השבוע חצינו את המספר האיום של 500 חיילים שנפלו במלחמה הזאת, זאת שעדיין אין לה שם. 500 משפחות שותתות דמעות, אוספות כוח לאסוף את השברים. 500 קברים טריים. ולא רק המשפחות עצמן - לאבל הישראלי יש אדוות: ל־500 הרוגי המלכות שלנו יש אלפי בני משפחה, עשרות אלפי חברים, מאות אלפי מכרים. אנחנו עם שכול.
לא סתם למלחמה הזאת אין שם. זה עניין סמלי ומהותי, כי שמה ייגזר מסופה. בתנ"ך אנו רואים זאת שוב ושוב: מלחמות שבהן כתוב כמה נפלו מישראל הן מלחמות שבהן הובסנו. בתיאור המלחמות שבהן ניצחנו - מספר הנופלים לא מוזכר. אבל לא רק בתנ"ך, גם היום אנו זוכרים כמה גיבורים נפלו ביום כיפור, ופחות זוכרים כמה בששת הימים. אני רוצה שלא נזכור כמה נפלו במלחמה הזאת שלנו. אני רוצה שתבוסת האויב תהיה מוחלטת, שצהלות הניצחון יגברו על קולות הבכי.
דפיקה בדלת, בתל אביב וביצהר
יש קו משווה, שחוצה בין נרצחי היום הראשון לבין אלו שנפלו מאז שהתעשתנו והחזרנו מלחמה עמוק בשטח האויב. בין אלו שנרצחו כי נרדמנו בשמירה, לבין אלה שנפלו במלחמה שנועדה למחות את הסכנה והחרפה ולנקום. נכון, זה לא תקין פוליטית ובכלל לא מואר לדבר על נקמה, אבל רוב הקדושים הגיבורים שנפלו - נפלו בקרב. והקולות משדה הקרב אומרים נקמה, אומרים חטופים, אומרים למחוק את עזה. בשדה הקרב אין תקינות פוליטית - יש אמת מוחלטת, סופית.
השתתפתי בישיבה השבוע, כשפתאום הותרו לפרסום עוד שני שמות חיילים אמיצים שנפלו, אחד מיצהר ואחד מתל אביב. ושמעתי באוזני הדמיון את הדפיקה בדלת, בתל אביב וביצהר, בסטריאו איובי שקרע את הלב. וכל הנוכחים השתתקו והשפילו מבט, הביטו בסלולרי אבל התכנסו ללב וניסו בכוח לא לבכות. וכולם נשמו עמוק אל תוך הכאב הזה שלא מרפה, שבא בגלים, כמו צירים, כבר שלושה חודשים כמעט. ואחרי שנשמנו, ניסינו לחזור לוויכוח שלפני רגע הלהיט את הדיון, אבל עכשיו כבר לאיש לא היה חשוב להתעקש על דעתו, רק רצינו להסכים.
אחים בדם
האחים בדם האלה, 500 הקדושים, הגיבורים, הצעירים המופלאים האלה, שיש להם קשר דם כי דמים בדמים נגעו, הוכיחו שכל השוני הוא שקר, ושכל הפערים הם שקר, ושכל הוויכוחים הם קליפה, שמתחתיה במהות אנחנו אחד. ועם כל מוות, הרקמה האנושית שלנו מצופפת שורות, והיא חזקה יותר מכל קסדה טקטית ומכל אפוד בליסטי. אז נכון, אנחנו עם שכול, אבל הדמעות שלנו מדביקות אותנו, מחזקות את העצמות שלנו. שום דבר לא ישבור אותנו.
תחקיר המחדל בכפר עזה: הקיבוץ נכבש בתוך שעה, לוחמים פצועים פונו לפני אזרחים
גורמים ישראלים ל"ניו יורק טיימס": חמאס יסרב לשחרר את מרבית החטופים ללא סיום המלחמה
פרסומת | דור ההמשך: בוגרי נבחרות המדעים מגדלים את מדעני העתיד
דיווח ערבי: "השיחות על הפסקת האש בעזה עומדות בפני סיבוכים הולכים וגוברים"
חשש מחזית נוספת: בעקבות התגברות האיומים מירדן - שר הביטחון ייפגש עם ראשי המועצות