חמישה ימים מאז הפסקת האש וסיום מבצע "שומר החומות", והדעות חלוקות באשר להישגי המבצע ובייחוד סביב שאלת הניצחון. לגיטימי לחלוטין לקבוע מהם תוצאות המבצע - האם מדובר בניצחון או הפסד - אך הדיון בשאלה הזו, כרגיל פשטני מדי, ולא בוחן את ממדי המלחמה בכלל, והמבצע הזה בפרט. בחינה תורתית-צבאית של המבצע הזה נותן תשובה חדה - צה"ל ניצח ובגדול.
המקטרג העיקרי הנשמע בימים אלו בהקשר הישגי צה"ל ומדינת ישראל הוא האלוף במילואים יצחק בריק, בעברו מפקד פלוגה במלחמת יום הכיפורים, ובהמשך מפקד אוגדה 36 ומפקד גייס דרום בצה"ל. בריק טוען: "מרגע שמדינת ישראל החליטה שהיא לא רוצה אבדות, ומסתמכת רק על חיל האוויר, היא החליטה לא לנצח".
ניתן להבין את דברי בריק, בטח בעידן ההתמודדות עם טרור, ושאלת הניצחון או ההכרעה שהוגים רבים כבר דשו בה. רבים מהם טוענים שהניצחון במובן הקלאסי שלו, כזה שראינו בסיני במלחמת ששת הימים או במלחמת קדש, לא יכול להתממש בעידן הטרור בעיקר כיוון שהלחימה מתבצעת נגד ישות שמבחינתה עצם ההישרדות הינה ניצחון עבורם.
אך כאחד שלמד אסטרטגיה צבאית, חקר את התחום ובקיא בתמורות שחלו בשדה הקרב המודרני, אני פוסק באופן חד - צה"ל ניצח את חמאס במבצע "שומר החומות". אני אפילו טוען שמדובר בניצחון מובהק, ואני מגבה את האמירה הזו בניתוח של המושג ניצחון על-פי תורת הלחימה.
ראשית, נדרש להבין שהמקצוע הצבאי הוא מורכב הרבה יותר ממה שנתפס בדרך כלל, וכל מי שמנסה לפשט תוצאה של מערכה חוטא למציאות. בתורת הלחימה מוגדרות 3 רמות במלחמה :
1. הרמה האסטרטגית - העוסקת בהשפעת המערכה על המרחב, במקרה שלנו על המזרח התיכון, האויבים הנוספים שיש, וכן ההתמודדות עם האסטרטגיה של האויב בהקשר פגיעה בו באופן שלא יוכל לממש את מטרותיו האסטרטגיות, לרבות הרתעתו. המטכ"ל הוא הדרג הפועל ברמה האסטרטגית, בממשק ברור עם המדינאים.
2. הרמה המערכתית - העוסקת בהתמודדות עם האויב בהיבט פגיעה ביכולותיו הצבאיות, ביכולת שלו להוציא לפועל את האסטרטגיה שלו, ביכולת שלו לנהל את המערכה (למשל פיקוד ושליטה), וביכולת שלו לייצר מסות אשר יובילו לפגיעה בצד שלנו. זה כולל בתוכו כמובן את יכולת הניוד של האויב, העתקת המאמצים שלו, העומק הלוגיסטי שלו, וכשירות התשתיות עליהן הוא מתבסס. הרמה המערכתית מובלת על-ידי הפיקוד המרחבי, והאוגדות במקרה דנן, פיקוד הדרום.
3. הרמה הטקטית - היא הרמה הלוחמת בשטח, והיא עוסקת בפגיעה הישירה בלוחמי האויב, כוחותיו התוקפים, כוחותיו המגנים, צלפיו, כווני ה-נ.ט שלו, ומשגרי הרקטות. הרמה הטקטית בצה"ל היא החטיבות והגדודים.
כאשר מנתחים את תוצאות מבצע "שומר החומות" על פי שלושת ממדי המערכה האלו, ניתן להבין מיד כי חמאס נחל תבוסה משמעותית ומובהקת. אין שום מחלוקת לגבי הפגיעה האנושה במרחב הפעולה שלו (המנהרות), ביכולות הפיקוד והשליטה שלו (לרבות מפקדים ברמה המרחבית ומעלה), ביכולת הייצור המחקר והפיתוח, במחסני החימוש, ובעיקר בשבירת ה"מוסכמה" שמתחת לפני הקרקע לאויב קיים יתרון יחסי - ההיבט הזה זועזע על ידי צה"ל באופן מעורר השראה, ודי תקדימי בראייה אזורית ועולמית.
זאת ועוד, לוחמי חמאס נפגעו קשות - בעיקר "מכפילי הכוח" שלו, והם הכוחות המיוחדים שנקברו במנהרות, וכוחות ה-נ.ט שלו, שלמעט פגיעה ברכב הצה"לי במסגרתה נהרג לוחם הנח"ל סמ"ר עומר טביב ז"ל, לא הצליחו להגיע לשום הישג משמעותי, ורבים מהם הושמדו.
עניינית, בתוך 10 ימי לחימה צה"ל שלל כמעט לחלוטין את היכולות המערכתיות והטקטיות של הזרוע הצבאית של חמאס, זאת מבלי שלוחמיה הצליחו להביא לארגון הישג כלשהו. נכון, לעבר העורף נורו כ-4,000 רקטות, אך רובן המוחלט יורט בעודם באוויר. למעשה, היכולות של הזרוע הצבאית כשלו באופן טוטאלי ומביך. זה לא היה קל לאזרחי הדרום והמרכז, וחייהם שובשו, אך פרקטית הנזק המערכתי והטקטי שחמאס הסב לנו הוא אפסי.
הממד היחידי שנתון לוויכוח הוא הממד האסטרטגי - האם ישראל השיגה הרתעה? האם הפעולה הזו חיזקה את ההרתעה מול חמאס ומול ארגוני טרור אחרים? מול איראן?
התשובה לשאלה הזו תינתן אך ורק במבחן הזמן, אין יכולת אמיתית למדוד הישג אסטרטגי ימים, שבועות ואף חודשים מסיומה של מערכה. קחו כדוגמה את מלחמת לבנון השנייה - בחודשים שלאחריה כולנו חשנו הפסד צורב, בפרקטיקה התוצאה האסטרטגית של המלחמה ההיא הובילה להרתעה בגבול הצפון שמחזיקה זמן חסר תקדים. דוגמה אחרת היא מלחמת ששת-הימים, הנחשבת למערכה המוצלחת ביותר של צה"ל - חודשים לאחריה פתחו מולנו המצרים, שהובסו בסיני, במלחמת התשה. הרתעה נמדדת בזמן, ואנו נמתין לראות.
ובהקשר האמירות כלפי חיל האוויר, האלוף בריק צודק במידה מסוימת, פעולה מן האוויר מוגבלת בתוצאותיה, ואין חדש בכך. אך צה"ל אינו פועל בוואקום, אלא הוא מחויב להקשר המדיני, קרי הוא מוכתב לתוצאה שהדרג המדיני דורש ממנו. וכאן, הדרישה הייתה פגיעה קשה בארגון, אך לא מיטוטו. המשמעות היא שצה"ל לא נדרש היה במבצע הזה להשמיד את הזרוע הצבאית של חמאס. אילו הוא היה נדרש לכך, תמרון קרקעי נרחב היה יוצא לדרך. אך כאן זהו לא המקרה, ואת התוצאה הנדרשת חיל האוויר הביא לידי ביטוי באופן מובהק.
ואגב, עם עסקינן בתורת לחימה, רצוי להזכיר - מצב היסוד של צה"ל במערכה הזו היה מגננה. פרושה (בניגוד למתקפה) היא שהמאמץ העיקרי מושקע בהגנה על שטחנו, מניעת חדירה של אויב, ומניעת הישגים קרקעיים מהאויב. כוחות היבשה סביב הרצועה במערכה הזו הושקעו כלל ועיקר בהגנה. ולראייה - הם עמדו במשימתם היטב.
בסיכומם של דברים, במבצע "שומר החומות" צה"ל ניצח. מי שחושב אחרת - לא מנתח את הדברים במונחים צבאיים, אלא במונחים אחרים, שאינם רלוונטיים, ולא נכון להסיק מהם דבר לגבי יכולות הצבא והישגיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו