הפיגוע שלשום בלילה אינו "עוד פיגוע" ככל הפיגועים, עם פצועים ומשפחות כואבות ומצוד ולכידה. פיגוע סמוך לכותל המערבי הוא פיגוע אסטרטגי, שמאיים לא רק על שלומם הפיזי של אזרחים ומתפללים יהודים, אלא על הליבה של הנוכחות היהודית בעיר העתיקה.
את המסה הקריטית של הנוכחות היהודית בעיר העתיקה מייצרים 10 מיליון יהודים שמגיעים מדי שנה לכותל המערבי דרך שלושה צירים: רחוב דוד (דרך השוק), רחוב הגיא (מכיוון שכונת מוסררה ושער שכם) ונתיב התחבורה הציבורית בואכה שער האשפות, שם אירע הפיגוע.
אירוע טרור סמוך לכותל המערבי נועד להלך אימים על ליבת הנוכחות היהודית בלב העיר העתיקה. לכן הוא מחייב גם תגובה אסטרטגית: מעשה התיישבותי־ממשלתי באזור
טול מהעיר העתיקה את המיליונים הללו ותקבל נוף אנושי אחר ושונה, או כדבריה הידועים של המשוררת נעמי שמר: "עולם שהוא ריק מיהודים הוא בשבילי כוכב מת, וארץ ישראל כשהיא ריקה מיהודים היא בשבילי שוממת וריקה". קל וחומר שכך, כשמדובר בירושלים ובקודשיה.
מנקודת מבטו של הטרור, הפיגוע שלשום הוא הצלחה; מנקודת מבטה של ישראל, מדובר באיום ממשי על ליבת הנוכחות היהודית בירושלים העתיקה ועל קודשי ישראל בבירה.
שבועיים בלבד לפני חודש אלול, שבו פוקדים מדי לילה עשרות אלפי יהודים את הכותל המערבי לאמירת סליחות - הפיגוע הזה הוא תמרור אזהרה. היו בעבר פיגועים סמוך לכותל המערבי שיצרו איום דומה. ביניהם יש להזכיר את רצח אליהו קיי ז"ל ב־2021 ואת הפיגוע בחניון גבעתי סמוך לשער האשפות ב־1986. מדינת ישראל השכילה למנוע חקיינות שלהם והפיכתם לגל.
אלא שבכך - לא די. על פיגוע אסטרטגי, גם אם בוצע על ידי מחבל בודד, משיבים בתגובה אסטרטגית או במה שפעם כינו אצלנו - "תגובה ציונית הולמת". כבר שנים שהממשלה מותירה את המעשה ההתיישבותי באזור העיר העתיקה לעמותות יהודיות כמו אלע"ד (אל עיר דוד) או עטרת כהנים, שעושות שם עבודת קודש. אלא שהיוזמה ההתיישבותית־ממלכתית הכה מתבקשת, בבחינת "בדמייך חיי", בלב ליבה של ציון וירושלים, פשוט אינה קיימת.
צריך לתת את הדעת גם להסתה הנמשכת בעניין אל־אקצא. לא מן הנמנע שהמפגע שלשום, כמו מאות מקודמיו, שאב ממנה השראה. 36 שעות לפני הפיגוע בירך המופתי של ירושלים, שייח' מוחמד חוסיין, את "השאהידים הטהורים" ואת המוסלמים שנאחזים במסגד אל־אקצא. הוא שיבח את אימהות השאהידים שנפרדות מהן ביללות שמחה.
יום לפני שהחל מבצע "עלות השחר" הועלה לרשת סרטון שבו נראית קבוצת ילדים מעכו, כשהיא שרה בהר הבית את אחד הלהיטים הבולטים מתקופת "שומר החומות": "אל־אקצא שלנו, שים את הכאפייה על הראש ופגיון על המותניים. אנו נשבעים. הו אל־אקצא" (באדיבות מורן טל).
בשנים האחרונות, ירושלים, הר הבית והכותל (לצד האתוס על "זכות השיבה") משמשים לניסיון לאחד את ערביי ישראל ואת ערביי יו"ש, עזה ומזרח ירושלים סביב יעד משותף: דחיקת רגלינו מכאן, בארץ בכלל ובירושלים ובקודשיה בפרט. לעיתים הדבר נעשה באמצעות תשתיות טרור מאורגנות. לעיתים זהו "טרור הבודדים", ולעיתים פרעות ביהודים בערים המעורבות. היעד אינו משתנה, רק השיטה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו