טפטוף כוחות הצבא שהגיעו ביומיים הראשונים מאז מתקפת הפתע של ארגון חמאס על יישובי עוטף עזה, הפך אתמול לשיטפון. אוטובוסים עמוסים באנשי מילואים ובחיילים בסדיר, לצד טורים בלתי נגמרים של מובילים עמוסי טנקים, נגמ"שים ורכבים צבאיים מכל סוג גדשו את כבישי הדרום.
תקיפת שכונת היוקרה רימאל בעזה // צילום: רשתות ערביות
בכל תחנת דלק, בכניסות ליישובים ולאורך הדרכים נעצרו להתרעננות כלי רכב פרטיים ובהם חיילי מילואים. המראות המוכרים של חברים ליחידה מתאחדים בהתרגשות וגברים ונשים מחליפים את בגדי היומיום שלהם במדים החליפו את דממת המוות ששררה בדרכים ביומיים האחרונים. נראה כי את התדהמה והעצב החליפו נחישות ודריכות לקראת משהו גדול שמתקרב.
בכניסה לאזור הקליטה שהקים צה"ל אי־שם בסמוך לחזית הדרומית, נאספו מאות חיילים ואזרחים. האווירה מחשמלת. אלעא מסאלחה, חייל דרוזי צעיר וגבוה מהיישוב מע'אר שבצפון, ניצב בסמוך לחבריו ליחידה, שהיא אחת מחטיבות החי"ר הלוחמות, ודואג להרמת המורל. "כשיצאתי מהבית אמא שלי בכתה, כולם מאוד חוששים ובהלם ממה שקרה בדרום", הוא מסביר. "אבל לא היתה שאלה בכלל אם לצאת. אנחנו חייבים להגן על ישראל, להגן על הבית, ואני מרגיש שעכשיו זה רגע האמת. במצבים כאלה זו לא שאלה של פוליטיקה, דת או מגזר, כולנו עם אחד". חבריו ליחידה שמאזינים לדבריו מהנהנים בהסכמה.
קבוצה של חסידי חב"ד הגיעה למקום ומציעה ללוחמים להניח תפילין לפני שייכנסו לאזור הקליטה, ומחלקת שתייה וכריכים. "התפללתי באוטובוס", אומר ערן, חייל צעיר מאשדוד לאחד מאנשי חב"ד בעוד הוא עסוק באריזת חפציו. הם, מצידם, ממשיכים ללוחם הבא. "בתור תושב הדרום אני יכול להגיד לך שאני מרגיש שכבר ראינו את כל זה, עברנו סבבים אינסופיים ואנחנו מוכנים לכל מה שיגיע", אומר לנו ערן.
דואגים לחיילים
בתוך המון החיילים ניצבים עשרות אזרחים שהגיעו לחזק אותם ולדאוג לכל מחסורם. מאות ארגזים של מזון, ביגוד ושלל פינוקים אחרים ניצבים בסמוך לכניסה של בסיס - כמו שיטפון גדול של מתנות מציבור, שזו דרכו למצוא נחמה על האובדן האדיר שחוותה ישראל הימים האחרונים. הדאגה לכוחות הביטחון, לקראת כניסה קרקעית אפשרית לרצועת עזה, ממלאת אותם בתחושת ייעוד.
שירה בנטל, תושבת שוהם, הגיעה עם אחיה ברכב עמוס מוצרי מזון לחיילים. "בעלי התגייס ועבר פה אתמול לפני שהמשיך הלאה לפעילות מבצעית", היא מספרת. "אח שלי עבד כל הלילה על אריזת חבילות לחיילים, ושנינו בחרנו להקדיש את כל היום להעביר את הדברים לחיילים שלנו".
עופר שקד, בעל חברת קייטרינג ואירועים, נמצא עם קבוצה גדולה של מתנדבים שמחלקת מנות שף לחיילים שעוברים בכניסה לבסיס. "היינו אמורים להכין היום אוכל לאירוע של חברת תרופות גדולה שבוטל לאור המצב", הוא מסביר. "אז לקחנו את השף ומתנדבים ויצאנו לפה לדאוג לחיילים שלנו".
חבורת המתנדבים, לבושים בחולצות של "אחים לנשק", עובדים בחריצות לארוז את המנות ולהעבירן לפתח הבסיס. השף ז'וליאן, שף ברזילאי המתגורר בקיבוץ בצפון, מתקשה לעמוד בהתרגשות. "הכנתי מנות ברזילאיות שאני אוהב", הוא אומר בדמעות. "אני כל כך שמח שהן הולכות לחיילים, כי מה עוד אני יכול לעשות עכשיו במצב הזה".
איריס, מתנדבת שהגיעה עם חברי הקבוצה, מתייחסת להשתייכות המתנדבים לקבוצת מחאה נגד הרפורמה המשפטית. "אין פוליטיקה עכשיו", היא קובעת. "זה נגמר עד שהמלחמה תסתיים. אנחנו עם אחד עכשיו".
מחסור חמור בציוד
בתוך אזור הקליטה נגמש"ים ושאר רכבים קרביים משוריינים עוברים טיפולים אחרונים לפני יציאה לשטחי הכינוס ומשם לפעילות. מאות ואלפי חיילים גודשים את האזור ועוסקים בפעולות שונות של הכנה לקראת יציאה לקרב. הלוחמים משועשעים ממראה אנשי תקשורת המובלים על ידי חיילות דובר צה"ל ונראים כמו תיירים סקרנים בעיצומה של התרחשות צבאית תזזיתית. "תסביר להם שבקרוב לא יישאר יותר חמאס", צועק חייל באופטימיות בוטה, כשאנחנו חולפים על פניו בשבילים המאובקים.
בשעה שאנו מדשדשים באבק בין הנגמ"שים ללוחמים באזור הקליטה, חבר וקולגה מתקשר - דקות לאחר שנודע על חיסול חוליית מחבלים בצפון. דוד בקר, רס"ר במילואים בחיל השריון, נקרא אל הדגל ומוצב בחזית הצפונית. "אני ויתר חיילי חטיבה 4 מהשריון, שמוצבים אי שם בצפון, נמצאים ברמת מוטיבציה גבוהה ומבינים את גודל המשימה שאולי תוטל עלינו", הוא אומר לנו. "יש תסכול גדול נוכח המצב בעוטף עזה ובעיקר שאלות רבות לגבי איך הגענו למצב העגום הזה".
אך מבעד למוטיבציה הגבוהה של החיילים שאנו פוגשים, נראה כי תהליך הגיוס נתקל בקשיים משמעותיים. פ', לוחם בפלוגת סיור מיוחדת שנמצא כעת בדרום הארץ מספר על מחסור חמור בציוד רפואי כמו חוסמי עורקים וערכות עזרה ראשונה, וכן סוללות לציוד רפואי. בנוסף הוא מדווח על היעדר אמצעי קשר נאותים ועל כך שלוחמים נאלצים להשתמש בטלפונים ניידים ובתקשורת לא מאובטחת. "השתתפתי בארבעה מבצעים ברצועת עזה ואף פעם לא ראיתי כזה דברים", הוא זועם. "בעמוד ענן קיבלנו את כל מה שצריך ישר מהניילונים. ניכר שהימ"חים הוזנחו מאז והדברים שמגיעים מתפוררים. חסרים לנו גם אמצעי ראיית לילה ואמצעי תקשורת בסיסיים ביותר. זה מחדל".
הדברים מהדהדים חזק בראש בשעה שאנחנו עוזבים את אזור הכינוס ונוסעים לעבר שדרות. מכוניות מנותצות ומחוררות בכדורים עדיין ניצבות בשולי הדרכים המובילות אל העיר – זכר לטבח האכזרי שקרה פה רק לפני יומיים ותזכורת לאיום הגדול שלקראתו מתארגן צה"ל בשעה שהוא בונה את כוחותיו בדרום ובצפון. את העידוד ניתן אולי לשאוב מהנחישות שראינו לחיילים בעיניים ומרוח האחדות שגם האסון הזה מצליח לעורר בעם בארץ למודת הסבל שלנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו