מטרות המלחמה נשמרו: אין סתירה בין הרס חמאס לשחרור החטופים

רבים רואים במיטוט ארגון הטרור ובהשבת החטופים כשני יעדים נפרדים, אך בסך הכל מדובר בנקודות מבט שונות • ההרתעה הישראלית התרסקה ב־7 באוקטובר, ורק ניצחון ברור בנוקאאוט יחדש את בנייתה מחדש באזור • בסוף המלחמה נתגאה בכך שלא זנחנו היבטים אנושיים וחובתנו המוסרית

לחזור ולהילחם. עזה החרבה, צילום: אי.אף.פי

יש המעמידים את הרס תשתיות חמאס ואת שחרור החטופים כשתי משימות הנוגדות זו את זו, ושואלים מה נכון להעדיף. לעניות דעתי, אין מדובר בסתירה אלא בשתי נקודות מבט שונות.

המטרה המקורית של המלחמה היא השמדת חמאס ויצירת מצב ביטחוני שונה לחלוטין בעזה. המצב הביטחוני החדש הוא תנאי הכרחי לחידוש ההתיישבות באזור עוטף עזה, והוא חיוני לשם השבת תחושת הביטחון הכללי והביטחון האישי בכל המרחב הנושק לעזה. לאמיתו של דבר, זה חיוני גם לתחושת הביטחון של כלל אזרחי המדינה.

תיעוד: לוחמי צנחנים בפשיטה על בתיהם של בכירי חמאס בשכונת היוקרה של עזה // צילום: דובר צה"ל

חיסול חמאס הוא תנאי להשבת מידה מסוימת של הרתעה (מושג קשה להבנה, ועוד יותר מכך למדידה). ההרתעה הישראלית התרסקה ב־7 באוקטובר, ורק ניצחון ברור – בנוקאאוט ולא רק בנקודות – יחדש את בניית ההרתעה. הניצחון הזה צריך גם להיראות לכולם, כדי שכל חורש רעתה של מדינת ישראל יבין מייד מה מחיר ההתמודדות עם ישראל. הניצחון הברור והמלא צריך להרתיע כל אחד שירצה לחצות קווים אדומים בעת עימות עם ישראל. תוצאות המלחמה הזאת יחדדו את מהותם של אותם קווים שנחצו, קרי: פגיעה מכוונת באזרחים.

לכן הרס היכולת הצבאית של חמאס ושלילת יכולתו הארגונית לפעול חיוניים לעתידה של ישראל. במציאות המזרח־תיכונית שלאחר 7 באוקטובר כל הכרישים בסביבה, שהריחו חולשה ואת דמה של ישראל, צריכים לראות את גווייתו המרוטשת של הכריש שתקף את ישראל והקיז את דמה. שאם לא כן, יתחילו אינספור התקפות כרישים על מדינת הלאום של העם היהודי.

לוחמי גולני עם דגל ישראל ברצועת עזה, צילום: אורן כהן
הלחימה המשותפת של לוחמי וכלבי יחידת עוקץ ברצועת עזה, צילום: דובר צה"ל

באותו אירוע נורא ב־7 באוקטובר היה גם משהו שחייב להסתיים באופן שיאפשר ריפוי, לאחר אחד מאסונותיה הגדולים של מדינת ישראל: חטיפתם של ישראלים רבים (ומעט זרים) על ידי חמאס. הצלת החטופים היא מחויבות מוסרית בעלת עדיפות גדולה וברורה. בעתיד, כשההיסטוריונים יסכמו את התקופה ואת השינוי שהביא הניצחון הברור והנראה לעין על חמאס, הם ככל הנראה יסכמו את החזרת החטופים בשתי שורות בתיאור תולדות האירוע. זאת משום שמבחינה היסטורית לאירוע זה אין חשיבות גדולה, ואין לו השפעה על העתיד.

משימה היסטורית

לעומת זאת, היום כשהחטופים בידי הברברים מחמאס, עבור המדינה, ובוודאי עבור המשפחות, זו בעיה שיש לפתור מוקדם ככל האפשר - גם על חשבון קשיים גדולים יותר בלחימה עצמה. קשיים אלו יכולים להתגלות בהמשך בגלל הזמן שקונה חמאס באמצעות מנגנון חילופי ה"שבויים". הזמן הזה מאפשר לחמאס לעצור את המומנטום של צה"ל בשטח, להתארגן מחדש ולהכניס ציוד הומניטרי לרצועה.

שבים הביתה: החטופים מהפעימה הרביעית בדרכם לישראל // רשתות ערביות

לארגון הטרור יהיו מזון, מים וחומרים לטיפול רפואי. המחיר תמורת החטופים נקבע על ידי הדרג המדיני הממונה על הצבא בעצם הסכמתו לעסקה, והצבא מתאים עצמו לשלם מחירים צבאיים עבור צורכי האזרחים. זאת מהות העסקה - החטופים ישוחררו, והצבא יילחם מלחמה קשה יותר.

בסוף המלחמה, שבה ננקה את עזה, וגם לאחר מכן, נתגאה בכך שלא זנחנו היבטים אנושיים וחובה מוסרית כהחזרת החטופים. אבל לגאווה הזאת יהיה מקום רק אם המלחמה תסתיים כאמור בניצחון מוחלט, ולשם כך יש לחדש את הלחימה מייד (ממש מייד) בתום הפסקת האש המוסכמת. הניצחון מחייב להרחיב את הלחימה באופן משמעותי. את המשימה ההיסטורית יש להשלים ללא מצמוץ וחשש, וכמדומני שיש לכך תמיכה אינסופית בקרב עם ישראל.

הכותב הוא חוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS) ולשעבר יועץ לביטחון לאומי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר