בין ג'נין לירושלים: החוליה מעודדת מ"הצלחתה", ועלולה לנסות לבצע פיגועים נוספים בזמן הקרוב

מערכת הביטחון מנהלת מאתמול (רביעי) מאמץ מקביל בזירה הפלשתינית: הראשון, לאתר ולהשמיד את מעבדת החבלה, שבה יוצרו המטענים שהתפוצצו בירושלים. השני, להביא להשבת גופתו של טירן פרו, שמוחזקת בג'נין.

המאמץ העיקרי מופנה מטבע הדברים לעבר ההתארגנות שביצעה את הפיגועים בירושלים. הנחת העבודה היא שחבריה מעודדים מ"הצלחתם", וינסו לבצע פיגועים נוספים באותו המתווה בטווח הזמן הקרוב.

לכן, לצד תגבור הכוחות שבוצע בירושלים כדי לעצור חשודים ולייצר הרתעה, הוצב מעצרם או חיסולם של חברי ההתארגנות הזאת כיעד המרכזי, במקביל לאיתור ולהשמדה של המעבדה שבה יוצרו המטענים - כדי לתפוס מטענים נוספים שכבר יוצרו ולמנוע הכנתם של נוספים.

מהחקירה עולה כי המטענים היו פשוטים יחסית להכנה, והם הופעלו בשלט רחוק על מנת לאפשר לחוליה שהטמינה אותם להימלט מהמקום. ההערכה היא שהמחבלים הגיעו מאזור גיאוגרפי שקרוב לזירת הפיגוע, אולם טרם התברר אם הם פעלו עצמאית או השתייכו לארגון ממוסד כלשהו.

מדובר בסוגיה מהותית, משום שלפעילות מטעם ארגון טרור עלולות להיות השלכות נרחבות. כך, מעצרים של בכירי הג'יהאד האסלאמי בצפון השומרון בקיץ האחרון הובילו למבצע "עלות השחר" כנגד צמרת הארגון בעזה, וכך חטיפת שלושת הנערים ב־2014 הובילה למבצע "צוק איתן" כנגד חמאס בעזה.

אם יתברר כי לחברי ההתארגנות היה קשר לתנזים או למנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית - כפי שקרה בכמה פיגועים בעת האחרונה - תהיה ישראל בדילמה מורכבת אף יותר, שתאלץ אותה להתעמת עם הרשות הפלשתינית ולהניע אותה לפעול באופן משמעותי יותר כנגד הטרור שיוצא משטחה.

מנותקים מהשטח

כצפוי, נשמעו אתמול דרישות מפי גורמים שונים להגיב על הפיגוע במבצע צבאי נרחב ביו"ש. זאת קריאה קבועה שנשמעת לאחר כל פיגוע, אבל היא נעדרת אחיזה בשטח. גם כיום פועלים השב"כ וצה"ל בחופשיות כנגד כל שביב של מידע; מתחילת השנה סוכלו 330 פיגועי ירי, 54 פיגועי דקירה, 34 פיגועי מטען, 5 פיגועי דריסה, 3 פיגועי חטיפה ושני פיגועי התארגנות.

גם את הפיגועים עצמם כדאי לשים בפרופורציה, למרות המחיר הכבד. לא מדובר בחזרה לפיגועי ההתאבדות הסדרתיים של האינתיפאדה השנייה שגבו מאות קורבנות.

למעשה, מדובר בפעם השלישית בלבד מאז 2011 שבה מצליחים ארגוני הטרור להפעיל מטעני חבלה בירושלים (ב־2011 התפוצץ מטען בבנייני האומה, וב־2016 בדרך חברון). הדבר מעיד על הפער שבין מספר הניסיונות ומידת המוטיבציה לבצע פיגועים לבין הצלחתם בפועל, כאשר הדלתא שבין שני המשתנים האלה היא ההצלחות הסיכוליות של ישראל.

ועדיין, הפיגועים האלה עשויים לחייב את ישראל להכביד את ידה גם על האוכלוסייה האזרחית שאינה מעורבת בטרור. במערכת הביטחון נעשה עד כה מאמץ לבדל בין הלחץ שמופעל על המחבלים, לבין שגרת החיים שמתאפשרת ליתר האוכלוסייה.

חריגות מכך בוצעו רק כאשר מגזרות מסוימות בוצע מספר חריג של פיגועים, דוגמת הפעילות של התארגנות "גוב האריות" בשכם. ישראל הטילה אז סגר דה־פקטו על העיר ואפשרה יציאה וכניסה אליה רק תחת בידוק קפדני, עד שההתארגנות הזאת סוכלה.

ג'נין אינה עזה

מצב דומה מתנהל מאתמול גם בג'נין, כאשר בעקבות חטיפת גופתו של הצעיר טירן פרו נסגר מעבר סאלם. מדובר במכה כלכלית לא פשוטה עבור נפת ג'נין, שאליה מגיעים ערבים ישראלים רבים מהצפון לצורכי מסחר וקניות.

המהלך הזה אמנם מוסבר בצרכים ביטחוניים, אולם יש לו גם מטרות נוספות - פרקטיות והרתעתיות - שעיקרן להוביל ללחץ על פעילי הטרור שמחזיקים בגופה להשיב אותה לישראל, כדי לשחרר את החנק על העיר.

האירוע בג'נין מעורר שתי סוגיות מיידיות הדורשות הבהרה. האחת נוגעת לכניסתם של ישראלים לשטחי A. ליהודים הדבר אסור ומסוכן, ואילו ערבים ישראלים עושים זאת בחופשיות.

דרוזים הם יותר "שטח אפור", לאור שירותם בצבא ונאמנותם למדינה. מפליא שגם בשיאו של גל הטרור צריך להזכיר זאת, אבל כניסה לשטח הפלשתיני היא מסוכנת וחסרת אחריות, וישראל צריכה להעניש את מי שעושה זאת כדי להרתיע ולהציל אחרים.

הסוגיה השנייה נוגעת להשבת הגופה. במאמצים לעשות זאת מעורבים שלל גורמים מקומיים ובינלאומיים, ובהם נציגי האו"ם, הצלב האדום ואחרים. ההעדפה היא כמובן להשיב את הגופה בדרכים שקטות, על מנת לסיים את הפרשה בהקדם.

אם זה לא ייעשה, על ישראל להשיג מודיעין על מקום הימצאה של הגופה, ולהשיבה בכוח. קרובי משפחתו של פרו אמנם ביקשו אתמול שלא לסכן חיילים על מנת לעשות זאת, אולם זה עלול להיות תקדים מסוכן: ג'נין אינה עזה, וחלילה שישראל תיקלע למצב שבו ארגוני הטרור מתחילים לחטוף ולאגור גופות של ישראלים לצורכי מיקוח. לכן, מדובר במקרה שבו נדרש לפעול בנחרצות, כדי שלא יישנה בעתיד.

שני האירועים האלה מתנהלים בתקופה של חילופי שלטון, שהם מורכבים ממילא. מומלץ לכל מי שרואה בעצמו גורם עם מינימום של אחריות להרגיע במעט את הרוחות, ולאפשר לגורמי הביטחון לעבוד.

הם עשו זאת בהצלחה מרובה בעשורים האחרונים, ולאף אחד אחר - גם לא לגיבורי המקלדת ברשתות החברתיות - אין פתרון קסם שיעלים את הטרור מחר בבוקר. מדובר במלחמה סיזיפית, שהייתה כאן בעבר ותישאר איתנו למרבה הצער גם בעתיד.