ב־7 באוקטובר היה גדוד 77 של חטיבה 7 חלק מכוחות הביטחון השוטף באוגדת עזה, עם טנקים פרוסים לאורך כל הרצועה. כמו שאר הכוחות שלאורך הקו, לוחמי השריון נדהמו לחזות באלפי המחבלים ששעטו לשטח ישראל ב־6:30 בבוקר, פשטו על היישובים והמוצבים, וטבחו בחיילים ובאזרחים.
מפקד חטיבה 7, אל"מ אלעד צורי, הבין מהר שמדובר במלחמה, הקפיץ את כל מי שיכול היה, וירד בעצמו דרומה. מאז, למרות אובדן של 16 לוחמים, ועוד כמה שעדיין מוגדרים כנעדרים או חטופים, הצליחה החטיבה תחת פיקודו להתאושש, להוביל את התמרון הקרקעי של אוגדה 36, ואפילו להשתלט על מרחב "שיפא".
בראיון מיוחד ל"ישראל היום" מספר צורי על הגבורה והקשיים, ומבטיח כי הכוחות שתחתיו יעשו הכל כדי לעמוד במטרות המלחמה.
"בשש וחצי בבוקר קיבלתי טלפון מחבר, שהוא מפקד עבר שלי. הרמתי טלפון למג"ד, שסיפר כי הוא תחת פשיטות של חמאס ושהוא יעדכן אותי. יצאתי מייד דרומה, וקיימתי הערכת מצב מהירה בטלפון. ברבע לשמונה כבר הכרזתי על היערכות למלחמה - הספיק לי לשמוע שיש פשיטות של חמאס. עוד לא הבנתי את גודל האירוע, אבל הבנתי שהחלה מלחמה".
כמו אריות
לוחמי חטיבה 7 נלחמו באותו יום בעוז כנגד המוני המחבלים. "הם דיווחו שזיהו כניסה לשטח הארץ ועשו כל שביכולתם להרוג כמה שיותר כוחות אויב. יש המון סיפורי גבורה מהיום הזה, של מפקדים ולוחמים שבלמו בגופם ועם טנקים את המתקפה. למשל, נהג טנק שהמשיך בנסיעה לבד תוך שהוא דורס מחבלים, או מ"פ שדילג עשרות קילומטרים והרג המון מחבלים. גדוד שלם נלחם כמו אריות, והרג עשרות אם לא מאות מחבלים. זו גאווה גדולה מאוד איך שאנשים נלחמו ביום הזה, גם כפרטים וגם כמסגרות".
שמחים על ההזדמנות להיות חלק ממלחמה צודקת, שתכליתה להשיב את הביטחון למדינת ישראל ולאפשר לגדל את הילדים בבטחה במדינה הזאת
למרות האובדן הכבד, מהרגע שבו התייצב המצב בעוטף עזה החל צוות הקרב החטיבתי 7 בפיקודו של צורי להיערך לתמרון. יחד עם גדוד 12 של גולני וגדוד 603 של ההנדסה הובילה חטיבה 7 את הקרב האוגדתי של אוגדה 36, שפרצה את הדרך ממרכז הרצועה, באזור בארי, ועד לקו החוף. "היו הרבה היתקלויות, השתלטות על מוצבי חמאס, הרג מחבלים, מציאת עזרים מודיעיניים שאפשרו לנו ללמוד על האויב. מקו החוף החטיבה המשיכה לכיוון שכונת רימאל, כיבוש כיכר החייל האלמוני ובניין בית המחוקקים", מתאר צורי.
גדולתו של השריון
בשלב הבא פיקד צורי על כיבוש מרחב בית החולים שיפא, והיה אחראי על בידודו ועל איתור תוואי הקרקע שמתחתיו. במהלך הפעילות קיבלה החטיבה מידע מודיעיני על כך שגופותיהן של החיילת נועה מרציאנו ז"ל והחטופה יהודית וייס ז"ל נמצאות במרחב, ובעזרת גדוד 603 של הנדסה הצליחו לאתר אותן ולהביאן לקבורה.
אם היו אומרים לך לפני 7 באוקטובר שאתה תוביל פשיטה על שיפא, היית מאמין?
"גם לפני 7 באוקטובר האמנתי שתהיה מלחמה, אבל להגיד שחשבתי שלחטיבה 7 תהיה הזכות לכבוש ולכתר את שיפא? לא ידעתי. כן חשבתי שאנחנו מסוגלים להכל, ונמשיך לפעול בדרך הזו עד לניצחון".
מה אפשר לספר על הלחימה של חמאס?
"הם לא צבא סדור, אבל הם ירו אר.פי.ג'י, הפעילו מטענים, מלכדו בתים, הניחו מטעני הצמדה על הכלים וירו נק"ל. זה לא הצבא הסורי, אבל כשהם מקבלים הזדמנויות הם מנסים לפגוע בנו. הם נלחמו. אבל האם זה משהו שיודע לעצור את חטיבה 7 או צה"ל? ממש לא".
נראה שהשריון חזר לגדולתו, ומצד שני שוב נחשפת פגיעותו אל מול הנ"ט.
"השריון היה תמיד בגדולתו, לא כולם הבינו את זה. צריך פעם בכמה שנים איזו מלחמה שתזכיר זאת. הטנק הוא כלי בטוח, אמין ויציב. לא בלתי חסין ולא בלתי חדיר, גם עם 'מעיל רוח'. אין תחליף ללוחמים. אנחנו לא חפים מטעויות או משגיאות. זה כמו כיפת ברזל, שגם כשהיא עובדת עדיין נופלים טילים בישראל".
עד כמה אתה מעריך שגדודי חמאס נפגעו במקומות שבהם נלחמתם מולם?
"נפגעו קשה מאוד, התשתיות במקומות שפגענו בהם הושמדו. האם כל הכוח מת? כנראה שלא. חלק מהמחבלים ברחו, חלקם דרומה, אבל במקומות שבהם פגשנו אויב ניצחנו, ונמשיך לעשות זאת".
על זמן שאול
כמו כל צה"ל, לאחר חודש לחימה, ביום שישי שעבר, יצאה גם חטיבה 7 לכמה ימים של הפוגה בלחימה, שבמהלכם הלוחמים צברו כוח, והכלים הוכנו לקראת ההמשך. "אני מסתכל על זה כעל זמן שאול, ובכל יום אנחנו עוסקים בהגברת מוכנות לקרב הבא. הפסקת האש שברירית, והתפקיד שלנו הוא להיות מוכנים כל הזמן לרגע שבו זה ייפרץ. ההפסקה מאפשרת לממש חלק ממטרות המלחמה - החזרת השבויים והנעדרים, אבל יש עוד מטרות, והמלחמה לא מסתיימת".
לכמה זמן אתה מעריך שצה"ל זקוק כדי למוטט את שלטון חמאס?
"אני חושב שנדרש עוד זמן משמעותי, שקשה למדוד בימים או בשבועות. יש פה גם עניין של שלבים. לא כל שלב ייראה כמו השלבים שאנחנו בהם עכשיו. המטרה היא החשובה - מיטוט שלטון חמאס".
אל"מ צורי אומר כי למרות ימי ההפוגה לוחמיו ממש מחכים לחזור פנימה, ו"שמחים על ההזדמנות להיות חלק ממלחמה צודקת, שתכליתה להשיב את הביטחון למדינת ישראל ולאפשר לגדל את הילדים בבטחה במדינה הזאת.
"רבים מהלוחמים, כולל אני, לא יצאנו הביתה מ־7 באוקטובר, אבל אני לא מזהה שחיקה. האם זה קל? לא. אבל אנחנו לוחמים וזה התפקיד שלנו. זו תחושת שליחות אדירה. בכל פעם שלמישהו יש דילמה - הוא נזכר ב־7 באוקטובר. גם אם אומרים לנו שעכשיו מסתיימת הפסקת האש, אנחנו יודעים מה לעשות ואיך לעמוד במשימות שלנו. אין צודק מהמלחמה הזו, ולא נסיים אותה עד שלא נשלים את הניצחון על ארגון חמאס ונשיב את הביטחון למדינת ישראל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו