לאחר שיקיריהם נעלמו במהלך המתקפה על יישובי הדרום, משפחות הנעדרים, שחלקם הגדול ככל הנראה נחטף לעזה, שברו שתיקה ונשאו הערב (ראשון) הצהרה משותפת לתקשורת. במהלכה, סיפרו על רגעי האימה בהם איבדו את הקשר עם יקיריהם וקראו להציב את החזרתם בראש סדר העדיפויות הלאומי. אחד מהם הגדיר את מטרת החיבור בין המשפחות: "לסייע בהחזרת השבויים והנעדרים, ולא להתמודד לבד עם הקשיים שיבואו".
משפחות השבויים בהצהרה משותפת לתקשורת: "חוששים ממה שעושים ליקירנו בעזה" // צילום: משה בן שמחון
בין הדרישות שהעלו במהלך מסיבת העיתונאים: פתיחת שיח שוטף עם המשפחות וקיום מבצע מקביל לחרבות הברזל שמטרתו להחזיר את הנעדרים הביתה; מינוי גורם שיעמוד על הקשר הרציף עם המשפחות; לערב מיידית את נשיא טורקיה ארדואן, את מלך סעודיה בן סלמאן, אץ נשיא מצרים א סיסי וכל מנהיג שיש בכוחו להכריח את חמאס לשחרר את השבויים והעמדת החזרתם הקרובים בשלום בראש סדר העדיפויות הלאומי.
במהלך ההצהרה סיפר אורי דוד, אביהן של הנעדרות הודיה ותאיר, על הרגעים המצמררים בהן אבד הקשר עם בנותיו, לאחר שבאו במגע עם מחבלי חמאס שפרצו את גדר הגבול. "שתי הבנות שלי היו איתי בקשר אתמול בוקר, הן שכבו על הרצפה עם טלפון פתוח בלחץ אטומי. שמעתי ברקע מטווח של ברווזים, פשוט מטווח. היו צעקות, שמעתי דיבורים בערבית. אמרתי להן לשכב על הרצפה או עם הפנים אחת לשנייה, לעצור את הנשימה. הייתי איתן בטלפון 30 דקות עד ששמעתי ארבע נשימות - ומאז היא לא ענתה לי. אני מבקש שכל העולם יראה את זה שכל העולם יראה את מה שאני אומר", סיפר.
"אני מבקש שכל העולם יראה את מה שאני עובר. חייבים להחזיר את הילדים הביתה - וכמה שיותר מהר. צריך שמישהו ייתן לנו תשובות. אולי לא את כולן, אבל לפחות חלק. 48 שעות ולא קיבלנו פסיק של מידע מהרשויות. שתי הבנות שלי שם, אני עוצם עיניים ולא יודע איפה הן. חושש ממה שעושים להן שם בעזה", אמר תוך שקולו נשבר מבכי ודמעות.
מרב לשן גונה, אימה של הנעדרת רומי, סיפרה על ביתה שנעדרת מאז המתקפה. "היא האור בבית, הילדה הכי יפה בעולם. אתמול בבוקר נכנסו לסיוט. זה התחיל בשיחה מרומי שהיא אמרה לנו שיורים לכיוונם קטיושות. היא רגילה לזה, אבל הפעם זה הלך רחוק יותר. היינו איתה בטלפון עד שבעשר שוחחתי איתה, הייתי איתה על הקו עם בחור מקסים שניסה לחלץ אותם. בעשר ורבע היא אמרה לי שירו עליהם, שכולם פצועים, שהיא מדממת ומפחדת שהיא הולכת למות. הסיוט הזה של הורה ושומע את הילד שלו מתחנן לעזרה בטלפון. ניסיתי לעזור לה לאורך שעה, אז שמענו את היריות מאוד קרובות אליהם. שמענו שיח בערבית, רומי כבר לא דיברה איתנו, מישהו ניתק לה את הטלפון ומאז אין לנו מושג מה עלה בגורלה ובגורל אלה שהיו איתה בטלפון.
"אנחנו מבקשים דברים מאוד פשוטים - תשובות. אין נציג אחד שמדבר איתנו שאפשר לפנות אליו", היא אמרה. "אנחנו מצפים שימצאו דרך ליצור איתנו קשר, שימנו נציג שיהיה איתנו בקשר ולקבל עדכונים. המדינה צריכה ליצור קשר עם מנהיגים בעלי כוח באזור כדי להשפיע על מה שקורה לכולנו - זה פשע מלחמה. צריך ללחוץ עליהם לשנות את המצב".
"אמא נפגעתי, אני מלא ברסיסים"
בת שבע אילוז, אימו של אליה סיפרה על רגעי האימה בה הייתה בשיחה עם בנה שנחטף. "הסיוט שלנו התחיל ב-06:30 בבוקר. שמעתי אזעקה, התקשרתי לבן שלי, והוא שולח לי סרטונים וצורח שהוא מת מפחד. הוא היה בוואדי עם השיגורים שראו בשמיים. אמרתי לו שימצא כביש ויעוף משם, לא ידענו עדיין שיש מחבלים. כשהם עלו על הכביש, תוך כדי נסיעה, שמעתי יריות ואז הוא אמר לי 'אימא נפגעתי אני מלא רסיסים'. תוך כדי, הרכב התהפך, ואני לא ידעתי אם הוא חי או מת. הוא עדכן אותי שהוא נחלץ מהאוטו, שיורים עליהם ושהצליח לרוץ, ואני אומרת לו לנסות למצוא מקום מחבוא. הוא צורח שנפגע בכתף, ואני אומרת שימצא חולצה ויחבוש את עצמו. הכול בשידור חי. פורסמה ברשת תמונה שלו עם חוסם עורקים. הוא מצא מאבטח שעזר לו, וצילם את החולצה שלו מגואלת בדם.
"נשמתי עמוק. אני שומעת שהיריות יותר חזקות והוא צורח 'אמא יורים בי'. הקו נשאר פתוח ואני צורחת 'אליה! אליה!'. לא שמעתי ממנו עד לרגע זה. "אני כל הזמן אומרת לו אליה סליחה שלא יכולתי לעזור לך יותר. אולי לא עשיתי נכון? אולי כששלח לי מיקום הייתי צריכה להניע את האוטו ולחלץ אותו. אליה סליחה שלא הייתי בשבילך, שצרחת ולא ידעתי מה לעשות. אני מדברת ולא מאמינה שאני פה, חיה את הסיוט הזה. אני דורשת מהממשלה שלא תזניח את האזרחים שלה. אני לא יודעת אם הבן שלי בוואדי, או חטוף. ככל שהשעות עוברות אני פחות אופטימית. אנחנו דורשים להיפגש עם גל הירש".
שלי ומלכי שם טוב, הוריו של השבוי עומר, סיפרו על השתלשלות האירועים המחרידה שחוו כשבנם ניסה לנוס מהמסיבה שהותקפה. "עומר הוא הלב שלי, הוא יצא לרקוד אחרי ארוחת שישי, לרקוד ולהנות עם החברים שלו. בשש וחצי בבוקר עומר בתקשר לספר לנו על האזעקות. דבר ראשון שאמרנו לו זה לעוף משם אבל היה בלאגן עצום".
"תוך כדי אנחנו מבינים שהמצב שם הרבה יותר מורכב", אמר אביו. "בשיחת טלפון הוא אמרה לנו שהם עלו על הרכב והחלו לנסוע. ראיתי על המיקום שהרכב נוסע פתאום לכיוון עזה, ניסיתי להתקשר לעומר ולהגיד לו שהוא נוסע הפוך. אבל הטלפון כבר לא ענה, ונקודת הציון הבאה הייתה מעבר לגבול. ניסינו להדחיק את מה שקרה בסביבות שמונה סיפרו לי על הווידאו שרואים את עומר בידי חמאס. אני רואה קטן, קפוא, קשור, על הרצפה, אבל חי! זה הדבר הראשון שעניין אותי. מאותו רגע - אין קשר. אין נציג של מדינת ישראל שידבר איתנו. מבקשים שקיפוץ, מבקשים לדעת מה קורה עם הילדים שלנו - עומר שלנו חי ונושם. כל הזמן חושב מה עובר עליו. אם אתה במקרה שומע אותנו - תדע שאנחנו פה כדי להחזיר אותך, אתה תחזור הביתה".
הקשר עם קרוביהם נותק לאורך ממתקפת הפתע של חמאס בשבת, בה נשבו על פי ההערכות כמה עשרות קצינים, חיילים, נשים, גברים, ילדים ואנשים מבוגרים. לאורך היממה האחרונה נשמעו תלונות מצדם על הטיפול של הרשויות בסוגיית הנעדרים, וחלקם אף האשימו את הרשויות בחוסר מענה למשפחות הנעדרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
