לכידת המחבל מהפיגוע המשולב בירושלים היא הישג מרשים; החשש - יהיה מי שירצה לחקותו

הפיגועים שבוצעו בחודש שעבר בירושלים היו מהמורכבים לפיצוח. העובדה שאדם אחד היה אחראי להם, ללא שותפים, הקשתה מאוד על השב"כ והמשטרה, שעמדו הפעם מול מקצוען אמיתי, או כמו שבכיר במערכת הביטחון הגדיר אותו - מחבל באיכויות של טובי הלוחמים שלנו.

המחבל, אסלאם פרוח, עשה ולמד הכל לבדו. הוא צבר ידע על הרכבת מטענים ברשתות החברתיות, וניצל את ניסיונו כמהנדס כדי ליישם זאת בפועל. המטענים שהכין היו ברמה גבוהה יחסית, ואלמלא נלכד היה מבצע פיגועים נוספים באמצעות מטענים שכבר הכין ונתפסו במקום המסתור שלו בגדה.

גם הביצוע היה ברמה גבוהה: שתי זירות כמעט במקביל, עם כוונה לפוצץ מטען נוסף על כוחות ההצלה, והימלטות מוצלחת מהמקום מבלי שייתפס. פרוח נע בין הזירות באמצעות קטנוע, שגם אותו הוא הסתיר בגדה. היות שהבין כי נקודת התורפה שלו היא חשיפה טכנולוגית, הוא הקפיד על מידור וריחוק מטלפונים ולא שיתף איש בכוונותיו.

לכידתו תוך זמן קצר יחסית היא הישג מקצועי מרשים. בעבר היו מחבלים בודדים שהצליחו לחמוק במשך זמן רב, עד שאותרו ונעצרו. מקרה בולט הוא של המחבל שביצע ב־2002 את הפיגוע בוואדי חרמיה, שבו נרצחו 10 ישראלים. במשך זמן רב שררו תיאוריות שונות ומשונות על זהותו של הרוצח, והיו אפילו שטענו כי מדובר בשכיר חרב מהמחתרת האירית. רק כשנתיים וחצי לאחר הפיגוע נעצר פלשתיני מהכפר סילואד, שהודה כי פעל כמפגע בודד.

ברוב המקרים מתקשים מחבלים בודדים לבצע פיגועים באיכות כזאת. זאת הדילמה הביטחונית הקלאסית: חוליית טרור מסוגלת לבצע פיגועים קטלניים בהרבה בגלל ריבוי השותפים והאיכויות בה, אבל זאת גם נקודת התורפה שלה - הרבה אנשים דורשים תיאום, ותיאום מגביר את החשיפה ואת אפשרויות הסיכול. מנגד, מחבל בודד פועל לבדו וקשה לסכל אותו, אבל אפשרות הנזק שגלומה בו קטנה בהרבה.

פרוח הצליח לשלב בין השניים, ומכאן החריגות שלו. זה מעורר דאגה טבעית מפני אחרים, שעלולים לרצות לחקות את הצלחתו. פעילותו הוכיחה עד כמה זה קל יחסית לביצוע: המידע נמצא באינטרנט, החומרים פשוטים לרכישה, ונדרשות רק יכולת טכנית בסיסית והרבה מוטיבציה כדי לייצר מטען קטלני. בהיעדר שותפים וחשיפה טכנולוגית, לשב"כ קשה עד בלתי אפשרי לעצור מחבל כזה מראש. למרבה המזל, רוב המחבלים הבודדים אימפולסיביים יותר ומתוחכמים פחות, ובוחרים בשיטות פרימיטיביות ופשוטות יותר כמו דקירה ודריסה.

הפענוח המוצלח של הפרשה מחייב לעסוק גם בזהותו של המחבל - תושב כפר עקב במזרח ירושלים ובעל תעודת זהות כחולה, שאפשרה לו חופש תנועה מלא בישראל. רובם של אזרחי מזרח ירושלים הם אזרחים שומרי חוק, אבל המציאות שבה גרים בירושלים מאות אלפי פלשתינים (בהגדרתם ובהגדרתנו) - שהם תושבים אך לא אזרחים מלאים בישראל, עם בעיות קשות של תשתיות, תעסוקה, חינוך ורווחה - היא מתכון תמידי לחיכוך ופוטנציאל מסוכן לטרור.