המשפחה התנגדה: "אל תאריכו את חיי האם", השופט החליט: "סומך על הרופא"

לטענת המשפחה - האישה ביקשה באופן מפורש שלא יאריכו את חייה באופן מלאכותי • השופט: "אין להטיל ספק באהבתם אליה, אך בין זה לבין הקביעה שרצונה הוא לא להאריך את חייה - המרחק רב"

"ביקשה לא להאריך את חייה באופן מלאכות", המשפחה

"אין לי אלא לסמוך על חכמי הרפואה ועל חוכמתם": שופט בית המשפט לענייני משפחה באילת מרדכי לוי נאלץ לאחרונה להכריע בסוגיה רגישה ומורכבת - הכרעה של חיים ומוות של אישה שבני משפחתה ביקשו לא לבצע בה פרוצדורה רפואית, ולמעשה לאפשר לה למות.

לביהמ"ש הוגשה בקשה מטעם בית החולים לאשר פרוצדורה רפואית של פיום קנה (טרכאוסטומיה) באישה, רופאה במקצועה, שמאושפזת במחלקה לטיפול נמרץ בביה"ח כשהיא מורדמת ומונשמת לאחר דימום מוחי נרחב, ולא מתקשרת עם סביבתה. לדברי הצוות הרפואי, אם לא תבוצע הפרוצדורה הרפואית - קיימת סכנה ממשית לחייה עקב האפשרות לחסימת נתיב האוויר לנשימה.

מאושפז בבית חולים (אילוסטרציה), צילום: getty images

מנגד התייצבו בעלה של החולה ובתה, שהביעו התנגדות נחרצת לכל פעולה של הארכת חיים מלאכותית באישה, מאחר שלדבריהם בטרם הורע מצבה הרפואי היא ביקשה באופן מפורש שלא יעשו זאת.

עו"ד שרון שירן־שושני, שמונתה כאפוטרופסית מטעם הסיוע המשפטי כדי לייצג את האישה, טענה במהלך הדיון כי בעלה של האישה ובתה, רופאה בעצמה, שניהם איתנים בדעתם ומתנגדים לביצוע ההליך. לדבריה, גם על רקע ניסיון עבר במשפחתה, שוב ושוב הובע במפורש רצונה של האישה לא להיות תלויה באיש ולא להיות נתונה להארכת חיים מלאכותית, ולהימנע ממצבים מסוג זה.

למרות התנגדות בני המשפחה, השופט מרדכי לוי החליט לבסוף להיענות לבקשת ביה"ח ולאשר את ההליך הרפואי, וציין בין השאר כי לא הובאה בפניו כל אינדיקציה בכתב שלפיה זה היה אכן רצונה של האישה. "דרך המלך היא הצלת חיים והארכתם. המבקש לשכנע את בית המשפט שאין מקום להאריך חיים - עליו הנטל לתמוך דבריו, ונטל זה הוא כבד מאוד. נטל זה לא הורם. אין לפניי כל אינדיקציה לכך שאכן רצונה מובא נכונה בידי בעלה ובתה", כתב. "כמובן, אין להטיל ספק באהבתם אליה וברצונם בטובתה, אך בין זה לבין הקביעה שרצונה הוא לא להאריך את חייה - המרחק רב".

"אין לפניי כל אינדיקציה לכך שאכן רצונה מובא נכונה בידי בעלה ובתה"

השופט גם הדגיש שדווקא בשל היותה של האישה רופאה במקצועה, כמו גם בתה, רמת המודעות שלה לגבי החוק היא גבוהה יותר, ועם זאת היא בחרה שלא לנקוט פעולה מקדימה כמו חתימה על מסמך, למשל, שיוכל להוכיח כי רצונה הוא שלא יטפלו בה.

"איני בטוח, אין לי הידע ואיני נדרש להתמודד עם השאלה מה טוב יותר לאישה: לאפשר לה לעבור את הקשיים ואת הסבל הכרוכים באי־ביצוע ההליך הרפואי המוצע - או שייטב לה שיבוצע. כך או כך, אין לי אלא לסמוך על חכמי הרפואה ועל חוכמתם, ולא כעולה מדברי בעלה ובתה המבקשים לנהוג בה עתה", סיכם לוי.

ד"ר עו"ד מיטל סגל־רייך, ממונה ארצית במערך זיקנה וכשרות משפטית בסיוע המשפטי במשרד המשפטים, שליוותה את התיק לצד עו"ד שני אברהמי מהסיוע המשפטי, ציינה: "אנחנו משמיעים את קולם ומייצגים אנשים עם מוגבלויות בהליכים בעניינם, גם כשהם מאבדים יכולת לעמוד על רצונם, וכפי שהיו רוצים להשמיעו. פסק הדין ניתן מתוך התייחסות נרחבת לרצונה של האישה, כפי שנמסר מבני משפחתה באמצעות עורכת הדין מטעם הסיוע המשפטי, ויש לכך ערך רב, אף כי עמדתה לבסוף לא התקבלה בידי בית המשפט. התוצאה מלמדת על חשיבותם של התכנון המוקדם ושל עריכת מסמכים מתאימים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר