הפיגוע בגבול מצרים: תגובה קשה ומתבקשת לשורת תקלות חמורות של הדרג הפיקודי

תחקיר האירוע שבו נהרגו בשבוע שעבר שלושה לוחמים בגבול מצרים הוא אחד הקשים שנחשפו בשנים האחרונות. הוא מצדיק לא רק את הצעדים החריפים שננקטו בעקבותיו, אלא גם - ואולי בעיקר - בדיקת עומק בצבא, כדי לוודא שליקויים ותקלות שנחשפו במקרה הזה לא יצופו במקומות אחרים.

האירוע עצמו, כפי שהיה ידוע מהרגע הראשון, הוא טקטי בעיקרו. שוטר מצרי שהפך למחבל חדר לישראל דרך מעבר ידוע מראש ריחןבגדר, הרג שני לוחמים בעמדת שמירה ולוחם שלישי במהלך היתקלות, לפני שחוסל. צה"ל עמד בתחקיר, ובצדק, על הטעות בכך שהלוחמים בגזרה לא הכירו את המעברים האלה, ובעקבות זאת גם לא יכלו לזהות ולסכל את החדירה לשטח ישראל. זאת תקלה רבת שנים שתתוקן כעת, אולם היא החלק הפחות חמור בתחקיר.

החלקים החמורים נוגעים לנוהלי דיווח ומשמעת. צה"ל התייחס אליהם משום מה כ"שגיאות" ו"תקלות", אולם חלקן גובלות ברשלנות מטרידה. הראשונה בכך שבניגוד להנחיה מפורשת של מפקד האוגדה, הלוחמים שהו בעמדות בצמדים, ולא ברביעיות. ההתנהלות הזאת נמשכה במשך חודשיים לפחות, מבלי שאיש באוגדה או בחטיבה ידע עליה או תיקן אותה.

טלפון סלולרי במקום מכשיר קשר

השנייה, בכך שמשמרות נמשכו 12 שעות. זה אמנם נעשה כדי לייעל את השימוש בכוח אדם ולאפשר ללוחמים שעות מנוחה ארוכות יותר, אבל תוצאתה המיידית היא ערנות ודריכות נמוכות יותר, בוודאי כמה שעות אחרי שבאותה גזרה סוכלה הברחת סמים - מה שהוריד באופן טבעי את המתח המבצעי.

השלישית, בכך שבניגוד לפקודות מפורשות, לא בוצעה בדיקת קשר מול הלוחמים בעמדות בכל שעה, וכך התברר שהם נורו למוות כשעתיים לאחר האירוע. גם כשכבר בוצעה בדיקה כזאת לפנות בוקר, היא לא התקיימה בקשר, כנדרש, אלא באמצעות הטלפון הסלולרי, שהוחזק בעמדות בניגוד לפקודות.

רביעית, כשצמד לוחמות בעמדה סמוכה שמעו קולות ירי עמומים והבחינו בדמות שחוצה את ציר פילדלפי, הן לא דיווחו על כך לאיש. הן טענו בתחקיר שסברו כי מדובר בלוחם שנהרג, אורי אילוז, אולם ההימנעות מדיווח עלולה ללמד על תסמונת "ראש קטן".

חמישית, במהלך ההיתקלות עם המחבל שבה נהרג הלוחם אוהד דהן, היה חלק מהכוח ללא קסדות (כולל דהן עצמו). בצה"ל הסבירו זאת בחיפזון ובחוסר הוודאות שהם מנת חלקו של שדה הקרב, אבל זה הסבר קלוש. סביר יותר שהמשמעת המבצעית בגדוד ובחטיבה היתה לקויה, ותרמה לתוצאה הקשה.

המבחן של הרמטכ"ל הרצי הלוי

הממצאים הקשים האלה חייבו את הצעדים הקשים של הדחת מפקד החטיבה ושל הנזיפה במפקד האוגדה. תמוה מדוע מפקד גדוד ברדלס, שכלל הכשלים היו באחריותו הישירה, לא הודח אלא רק ננזף (וקידומו עוכב לשש שנים). טוב עשה צה"ל, עם זאת, כשהותיר את המסקנות בנוגע לדרגים הזוטרים לפיקוד בשטח, והתמקד בפיקוד הבכיר: זה נועד לסמן שהאחריות לא נעצרת למטה, ושלשורה כה ארוכה של ליקויים ותקלות יש גם מחיר.

לרמטכ"ל, כל רמטכ"ל, יש מעט מאוד הזדמנויות להנחיל את העקרונות שלו לצה"ל. שאול מופז עשה זאת באירוע שבו חדר מחבל למוצב סוג'וד, אביב כוכבי באירוע הטביעה בנחל חילזון. התקרית בגבול מצרים היתה ההזדמנות של הרצי הלוי, והוא השתמש בה במלואה: הצעדים הפיקודיים שעליהם החליט נועדו לאותת לכלל הצבא מהן הציפיות שלו, ומה יקרה למי שלא יעמוד בהן. עם זאת, מומלץ לו שלא להסתפק בכך, אלא ללכת צעד אחד קדימה, ולוודא שהתקלות האלה חונות רק באוגדה ובחטיבה ובגדוד האלה, והן לא חוצות גזרות ויחידות.

בשולי הדברים והתחקיר ראוי להזכיר דבר נוסף: הרשתות החברתיות מלאו לאחר האירוע בשמועות (שלמרבה הצער זלגו גם לכלי תקשורת מסוימים), על התנהלות לא נאותה של החיילים שנהרגו.

התחקיר בדק ושלל אותן מכל וכל, אבל אין די בכך; צה"ל צריך להוקיע רשמית את הרמיזות המכוערות שפוזרו, ולהבהיר את מה שאמור להיות מובן מאליו: לעובדה שמדובר בשירות משותף של לוחמים ולוחמות, או לעובדה שבגדוד ברדלס משרתות לוחמות, אין שום קשר לתוצאות האירוע. נשים שירתו וימשיכו לשרת בהצלחה כלוחמות על פי צורכי הצבא, ולא על פי רצונם ואמונתם של סקטורים מסוימים בחברה.