מתח מובנה: בין הלחימה לעסקת החטופים

יש צדק בטענה שעצירה תסייע לחמאס, אבל מהרגע שהרמטכ"ל הבהיר כי נדע להתמודד איתה, ניתן לחיות עם זה בשלום

שר הביטחון גלנט, ראש המוסד ברנע והאלוף אלון. צילום: שחר יורמן

העובדה שסוגיית החטופים נדונה אמש בקבינט המלחמה ולא בקבינט המורחב אינה מקרית. מדובר בעניינים של חיים ומוות, שדורשים בגרות ושיקול דעת בקבלת ההחלטות. הקבינט המורחב נעדר את שני המצרכים האלה. מי שזקוק להוכחה, מוזמן לקרוא את ההדלפות המפורטות על חילופי הדברים שהתנהלו בישיבה שנערכה במוצאי שבת. נדרש קורס בסיסי בלבד בתקשורת כדי לאתר את המדליפים, ובכל זאת, לטובת המתקשים – חפשו את מי הציטוטים נועדו לשרת בהקשרים של דעת קהל.

זו לא הייתה ההדלפה החמורה ביותר במהלך המלחמה. קדמו לה כמה, אחת מהן מסמרת שיער של ממש. בימים כתיקונם ובממשלה כתיקונה הנושא כבר היה נחקר, והעובדה שזה לא קורה מאפשרת להפקרות לחגוג על חשבון הביטחון. מאחר שכמה שרים נתונים עמוק בקמפיין לשיפור מעמדם הציבורי, דרוש לומר את המובן מאליו: חלק מחברי הקבינט דואגים לעצמם ולעתידם התעסוקתי לפני שהם דואגים לביטחון הלאומי.

מדובר בעניינים של חיים ומוות, שדורשים בגרות ושיקול דעת בקבלת ההחלטות. הקבינט המורחב נעדר את שני המצרכים האלה

ההקדמה הזאת נדרשת לקראת ההכרעות בסוגיית החטופים. מתווה העסקה ברור: שחרור ילדים ונשים בתמורה לכמה ימים של הפסקת אש. יש צדק בטענה שעצירה תסייע לחמאס ותפגע בצה"ל, אבל מרגע שהרמטכ"ל הבהיר כי צה"ל יידע להתמודד עם הסיטואציה - ניתן לחיות איתה בשלום.

יתרה מזאת, במתח המובנה שבין לחימה לחטופים, ההכרעה של קבינט המלחמה ברורה: אם ישראל תתעדף את הלחימה היא עלולה לאבד את החטופים, אבל אם היא תתעדף את החטופים היא תוכל להמשיך אחר-כך בלחימה ככל שיידרש. זאת גם הדירקטיבה שניתנה למנהלי המו"מ - ראש המוסד דדי ברנע והאלוף (מיל') ניצן אלון - כאשר בישראל נערכים לאפשרות שגם אם יושגו הסכמות עלול יחיא סינוואר לסגת מכולן או מחלקן, באמתלות שונות.

חלק מחברי הקבינט דואגים לעצמם ולעתידם התעסוקתי לפני שהם דואגים לביטחון הלאומי

לכן, בינתיים צה"ל מעמיק את הפעילות הצבאית, כדי לצבור עוד הישגים בשטח וכדי להגביר את הלחץ על חמאס. לפעילות הזאת יש שלושה ראשים, כאשר השלישי נועד לתמוך את השניים הראשונים. הראש הראשון הוא המבצעי בשטח, הראש השני הוא התודעתי, והראש השלישי הוא ההומניטרי.

אביחי ברודץ. אשתו וילדיו חטופים בעזה, צילום: גדעון מרקוביץ'

חילופי הדברים בקבינט לימדו עד כמה רחוקים חלק מהשרים מהבנה מינימלית של אסטרטגיית מלחמה. ההחלטה להכניס סיוע לעזה (כולל דלק) לא נעשתה מבחירה, אלא כדי לא להיקלע לחוסר ברירה. ישראל קנתה בכך ימי לחימה, שהם קריטיים להשגת שני היעדים העיקריים של המערכה – שחרור החטופים והכרעת חמאס.

סביר שהימים הקרובים יעמיקו את הדילמות בתוך ישראל בשני העניינים האלה. השלמת הפעילות בעזה תחייב החלטה על ירידה דרומה למחנות הפליטים של מרכז הרצועה ולגזרת חאן יונס-רפיח, ועסקה ראשונה תוביל לציפייה ברורה לעסקאות המשך שישיבו חטופים נוספים הביתה. השילוב של שני אלה (יחד עם המתיחות האזורית הגוברת) מייצר מסע מורט עצבים במיוחד שדורש מכולנו – בראש ובראשונה מנבחרי הציבור – לגלות איפוק ואחריות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר