בוחן תנועה משטרתי טען כי נהג אוטובוס ציבורי שדרס רוכב אופניים הוא האשם בתאונה, מכיוון שלא נתן לרוכב האופניים זכות קדימה - אך בבית המשפט התברר כי הבוחן כלל לא ידע את כיוון הגעת האופניים. השופטת דחתה את טענתו של בוחן התנועה, וקיבלה את חוות דעתו של בוחן תנועה פרטי, שקבע כי הנאשם לא יכול היה להבחין ברוכב האופניים.
לפי הנטען בכתב האישום, הנאשם נהג באוטובוס בפרדס חנה ועצר עקב גודש התנועה. באותו כיוון הנסיעה ובאותו הנתיב, לפני האוטובוס, נסע אדם באופניים רגילים, וגם הוא עצר עקב גודש התנועה. לפי הנטען, נהג האוטובוס לא שם לב לדרך ולא שמר על רווח מתאים, התקרב לאופניים יתר על המידה, דרס את רוכב האופניים וגרם לו לחבלות קשות.
בעדותו בבית המשפט, בוחן התנועה ציין כי הנהג יכול היה להבחין ברוכב אופניים שמגיע מאחורי האוטובוס מהפינה השמאלית, וכי הוא יכול היה להבחין ברוכב שעקף אותו דרך המראה השמאלית, מאחר שלא היתה בעיה מבחינת שדה הראייה, והוא יכול היה להבחין בו גם אם היה לפניו או אם עקף אותו משמאל.
עקף בצורה מסוכנת מצד שמאל
מנגד, באמצעות עו"ד יוסף רז שייצג אותו מטעם הסנגוריה הציבורית, נהג האוטובוס כפר באחריות לתאונה. לטענתו, רוכב האופניים עקף את האוטובוס משמאל באופן מסוכן, והנהג לא יכול היה להבחין בו.
עו"ד רז אף הביא חוות דעת נגדית של בוחן תנועה פרטי, שטען כי בניגוד לדברי הבוחן המשטרתי, בעת המגע האופניים היו בקרבה רבה מאוד אל הפינה השמאלית הקדמית של האוטובוס, ולמעשה גופו של הרוכב היה מוסתר בידי האוטובוס. כמו כן, הרוכב עקף באופן מסוכן משמאל לימין על גבי כיכר בנויה.
"האופניים הגיחו משמאל לאוטובוס תוך שהרוכב עולה על הכיכר, מקום שממנו נהג לא מצפה שיגיח רכב. בנסיבות העניין, הנאשם לא יכול היה להבחין ברוכב. הגורם לתאונה היה התנהגותו של הרוכב", סיכם הבוחן הפרטי.
השופטת עידית פלד קיבלה את דבריו, וציינה בהחלטתה: "מנגנון התאונה המתואר בכתב האישום מנוגד לממצאי הבוחן מטעם התביעה... ניסוי שדה הראייה לאחור שערך הבוחן נערך מבלי שהבוחן ידע את כיוון הגעת האופניים, וכפי שהעיד הבוחן, לא היה לו מידע מאיפה הגיעו האופניים", כתבה השופטת פלד בהכרעת הדין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו