ללא בלמים: המערכה על הגז נפתחת בחזית הצפונית

אל האחד בספטמבר לא רק תלמידי ישראל נושאים את עיניהם במתח, אלא גם מנהיגיה.

במהלך ספטמבר, כך נאמר רשמית, אמורה חברת אנרג'יאן להפעיל את אסדת הגז כריש, לא הרחק מהמים הכלכליים של לבנון. מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, מאיים לפגוע באסדה אם השאיבה תחל בלי הסכם בין ישראל ללבנון על מרחבי המים של שתי המדינות. עשרה ימים לפני ה"גונג", ההסכם עדיין לא נראה באופק.

אם לשפוט לפי הרטוריקה - וכבר למדנו שאת האיומים של אויבינו כדאי לקחת ברצינות - ישראל וחיזבאללה נכנסים לאחת התקופות המתוחות ביותר ביניהם מאז מלחמת לבנון השנייה ב־2006. נסראללה מדבר במפורש על אפשרות של מלחמה. גם שר הביטחון בני גנץ אמר אתמול בראיון ל־103 FM: "זה יכול להוביל לתגובה, וזה יכול להוביל ליום קרב שיכול להתפתח לכמה ימי קרב. זה עלול להוביל למערכה".

דברי גנץ היו כנראה חריגה בוטה מדף המסרים הישראלי, ששומר על שתיקה רועמת. כל הגורמים המדיניים והביטחוניים שמטפלים בסוגיה הנפיצה - המל"ל, משרד החוץ, צה"ל, משרד האנרגיה - נמנעים מלהתייחס לאיומים של נסראללה.

"אין מחלוקת"

ההצהרה היחידה שישראל משחררת היא: "אסדת כריש נמצאת בשטח שאין לגביו מחלוקת". האמירה הזו לא נשלפה מהמותן, אלא היא מבוססת על סדר הדברים כפי שהיו. ב־2011, לאחר גילוי מצבורי הגז הראשונים במזרח הים התיכון, ישראל ולבנון הגישו לאו"ם את מפות המים הטריטוריאליים שלהן. המיקום המיועד של אסדת כריש נקבע כחמש שנים לאחר מכן, על בסיס המפה הלבנונית המקורית.

רק לאחר שנבחר המיקום, הרחיבה ביירות את תחום המים שלטענתה שייך לה. כלומר, כשמשרדי האנרגיה והחוץ אישרו לאנרג'יאן את מיקום האסדה, הם עשו זאת מתוך מחשבה שלא אמורה להתעורר בעיה מול שכנתנו הצפונית. כמובן, העובדות האלה לא משנות לנסראללה, שכעת, לאחר סיום מלחמת האזרחים בסוריה, גם פנוי לריב עם ישראל וגם מצא תירוץ טוב כביכול - דאגה לכיסי הלבנונים שהוא עצמו רוקן.

דברי גנץ היו כנראה חריגה בוטה. כל הגורמים שמטפלים בסוגיה שומרים על שתיקה רועמת ונמנעים מלהתייחס לאיומי נסראללה

לבנון הקצינה עמדות

כאמור, למעט ה"החלקה" של גנץ, ישראל מחרישה. בירושלים עדיין מקווים שהמתווך האמריקני, עמוס הוכשטיין, יצליח לאתר פשרה שתמנע התנגשות. אבל הסיכויים לא גבוהים. לבנון התנהגה לאורך השיחות באופן לא אחראי, ובמקום להגמיש עמדות - הקצינה אותן. אפילו אם יימצא גבול מוסכם, לממשלה, הנמצאת ערב בחירות ובלי רוב בכנסת, אין סמכות לאשרו.

משאל עם

וגם ללא בחירות, כל ויתור על חלק מקו הגבול המקורי כנראה בלתי אפשרי. ח"כ יריב לוין ואורית סטרוק כתבו אתמול ללפיד ולבנט כי על פי חוק, "כל שינוי בקו הגבול של ישראל יאושר בכנסת ברוב של 80 ח"כים, או שיובא למשאל עם לאחר אישורו בכנסת ברוב רגיל". בפורום קהלת גם הכינו עתירה לבג"ץ ברוח זו.

כעת, אחרי מלחמת האזרחים בסוריה, נסראללה פנוי לריב עם ישראל, וגם מצא תירוץ טוב - דאגה לכיסי הלבנונים שרוקן בעצמו

גם אם הלימודים לא יתחדשו בספטמבר, מבחן גדול מצפה, אפוא, ללפיד ולישראל.