ישראל זקוקה לשר אחראי, ובן גביר גורם יותר נזק מתועלת

הפיגוע הכואב בירושלים בערב שבת שוב גרר את ישראל לוויכוח הקבוע על הדרכים היעילות להיאבק בטרור. לחלל האוויר והרשתות החברתיות נזרקו כל הקלישאות המוכרות: חומת מגן 2, גירוש, הריסה ואטימה ועונש מוות למחבלים.

גם ברגעים קשים - ופיגוע שבו נרצחים אזרחים תמימים הוא תמיד אחד כזה - האמת צריכה להיאמר. לישראל לא היה מעולם, אין לה גם כיום, וגם לא יהיה לה בעתיד פתרון של "זבנג וגמרנו" לטרור. מי שמפריח סיסמאות כאלה לאוויר הוא מאחז עיניים ושרלטן, שנזקו עולה על תועלתו.

החלטות לא מקבלים על המדרכה 

ניחא כשהדברים קורים מהאופוזיציה (אם כי גם בכך יש ממד לא מבוטל של חוסר אחריות מצד נבחרי ציבור), אבל כששרים בממשלה עושים זאת - מדובר בפגיעה של ממש בביטחון הלאומי. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הגיע ביום שישי לזירת הפיגוע. עצם הגעתו היא עניין מבורך, שמעיד על מידת האחריות המתבקשת.

חוץ מהעניין הזה, הוא המשיך לנהוג כטוקבקיסט, ולימד שוב שיש לו הבנה אפסית בענייני משרדו, בביטחון או במלחמה בטרור. הכרזותיו בשטח היו ילדותיות והרגיזו "גורם מדיני בכיר בירושלים" (יש רק אחד כזה), שהבהיר, ובצדק, שהחלטות על מבצעים צבאיים לא מתקבלות על המדרכה כשהדם רותח, אלא לאחר גיבוש תוכניות מתאימות ודיון בקבינט.

חומת מגן - אז ועכשיו

כשירות לשר, כמה הבדלים בין מבצע חומת מגן המקורי בפסח 2002, לבין ההבטחה חסרת הכיסוי על מבצע "חומת מגן 2" כיום.

אז יצאה ישראל למבצע כדי להשיב לידה שליטה ביטחונית בערים הפלשתיניות; כיום יש לה חופש פעולה מלא ביו"ש, ובוודאי במזרח ירושלים - שטח ישראלי לכל דבר ועניין. בזמנו האויב היה ארגוני טרור חמושים במאות מתאבדים ובמעבדות חבלה, שגויסו ומומנו באופן מסודר; האויב כיום הוא בעיקר מחבלים בודדים, שפועלים בהשפעת הרשתות החברתיות.

הכנת המבצע נמשכה אז כשנתיים (עוד לפני שהאינתיפאדה פרצה) וכללה גיבוש תמיכה בינלאומית רחבה; כיום אין שום דבר מוכן למבצע בהיקף כזה במזרח ירושלים, שנמצאת באחריות המשטרה ולא באחריות הצבא.

לא מדובר בעניין סמנטי. צה"ל לא פועל בשטחי המדינה נגד תושבים ישראלים, ולמשטרה אין יכולת לערוך מבצע בהיקף שאליו רמז השר הממונה. ממילא לא ברור מה מבצע כזה אמור להשיג, אם האויב הוא נעלם ואין עליו מודיעין מוקדם, בשונה מהפשיטות ממוקדות המודיעין שעורכים צה"ל והשב"כ מדי לילה ביו"ש.

ספק אם גם להצהרות האחרות שניתנו שלשום יש כיסוי. הבית שבו התגורר המחבל היה שכור, ולא ברור אם ניתן לאטום אותו (וזה עוד לפני הדיון בעניין כשירותו הנפשית). גירוש משפחות מחבלים הוא ענישה קולקטיבית שספק אם תעבור את המשוכה המשפטית, ועונש מוות למחבלים - שאפשרי גם כיום - עשוי להרתיע חלקית, אבל בה בעת יהפוך את הנידונים למוות לגיבורי־על וירכז עיסוק אינסופי סביבם וסביב הפיגועים שביצעו.

זה לא פנצ'ר, זאת סכנה

לכן, מוטב לישראל שתחזור לעשות את מה שהיא עושה בהצטיינות עשרות שנים: להילחם בטרור בחוכמה, בנחישות ובקור רוח, ובעיקר עם סבלנות ומתוך הבנה שאין צעד אחד שיפתור את הבעיה מחר בבוקר.

הציבור מבין זאת ובוגר דיו, ודווקא הבטחות השווא - בעיקר של השר הטירון - גורמות נזק, בעיקר כשנלוות אליהן פעולות חסרות אחריות כמו ניסיון הנזיפה במפקד מחוז ירושלים, שמעידות על חוסר הבנה בסיסי בעבודת המשטרה, במדרג הפיקוד ובתחומי סמכותו של השר.

אפשר היה לפטור את התנהלותו של בן גביר כפנצ'ר שיתוקן בהמשך הנסיעה, אבל אלה אינם ימים כתיקונם - לא בזירה הפנימית ולא במאבק בטרור. מול גל פיגועים ביו"ש ובמזרח ירושלים, חוסר יציבות בעזה ורמדאן בפתח (שלא לדבר על ההפגנות נגד המהפכה המשפטית), ישראל זקוקה לידיים יציבות ואחראיות לא רק במשרד ראש הממשלה ובמשרד הביטחון, אלא גם במשרד לביטחון לאומי.