אסור להתרגל לטרור: צריך לעבור מהגנה למתקפה

פיגועי הרצח בירושלים מדגישים את הצורך הבסיסי, לפני הכל, למנות את הטובים ביותר לתפקידים השונים. למשל, מפקד מחוז ירושלים במשטרה ומפכ"ל המשטרה.

החשיבה המקובלת שמספיק שינוי פוליטי כדי להתניע היערכות חדשה נגד הטרור - פשוט לא נכונה. בין הניצבים במשטרה ומפקדי צה"ל הבכירים, אין רבים שבולטים בראש מעל היתר. מפקד בכיר אחד בירושלים עושה את ההבדל, ואפשר לבדוק את הדברים ב-12 השנים אחרונות.

הדבר החשוב הוא קודם כל - לא להתרגל למסע הרצח ופיגועי הטרור. הדרך שבה נלחמה ישראל מאז מארס השנה, אז החל מסע הרצח, לא הייתה נכונה. אין טעם להיכנס לסיבות מדוע ישראל לא הגיבה נכון ובעוצמה הראויה.

אחד הכתבים הצבאיים הבכירים כתב בתחילת האינתיפאדה הנוכחית, לפני יותר מחצי שנה, ששיקולים קואליציוניים משפיעים על שיקולים מבצעיים. תקופת הביניים בין ממשלה לממשלה בהחלט משפיעה לרעה על הרצון לתקוף יהודים. זאת לא שאלה אישית של שר מיועד כזה או אחר.

מאז תחילת המתקפה במארס, ישראל מתרכזת בעיקר בהגנה. אפשר להצביע על גישה שגויה, אבל יותר קשה להצביע על השיטה הנכונה לחיסול הטרור. כרגע לא יעזור אם נמנה את גורמי ההידרדרות.

מה שדרוש זה להקים במהירות ממשלה לאומית - כפי שאמר, אגב, בצלאל סמוטריץ'. יש לפחות שתי זירות שמצריכות חשיבה מחדש. האחת היא המאבק בטרור ביו"ש, והשנייה נמצאת בעורף בישראל.

בשתי הזירות צריך להגדיל את ארגז הכלים שנמצא בשימוש של זרועות הביטחון. לא זה המקום למנות את רשימת הצעדים. בכל אופן, השיטה של פריסת כוחות לאורך קווי התפר היא שגויה. אפשר לקרוא לה "דוקטרינת כיסאות הפלסטיק". בדרך כלל, במחסומים או בעמדות שבהם נהרג חייל, אפשר לראות ברקע את הצילום של כיסאות הפלסטיק שעליהם יושבים החיילים משך זמן רב לאורך היום.

יש גם צעדים בעלי אופי פוליטי, שאינם קשורים דווקא לפעולה ישירה נגד טרוריסטים. למשל, להפגין לעיני הציבור הפלשתיני שיש מחיר לרצח יהודים. אלו פעולות מתחום ההתיישבות, שכוללות גם טיפול תקיף בהשתלטות של הרשות הפלשתינית על שטחי C.

החשד הוא שהמפגעים יצאו משטחי מזרח ירושלים. בכל אופן - זאת אפשרות. כבר היינו בסרט הזה. ובהקשר זה, יש לשאול אם קיימות הגבלות כלשהן על הכוחות שמאפשרות למחבלים גישה חופשית לכל מקום בירושלים.