל יום מתקדם ואני מרגיש את זה".

מלול, בן 33, נשוי ואב לשלושה ילדים שאותם בקושי ראה מאז שמחת תורה, לא נמנע מלהצהיר "אין לי בעיה להיות פה גם שנה בלי לצאת הביתה. אעשה הכל כדי להבטיח שלנכד שלי ושלך יהיה איפה לחיות בשקט. אתה רוצה עוד סבב? עוד שומר חומות? אני לא רוצה. אני רוצה לסיים את זה".

"להפעיל את המכבש"

ומעל הכל מרחפת סוגיית השבת החטופים. "ציר השבויים וציר המלחמה עובדים יחד. לא נצא מפה עד שלא נגיע אל החטופים. אם אני רוצה להגיע לחטופים, אני צריך להפעיל את המכבש הזה, את הלחץ הזה, וזה משפיע".

אנחנו יוצאים לסיבוב רגלי קצר, מה"בית" של חפ"ק המג"ד אל אחת הפלוגות, זו ששעה קודם לכן ניהלה קרב מוצלח. המג"ד מבצע תחקיר קצר עם הלוחמים שהיו באירוע כדי להבין מה התרחש, נותן דגשים לשיפור ולא שוכח להחמיא.

אם זה היה אפשרי, הייתי ממליץ לצה"ל להכניס את כל עם ישראל לביקור אצל החיילים בחזית. פגשנו סדירניקים ומילואימניקים, חי"רניקים ושריונרים. כולם בקושי ראו את הבית בחודשים האחרונים. חלקם נפצעו, טופלו בחוץ וכבר הספיקו לחזור. אחרים איבדו חברים, וניצלו כמה שעות של יציאה הביתה כדי לנחם את המשפחות. כולם דבקים במטרה, ורק מתחננים אלינו, לעורף, שלא נפריע להם.