בתמורה להפסקת אש, במבצע חילוץ צבאי או בעסקת חילופים: כל התרחישים לשחרור החטופים

איך נחזיר אותם? בעזה נמצאים 239 חטופים מאז השבת השחורה. המשפחות לוחצות להבאתם ארצה בכל מחיר, ובינתיים מנהלת ישראל ברצועה מבצע צבאי שלא נראה כמותו הרבה שנים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר כי שתי מטרות המבצע הן שחרור החטופים וחיסול שלטון חמאס, אבל מה הן האופציות המונחות על השולחן לשחרור החטופים, וכמה זמן זה ייקח? להלן כל האפשרויות והסיכויים למימושן.

שחרור באמצעות מתווכים והפסקת אש

בימים האחרונים מפרסמים כלי תקשורת בעולם דיווחים שונים על עסקאות שנרקמות לשחרורם של חטופים בתמורה להפסקת אש, אך לכולן לא ניתן כל אישוש מצד גורמים רשמיים בישראל (ראו ידיעה בעמוד הבא). בכל מקרה, שחרור כזה ממש לא פותר את כל סוגיית החטופים - ועלול רק להגביר את הלחץ על הממשלה.

כך או כך, לכולם ברור כי השושבינה בעסקה כזאת תהיה קטאר שמתווכת בין הצדדים. לדברי מאיר בן שבת, ראש מכון משגב ומי שעמד בראש המל"ל, "כדי להגדיל את הסיכויים להשבת החטופים חיוני להגביר את הלחץ הצבאי ברצועה, ובה בעת להגביר את הלחצים על קטאר.

"המרכיב הראשון מבוצע היטב. לעומת זאת, בנוגע לקטאר נראה שבישראל ובמערכת הבינלאומית נוהגים כלפיה בכפפות של משי. קטאר 'מאותרגת' אף שהיא ממשיכה להעניק חסות לחמאס ומארחת את מנהיגיו".

בן שבת טוען כי האופן שבו ישראל מפעילה את קטאר כמתווכת לא אפקטיבי, משום שהיא לא לוחצת עליה לשתף פעולה למען החטופים. "קטאר מנצלת את הסיטואציה לשדרוג מעמדה המדיני ולמיצובה כחלק מהפתרון של בעיות האזור, בשעה שהיא חלק מהבעיה.

"הגיע הזמן לדרוש מארה"ב להציב לה אולטימטום: שחרור מהיר של החטופים, או שינוי קיצוני במדיניות כלפיה, שיכלול ביטול מעמדה המיוחד בעיני ארה"ב, צמצום קשרים כלכליים, דיפלומטיים וצבאיים; והטלת סנקציות על הישויות המעורבות במתן תמיכה לחמאס. הגיע הזמן להסיר מעל קטאר את מסיכת הצביעות, ההתחנפות אליה לא תועיל".

לחצים דיפלומטיים לשחרור בעלי אזרחות זרה

בין 239 החטופים יש כ־120 בעלי אזרחות זרה מ־22 מדינות, שנחלקים לשתי קבוצות: בעלי אזרחות ישראלית ואזרחות זרה גם יחד, וזרים שהגיעו לישראל כתיירים או כדי לעבוד או ללמוד. מדינות העולם שאזרחיהן נחטפו - ובהן שבעה צרפתים שהם גם אזרחים ישראלים שמתגוררים בארץ, ותאילנדים רבים שהגיעו לצורכי עבודה - כבר החלו להפעיל לחצים דיפלומטיים לשחרורם.

"חמאס מנסה להשיג הפסקת אש על ידי שחרור של חלק מהחטופים", אומר יקי דיין, בעבר הקונסול הכללי בלוס אנג'לס וראש המטה המדיני של שר החוץ. "הוא עושה בהם שימוש ציני וייתכן שירצה לעשות סלקציה, בידול והבחנה בין אלה שאין להם אזרחות זרה לבין אלה שיש להם.

"יש מדינות שחמאס חפץ ביקרן כמו רוסיה, למשל, ובשל שילוב אינטרסים ייתכן שישוחררו ישראלים בעלי אזרחות רוסית. אם זה יקרה, זה לא ייעשה כי רוסיה חפצה בטובתה של ישראל אלא בשל עמידתה לטובת חמאס.

"במקביל, יש מדינות כמו ארה"ב, צרפת וארגנטינה שלוחצות לשחרור החטופים נושאי אזרחותן. בסופו של דבר, אלו מדינות שיש להן מחויבות לאזרחים. יתרה מכך, בארה"ב זה נושא פנים־אמריקני שעולה גם בפוליטיקה ובסדר היום הציבורי".

עד כמה מנופי הלחץ גדולים?

"המנוף המשמעותי ביותר הוא של קטאר. לא סתם ראש המוסד ביקר שם. עם זאת, קיים מו"מ דיפלומטי כל הזמן בהרבה מאוד ערוצים - אמריקניים, צרפתיים, ארגנטינאיים. כל מדינה מנהלת את זה בנפרד, ומבחינת מדינת ישראל היא רוצה את שחרור כל החטופים - היא לא תהיה מוכנה מיוזמתה לעשות סלקציה לפי דרכונים זרים".

חילופי שבויים בין ישראל לחמאס

זה נשמע אולי כמו תסריט אימים שבו ישראל תשחרר מחבלים עם דם על הידיים - כולל אלו שהשתתפו במעשי האונס והרצח האכזריים בטבח 7 באוקטובר - אך צריך להודות: מדינת ישראל היתה מוכנה בעבר לשלם מחיר כזה.

באוקטובר 2011 נחתם הסכם בין ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו לבין חמאס, בתיווך גרמני ומצרי, שבמסגרתו קיבלה ישראל את החייל החטוף גלעד שליט בתמורה לשחרור 1,027 מחבלים ובהם יחיא סינוואר, כיום ראש חמאס בעזה.

בימים אלה מנהלות משפחות החטופים קמפיין להצלת יקיריהן מהשבי. גם אם זו לא העמדה הרשמית של מטה המשפחות, רבות מהן קוראות לשחרור כל המחבלים מבתי הכלא הישראליים תמורת כל החטופים, אך במטה הבינו שקמפיין "כולם תמורת כולם" גרם למאבק יותר נזק מתועלת.

בכל מקרה, ברור שחמאס לא ישחרר את כל החטופים ללא כל תמורה בדמות הפסקת אש או בדרישה לשחרור אסירים - ועל כן עולה שאלת "המחיר" שאותו תצטרך ישראל לשלם.

מבצע צבאי לשחרור החטופים

עזה היא עיר של טרור. מקום צפוף, סבוך, עם הרבה מנהרות שבהן מסתתרים מחבלי חמאס. יוכבד ליפשיץ ששוחרה מהשבי על רקע הומניטרי סיפרה עם חזרתה: "הלכנו קילומטרים בתוך מנהרה בעזה". מנגד, החיילת אורי מגידיש ששוחררה בידי שב"כ וצה"ל, הוחזקה לבדה בדירת מגורים במחנה הפליטים שאטי, לא הרחק מבית החולים שיפא - כלומר, מעל פני השטח.

לא כל 239 החטופים מוחזקים באותו מסתור. שחרורם ידרוש כמה פעולות צבאיות במקביל, במבצעי חילוץ שבהם יש סכנה גם לשלום הכוחות וגם לשלום החטופים. גורמים שונים יכולים להגיד כי "האופציה של מבצע צבאי תמיד על השולחן", אך בפועל גלעד שליט שהה חמש שנים בעזה וגורמי המודיעין לא באמת ידעו היכן הוחזק.

נוסף על כך, לישראל יש אמנם רקורד מרשים בחילוץ חטופים, כמו במבצע סבנה כשנחטף מטוס נוסעים במאי 1972, אך גם כישלונות. באוקטובר 1994 נחטף סמל נחשון וקסמן בידי חמאס והוחזק מצפון לירושלים. הסוף ידוע: הוא נרצח על ידי המחבלים במהלך ניסיון של צה"ל לחלצו, ואיתו נפל גם קצין סיירת מטכ"ל ניר פורז.

שורה ארוכה של בכירים לשעבר בצה"ל, ובהם אלופים ותתי־אלופים, סירבו להתייחס בפומבי לאופציה של מבצע חילוץ להשבת החטופים הביתה. הנושא רגיש ומורכב מאוד, וכל התבטאות על סיכויי הצלחה או כדאיות לגביו תגרור תגובות.

שחרור מסיבות הומניטריות

בסוף השבוע שעבר הגיע אות חיים מהחטופים חנה קציר (77) ויגיל יעקב (13), בסרטון של ארגון הג'יהאד האסלאמי שטען כי בכוונתו לשחררם מטעמים הומניטריים. יגיל סובל מאלרגיה ומטופל במכון אלרגיה, אימונולוגיה וריאות ילדים בביה"ח שמיר, ומנהל המכון פרופ' ארנון אליצור ביקש מארגוני האלרגיה הבינלאומיים שיפנו לצלב האדום בדרישה שנציגיו יבקרו את יגיל ויתנו לו מזרקי אפיפן - טיפול מציל חיים לילדים אלרגיים.

הצלב האדום, כארגון בינלאומי לסיוע הומניטרי, אמור לדאוג לזכויות החטופים. אלא שעד כה לא פגשו אנשיו את החטופים בעזה, ובהם גם תינוקות, זקנים וחולים אשר זקוקים לתרופות.

"הצלב האדום שוב ושוב נכשל", אומר יקי דיין. "אחרי שהוא בא אלינו בדרישות בנוגע לתנאי המעצר של מחבלי חמאס, הוא לא הגיע לחטופים הישראלים. הארגונים ההומניטריים שאחראים לשלום חטופים לא עושים את עבודתם. צריך לשמר את התקווה, אבל יש הבנה שבלי המסלול הצבאי - הדיפלומטיה לבדה לא תעבוד".