מהכתובת שהיתה על הקיר ועד הטבח שהוביל למלחמה: השנה שהיתה במערכת הביטחון

השנה החלה בקרע בעם בשל הרפורמה, שסחף גם את מערכת הביטחון • טייסים סירבו להישאר בכשירות, מילואימניקים איימו לא להתייצב • ואז הגיע 7 באוקטובר, עם הכשל המודיעיני שהוביל למלחמת חרבות ברזל • מטרת המלחמה, מיטוט חמאס, עדיין לא הושגה

השנה שהיתה במערכת הביטחון

שנת 2023 תיזכר בוודאי כאחת השנים המכוננות של מערכת הביטחון, כמו גם של מדינת ישראל כולה. היא החלה עם המאבק הציבורי הנוקב והקשה בנוגע לרפורמה המשפטית, שאיים לפלג ולשסע את העם ואת החברה הישראלית. אף שצמרת הצבא ניסתה לעשות הכל כדי להרחיק את הוויכוח הפוליטי מצה"ל, היא לא הצליחה בכך, וצה"ל, כבבואה של החברה הישראלית, הפך בעל כורחו להיות אחד מסלעי המחלוקת בוויכוח העמוק.

הרמטכ"ל הרצי הלוי: "מי שקורא לאי התייצבות פוגע בצה"ל ובביטחון המדינה" // צילום: דוברות הכנסת

אנשי מילואים, בעיקר טייסים, שהתנגדו לרפורמה המשפטית, החליטו להשתמש בשירות המילואים שלהם כמנוף לחץ על ממשלת ישראל לבל תמשיך במהלכיה, והודיעו בריש גלי כי ישעו את התנדבותם למילואים אם הממשלה לא תשנה את דרכיה.

הרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר וצמרת הצבא כולה השקיעו שעות על גבי שעות בהתמודדות עם מה שנראה היה כהתפרקות מערכים קריטיים בצבא המילואים, ומה שהטריד יותר מכל את ראשי מערכת  הביטחון היתה השהיית התנדבותם של טייסי הקרב, שמחזיקים בכשירות אסטרטגית שאין לה תחליף. 

מחאת "אחים לנשק" והאיום באי-התייצבות לשירות מילואים, צילום: איתן אלחדז/TPS

הקרע בעם פגע בהרתעה

לא זה המקום לקבוע אם יש להטיל את האשמה על הממשלה שהמשיכה לקדם את הרפורמה המשפטית למרות הזעם הציבורי העצום, וחרף הפגיעה בביטחון, או אם היו אלה אנשי המילואים, בעיקר טייסי המילואים, שנהגו בצורה חסרת אחריות כשהודיעו כי הם משהים את התנדבותם למילואים.

אך מה שברור הוא שכבר בזמן אמת התריעה מערכת הביטחון כי אויבי ישראל מזהים את הקרע הפנימי כנקודת תורפה מהותית, באופן שפגע אנושות בהרתעה הישראלית.

אף שאמ"ן ושב"כ התריעו על היחלשות ההרתעה הישראלית נוכח המצב הפנימי, אף אחד מהם לא שינה את התפיסה הבסיסית שגרסה כי חמאס מורתע, וכי אין לו עניין כעת בעימות עם ישראל. הדעה המקובלת היתה שחמאס, כגוף שלטוני שאחראי על האוכלוסייה בעזה, יסתפק בשלב זה בשיפור מצבם הכלכלי של האזרחים. כדי לשמור על השקט, ישראל אפשרה לארגון הטרור לקבל את מזוודות הכסף מקטאר, וסיפקה לאלפי פועלים עזתים עבודה בשטח ישראל.

כניסת פועלים פלשתיניים ממעבר ארז, צילום: אי.אף.פי

למרות ההתרעות של התצפיתניות, וחרף הסימנים המעידים שהלכו והצטברו, כמעט אף אחד בצמרת אגף המודיעין לא הסכים עם הלך המחשבה הזה, בגלל הקונספציה. גם כאשר מתי מעט, ביניהם הנגדת ו', הצביעו על ההתרחשות החריגה, אף אחד בצמרת לא הזדעזע, לאף אחד לא נדלקו הנורות האדומות.

הכשל המודיעיני הגדול

ערב המתקפה, בהיעדר התרעה מודיעינית, וכאשר גזרת יהודה ושומרון הוגדרה כגזרה "בוערת" עם פיגועי ירי חמורים כמה פעמים בשבוע, הוחלט במטה הכללי לרדד את סדר הכוחות בעוטף עזה, וב־6 באוקטובר נשלח גדוד תגבור מהעוטף ליהודה ושומרון.  

בלילה שקדם למתקפה התקבלו אינדיקציות מודיעיניות מסוימות, שהביאו להתייעצויות בצמרת, וגרמו לראש שב"כ לשלוח צוות קטן דרומה מחשש לחטיפה. אך אף אחד לא העלה על דעתו את גודל האירוע, וראש אמ"ן, אלוף אהרון חליוה, שהיה בחופשה משפחתית באילת, אפילו לא ענה לטלפון באותו הלילה.

בית שרוף בקיבוץ בארי. בצפון לא רוצים תסריט דומה, צילום: מיכה בריקמן

כפר עזה לאחר שבועיים מתחילת הלחימה // צילום: שמואל בוכריס

וכך, ב־7 באוקטובר, בשעה 6:28, 50 שנים ויום לאחר מתקפת הפתע של מלחמת יום הכיפורים, התעוררה מדינת ישראל לאחד הימים הקשים בתולדותיה, אם לא הקשה שבהם. בחסות אלפי רקטות שנורו בתוך שעות בודדות פרצו אלפי מחבלים לשטח ישראל. שרפו, אנסו, טבחו, רצחו וחטפו ישראלים רבים, אזרחים וחיילים, נשים וגברים, ילדים וקשישים.

בתוך זמן קצר הכריזה ישראל מלחמה, שזכתה לשם "חרבות ברזל", על רצועת עזה, ששתי מטרותיה העיקריות הן מיטוט שלטון חמאס והשבת החטופים ארצה.

לאחר כתישה אווירית מאסיבית, כשלושה שבועות לאחר אותה שבת שחורה, נכנסו כוחות צה"ל לרצועת עזה לתמרון העמוק ביותר במקום בשנים האחרונות. כעת, כבר יותר מ־80 ימים חלפו מאז אותה שבת שחורה, יותר מ־160 חיילים נפלו במהלך התמרון הקרקעי, אך נכון לעת הזו המטרות שהציבה הממשלה למערכת הביטחון הושגו באופן חלקי בלבד.

ההרס בעזה, צילום: איי.אף.פי.
חיילי מילואים בשטחי כינוס סמוך לגבול רצועת עזה. השאירו מאחור משפחה, עסקים, לימודים, צילום: שמואל בוכריס

מלחמה רחוק מהגבול

אך כידוע, המלחמה לא מתנהלת בגזרה הדרומית לבדה. האיום החמור ביותר מגיע דווקא מצפון, שם מתנהלת לחימה כבר מ־8 באוקטובר. נכון לעת הזו, ישראל וחיזבאללה שומרים על הלחימה סמוך לגבול, אך ככל שחולף הזמן המלחמה הולכת ומסלימה, ולעשרות אלפי תושבי קו העימות שפונו מבתיהם אין אופק לחזרה הביתה.

במקביל, גזרת יהודה ושומרון מאיימת להתעורר, וישראל נאלצת להתמודד גם עם איום חדש של החות'ים בתימן, שמאיימים לחסום את נתיבי השיט לישראל, ומשגרים כטב"מים וטילים לשטחה. לכך יש להוסיף את הגזרה הסורית, את האיום מעיראק, וכמובן את ראש הנחש - איראן, שממשיכה למשוך בחוטים, וקרובה מאי־פעם ליכולת גרעינית.

וכשזו המציאות, אין ספק ש־2024 כולה תעמוד בסימן מלחמה.

חייל מתפלל על טנק סמוך לגבול לבנון, צילום: צילום: אייל מרגולין/ג׳יני

תמונת השנה 2023

תמונת השנה. כוחות צה"ל בעזה, צילום: אורן כהן

עם ישראל חי. לאחר מתקפת הטרור הרצחנית בשמחת תורה חיכו מאות אלפי לוחמי צה"ל על הגבול, ומאחוריהם עם ישראל כולו, לתגובה של צה"ל למתקפה הרצחנית - מיגור חמאס באמצעות כניסה קרקעית. ביום פקודה נכנסו לרצועה מאות אלפי לוחמים ולוחמות, צעירים מהדור שכונה בבוז "דור האייפון" ומילואימניקים שעזבו מאחור את המחלוקות ויצאו מאוחדים לקרב. הם הפנים, הם הדגל, הם התקומה.

גיבורי השנה - כיתות הכוננות והלוחמים

גיבורי השנה. חברי כיתות הכוננות, צילום: אייל מרגולין/ג'יני

גיבורי שנת 2023 הם ללא ספק חברי כיתות הכוננות בעוטף, שב־7 באוקטובר הותקפו על ידי אלפי מחבלים חמושים. הם עזבו את משפחותיהם, לקחו נשק ויצאו להילחם על הבית. אליהם הצטרפו לוחמי צה"ל בסדיר ובמילואים מכל הארץ. מאז ועד היום נלחמים עשרות אלפי לוחמים ברצועת עזה.

אכזבת השנה - אגף המודיעין ושב"כ

אכזבת השנה. אמ"ן, צילום: יהושע יוסף

לא צריך להכביר מילים על כישלון המודיעין, שלא הצליח לחזות מתקפה מתוכננת של אלפי מחבלים ב־7 באוקטובר. באמ"ן, בשב"כ ובצמרת המדינית־ביטחונית, היו שבויים בקונספציה שלפיה חמאס מורתע, מסתפק במזוודות הכסף ובאשרות העבודה בישראל ואין לו מוטיבציה לטרור.

הבטחת השנה הבאה - המילואימניקים

הבטחת השנה הבאה. המילאומינקים,

ב־7 באוקטובר התייצבו מאות אלפי מילואימניקים ביחידותיהם, מבלי שזומנו. הם עלו על מדים, הצטיידו בנשק, עטו וסטים ורצו להילחם בחזית. הם עזבו את העבודה, העסק, המשפחה והילדים, ורבים מהם מגויסים יותר מ־80 ימים. המדינה, בחדלונה, עדיין לא דואגת לכך שלא ייפגעו כלכלית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר