למטבע המשילות יש שני צדדים: בלי תחושת שייכות, תהיה הפקרות

משילות היא היכולת של המדינה לפקח, לשלוט ולהבטיח חיים ראויים, נאותים ושווים לכל האזרחים שחיים בה - ולהשיג עבורם תוצאות.

די בהגדרה הזו כדי להבין שכל הדרישה להגברת "המשילות", שמגיעה בעיקר מהצד הימני במפה הפוליטית, נועדה לאכוף ולהפעיל את כוח הזרוע. כאן מצויה הטעות בתפיסת המשילות בציבור הישראלי. על שוחרי המשילות להבין שלמטבע הזה יש שני צדדים, שתי חובות ומטרה אחת. מפני שמשילות אינה רק כוח, אינה רק אכיפה ואינה רק פוליטיקה.

המשילות היא חלק אינטגרלי משייכות האזרח למדינה. ליתר דיוק, מדובר בהסכם לא כתוב ובתהליך הדדי ביניהם. כן, זה אמור גם לגבי האזרח הערבי במדינה היהודית, שמעוניין, רוצה וצריך להיות שייך למרחב, לחוקים ולמשאבים במדינתו ובסביבתו.

זוהי הסכמה עם הריבון, שמחלק את המשאבים ודואג לכל האוכלוסייה באופן שוויוני כדי שתתפתח ותתרום את חלקה, ברמת הפרט והקולקטיב, לבנייה ולפיתוח של המדינה. בה־בעת, תשיב המדינה את משאביה לאותה אוכלוסייה שכל רצונה ושאיפתה לחיות בסביבה נאותה ובטוחה.

נא להתנהג בהתאם

בכל כמה שנים, במיוחד בתקופות בחירות, כשהפופוליזם עולה מדרגה, אנו עדים ל"טרנד" חדש של הגדרות בכל הנוגע לחברה הערבית. בשיח העכשווי ההגדרה היא "משילות", ומובן שתכלית הדרישה היא להפעיל את כוח הזרוע, עד כדי דרישה להקמת כוח משטרה ש"יטפל בערבים". המטרה העיקרית העומדת מאחורי הדרישה הזו היא להשאיר את הערבים בבתיהם או ביישובים שלהם, כדי שלא יעזו להתקרב למרחב היהודי, ואם יעשו כן - אז ש"יתנהגו בהתאם".

המשילות בחברה הערבית, במובנה המקורי, מזמן הפכה לבעיה יותר אסטרטגית מאשר בחברה היהודית. היא יותר קריטית ליישובים הערביים, מפני שמשילות אינה רק מלחמת חורמה מבורכת בארגוני הפשיעה, שעד כה המדינה כשלה בה - היא גם מלחמת חורמה באלימות בכלל.

יתר על כן, המשילות דורשת חיזוק וניהול של מערכת חינוך ערכית וטיפול בבני הנוער המשוטטים ברחובות, יותר מאשר מתנ"סים. היא מתחילה ממפגש של האזרח הערבי עם ניידת משטרה, כך שירגיש שהשוטרים כאן כדי להגן עליו ולתת לו שירות, ולא שייתנו לו דו"ח או שיערכו עליו חיפוש או שיאבטחו עוד הריסת בית. מאז קום המדינה מוכיחה המציאות שזה מה שהמשטרה נשלחת לעשות כשמדובר בחברה הערבית. המשילות היא גם חיזוק הרשויות המקומיות בשמירת הביטחון והסדר, וזה נעשה מהשלטון המרכזי למקומי ומחלחל לאזרח.

מייחלים לשינוי

נכון, זה לא רק עניין של המדינה, כי ההזנחה לא נובעת רק ממנה. מדובר גם בתולדה של הזנחה בתוך החברה הערבית. אין כאן רק צד צודק או אשם. מה שבטוח הוא שכולם היום משלמים את המחיר הכבד הזה על חוסר המשילות.

האזרח הערבי הפשוט והנורמטיבי מחפש לבנות בית, לעבוד ולהתפרנס בכבוד, לגדל משפחה לתפארת ולהשתלב במדינה בכל תחום ובכל מקום. הוא צמא ללכת בבטחה ברחובות היישוב מבלי שיתקיים "מרוץ" מכוניות, אופנועים או טרקטורים; לשבת בגינה הציבורית ובמשחקייה השכונתית מבלי לשמוע קולות ירי ולרוץ להתחבא, שמא כדור תועה יפלח את ראש בנו. יותר מכל, האזרח הערבי הפשוט צמא לראות את היישוב שלו מפותח כמו היישוב היהודי הסמוך, ולא - זאת אינה רק שאלת תשלומי ארנונה, אלא זו שאלה של עידוד הקמת מפעלים ומקורות תעסוקה.

משילות בחברה הערבית לא תגיע מתגבור של כוחות שיטור, מג"ב ויס"מ או ממבצעים של רשויות המס. היא תגיע מהעמקת תחושת השייכות והשילוב, מחיבוק הרוב את המיעוט, מתחושת האזרח הערבי שזו המדינה שלו.

כל עוד מסרים של פוליטיקאים יקדמו הפרדה ועליונות יהודית, ומתן תחושה לערבים שאין המדינה שייכת להם - לא תהיה משילות.