נתניהו יצטרך להחזיר את הידיים אל ההגה: זו השנה שצפויה לראש הממשלה

ניצחון בערב הניצחון של גוש מפלגות הימין־חרדים בבחירות, ב־2 בנובמבר, הכריז יו"ר האופוזיציה נתניהו במטה הליכוד בבנייני האומה בירושלים "אנחנו על סף ניצחון גדול מאוד".

האירוע שמטריד את נתניהו יותר מכל הוא לא הבג"ץ נגד חוק הסבירות ולא זה נגד כינוס הוועדה לבחירת שופטים, אלא זה שיקבע את עתידו הפוליטי: הדיון בעתירה נגד חוק הנבצרות

למרות המדגמים הוא היה זהיר, אבל כבר פרש את חזונו לממשלה הלאומית שבדרך, כאשר מהקהל צעקו לו "משילות", בקריאות קצובות: ביטחון, תבונה מדינית, הורדת יוקר המחיה והחזרת הגאווה הלאומית. הדרך לכאורה היתה ברורה, השותפים גם הם, ההיגיון הבטיח שבתוך שבוע תוקם פה ממשלה הומוגנית ורחבה. שתוכל להוציא את הבטחותיה לפועל בלי להתעכב על תרגילים מהאופוזיציה.

אבל כמו הניצחון כך ההתרסקות. השותפים תבעו רשימות של דרישות על פני עשרות עמודים. נתניהו ויריב לוין, שניהל את המשא ומתן, נלחצו עם הגב לקיר ונתנו בסופו של דבר, אחרי שבועות של משא ומתן שנמרח על גבי העיתונים, צ'ק פתוח לגחמות.

הציבור כבר התחיל לזוז באי־נוחות על הספה בבית, לא אלו שבחרו במפלגות האופוזיציה, הם ממילא לא היו מרוצים מהתוצאות, אלא בוחרי הימין. אבל זו היתה רק ההתחלה, מתברר. שר המשפטים יריב לוין הנחית על השולחן בחבטה את תוכנית הרפורמה המשפטית והתניע את המחאה.

נבצרות כעת, רק אחרי סיבוב ארוך בן תשעה חודשים ומה שנראה כמו אובדן שליטה, נראה שנתניהו אוחז לראשונה בהגאי הממשלה שהקים. אנשי נתניהו עובדים מאחורי הקלעים יד ביד עם בית הנשיא כדי לנסח פשרה, או במילים אחרות - הורדת הרפורמה המשפטית מסדר היום של ישראל לתקופה ארוכה.

בליכוד שומעים מנתניהו עצמו כי האירוע שמטריד אותו יותר מכל הוא לא הבג"ץ נגד חוק הסבירות ולא זה נגד כינוס הוועדה לבחירת שופטים, אלא זה שיקבע את עתידו הפוליטי: הדיון בעתירה נגד חוק הנבצרות (תיקון לחוק יסוד: הממשלה) ב־28 בספטמבר. "אל תגידו שהשופטים לא יתערבו", אומר נתניהו לחברי הליכוד שהוא משוחח איתם בימים אלה. "להפך! תתריעו מפני העתיד לבוא".

נתניהו חושש שתומכיו לא מבינים כמותו את גודל האסון שלפתחו: מבחינתו, בעוד שבועיים ימים עשויים השופטים לסלול את הדרך להוצאתו לנבצרות ולסיים באבחה את כהונתו כראש ממשלה בפרט ואת עתידו הפוליטי בכלל. זו הסיבה להורדת הרפורמה מהשולחן. הוא יעשה את זה עם גנץ ועם תמיכה רחבה או בלעדיה.

בכירי הממשלה אומרים שהאפקט עשוי להיות אחר, אך נתניהו מקווה שאל מול הדיון בבג"ץ – החלטתו והודעתו בנושא יספיקו ויורידו מהשולחן את נשק ביטול הבחירה שהשופטים עשויים ליטול לידיהם.

עם הפנים קדימה ערב הגיבוש שנערך השבוע בירושלים היה בסימן "תכלה שנה וקללותיה". אם לנחש לפי החיוך שלא מש מפניו של נתניהו באותו הערב, מי שציידו את גיא הוכמן בפאנצ'ים היו גם אנשיו: הרמז לגלנט ("אה, הוא לא פה? הוא בטח בערב של האופוזיציה"), המסר ללוין ("שיעביר לי את המלח, כי את הרפורמה הוא כבר לא יעביר"), וגם התזכורת לעברו של בן גביר שלפיה אין לו עתיד פוליטי מחוץ לממשלה הזו ("נתניהו היה ראש ממשלה עוד לפני שבן גביר תפס סמל"), וגם קצת על חשבונו של ראש הממשלה ("תשתה שלא תתייבש" ו"מה עם הקוצב?").

מבחינת נתניהו, בעוד שבועיים עלולים השופטים לסלול את הדרך להוצאתו לנבצרות ולסיים באבחה את כהונתו כרה"מ

נתניהו, כך טוענים בכירים בליכוד, החליט לדבוק ב־64 שלו ולהחזיק בהם חזק אחרי שהבין שמצידו של גנץ לא תהיה תנועה לכיוון ממשלת אחדות. חרף המשברים התכופים, כולל זה שהתגלה השבוע, נתניהו מאותת לשותפיו כי הוא מוכן לעשות מה שנדרש כדי להחזיק בממשלה במתכונת הנוכחית.

בשנה החדשה, ובחודשים הקרובים בפרט, יידרש נתניהו לממש את מה שהבטיח אי־אז באותו נאום ניצחון: ביטחון, משילות, הורדת יוקר המחיה ותבונה מדינית. השקט שהוא מקווה להשיג עם הורדת הרפורמה מהשולחן והבטחת עתידו יניחו לו (כך לפי התוכנית החדשה) לפעול בשלל חזיתות: קידום הנורמליזציה עם סעודיה, השבת הביטחון לתוככי ישראל ולגבולותיה וארגון האסטרטגיה אל מול איראן, שבביטחון עצמי גובר הופכת את האיום על ישראל לקיומי.