בזמן שישראל נמצאת באחת הנקודות המורכבות בתולדותיה – האיומים עליה מתגברים

ישראל נמצאת באחת הנקודות המורכבות בתולדותיה. בזמן שישראל עסוקה בימים אלו בעיקר בעצמה, ראוי להזכיר שהאתגרים המדיניים-ביטחוניים לא יצאו ל"אפטר" וניתן אף לזהות שחלקם התחדדו והועצמו בעת האחרונה. לכידות חברתית ואחדות מטרה הן יסוד בסיסי בחוסן ובביטחון לאומי  -הדרך שלנו להתמודד בצורה מיטבית עם האתגרים שיפורטו מטה עוברת בהבנה בסיסית זאת.

רבות מדובר בשיח הציבורי אודות המושג החמקמק שנקרא "הרתעה". הרתעה צבאית אינה סיפור של שחור ולבן, של 1 או 0, אך מרכיב בסיסי בה הוא הידיעה של אויבנו שלצד כל המחלוקות, שהינן חלק מהחוזקות שלנו כחברה דמוקרטית תוססת, ישנה גם אמונה משותפת במטרות משותפות. ידיעה ברורה שברגע מבחן הצד השני ימצא מולו לא רק את חיילנו שבחזית אלא גם חברה ישראלית חזקה בעורף שעומדת כחומה בצורה אל מול ניסיונות חיצוניים להפחיד אותה, להלך עליה אימים.

"הפתעה" שהיה אפשר לצפות

לאחרונה זעקו הכותרות שפקחי סבב"א איתרו באיראן אורניום שמועשר לרמה של 84%. לגילוי הזה התלוותה אמירה של בכירים אמריקאים לפיהם איראן תוכל לייצר בתוך 12 ימים מרגע החלטה מספיק חומר בקיע לפצצה גרעינית. מי שעוקב מקרוב אחר פרויקט הגרעין האיראני אינו מופתע כלל מהדיווחים – זוהי ממש לא הפתעה אסטרטגית. מי שמסוגל להעשיר אורניום לרמה של 20% ובהמשך של 60% יוכל תוך זמן קצר להעשיר אורניום גם לרמה צבאית של 90%.

איראן מרגילה אותנו ואת העולם המערבי כך שהרחבת פרויקט הגרעין אינה מזעזעת עוד אף אחד, עולם כמנהגו נוהג. בכדי להתמודד עם המצב החדש והחמור אנו צריכים למקד את מאמצינו ביחד עם הקהילה הבינ״ל: כלומר, להעמיד אלטרנטיבה להסכם הגרעין (לאחר ריסוק ההסכם הנוכחי) ומנגד להציב איום צבאי אמין שידחוף את איראן להסכם. ואם איראן תמשיך להתקדם לפצצה- לפעול. לצורך אסטרטגיה מורכבת שכזו אנו חייבים שמדינות המערב ירצו לעזור לישראל, יכירו בחשיבותה כאי של דמוקרטיה ליברלית בלב אזור טוטליטרי וחשוך. במקום לעשות זאת נדמה שאנו מתאמצים לעשות את ההיפך.

בדרך לרמדאן סוער

גם בזירה הפלשתינית המתיחות מורגשת. הפיגוע בדיזינגוף ביום חמישי הוא רק קצה הקרחון של הסלמה מתגלגלת שנראה שעוד לא הגענו לשיאה. התקווה להביא לרגיעה מסוימת בשבועות שלפני הרמדאן התבדתה וישראל תיכנס לתקופה שגם כך מדי שנה היא מתוחה – תוך כדי הסלמה מתמשכת. ימי הרמדאן הינם בעלי פוטנציאל לחידוד המרכיב הדתי בעימות – יש להפנות תשומת לב מיוחדת לירושלים ולהר הבית בראש ובראשונה, שהינו אולי הנפץ המסוכן ביותר בזירה.

ההתרעות הרבות מובילות לפעולות סיכול נדרשות של שב"כ, ימ"מ וצה"ל ביו"ש. הפעילות מובילה לנפגעים פלסטינים רבים מה שמוביל לנקמה, לפעולה נוספת ולמעגל קסמים שאינו נשבר. אלו הם ימים בהם, במקביל למאמץ המבצעי, דרוש איפוק וריסון מצד הדרג המדיני והקבינט – זה נכון גם לגבי התבטאויות שאין בהן בכדי לצנן את האווירה וגם לגבי פעולות שאינן דחופות ואינן סיכול של פצצה מתקתקת שעדיף לבחון היטב בתקופה הקרובה.

מצפון תפתח הרעה?

האירועים הפנימיים בישראל עלולים להוביל את נסראללה לחישוב שגוי בנוגע ליכולותיו. הזיכרונות מ-2006 הולכים ומתעמעמים והתבטאויותיו האחרונות מעלות אפשרות שירצה בנקודת זמן כלשהי להוכיח שאחרי הכל תיאוריית "קורי העכביש" שלו רלוונטית. אל לנו לאפשר לו את זה.

במקביל, המערכה שבין המלחמות נמשכת, בעיקר בסוריה, ונכון לישראל שלא לקחת כמובנות מאליהן תפיסות עבר. נכון לבחון מחדש את המערכה אל מול המטרות המקוריות שלה וגם לא להניח שתגובת או חוסר תגובת העבר של האיראנים למכות שהם סופגים תימשך לעד.

לקיטוב הולך ומעמיק בחברה הישראלית עלולות להיות גם השלכות ביטחוניות, אויבנו עלולים לשגות במיס-קלקולציה, כפי שכבר קרה לא פעם בעבר, ולהניח שבזמן שישראל מתעסקת בעצמה ניתן למתוח את הגבולות, להעז יותר, להשיג הישגים. כוחות מסביבנו שלא הצליחו לפורר אותנו מבחוץ מחככים כעת ידיהם בהנאה לאור מה שהם חווים כהתפוררות פנימית.

המראות בישראל מגיעים גם לביירות, השבר החמור ביחסי צבא-חברה נלמד גם בטהרן, החשש מפגיעה בדמוקרטיה הישראלית ובכלכלתה מעורר דאגה גם בקרב בנות בריתנו, להן נזדקק אל מול האתגרים שלפנינו. בכדי להתמודד עם כל אתגר לחוד ועם כולם גם יחד – על הממשלה לעצור כעת את תהליכי החקיקה, להידבר, להגיע למתווה מוסכם. הכוח בידה ולכן היא גם היחידה שיכולה להביא לפתרון המשבר. על כולנו לשמור את המושג "הכרעה" למערכות נגד אויבנו החיצוניים ולא אל מול אחינו ואחיותינו, גם אם אנו חלוקים איתם קשות. הגיע הזמן לעצור, להידבר ולהתפשר ולחדול מהניסיונות להכריע אחד את שני.

ומילה אחרונה על מחאה. אנשי המילואים המצוינים, דוגמת אל״מ (במיל) גלעד פלד, אותו אני מכיר היטב, הם סוד כוחו של צה״ל. הם מאומנים להפעיל כוח קטלני מול אויב מתוך אמונה בצדקת הדרך. ועל הדרך הזו הם מבקשים לשמור. אל דאגה הם יהיו הראשונים להתייצב ולהכות באויבנו. כי אומץ הלב האזרחי שלהם, לא נופל מזה הצבאי.

הכותב הינו מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, לשעבר ראש אמ"ן