בג"ץ הכריע השבוע בדעת רוב נגד עתירתו של העבריין יוסי בן ארי, שטען שאין מקום לחדש את מאסרו מחמת התיישנות.
סיפורו של בן ארי מורכב. הוא נתפס בפנמה בשנת 2021 בתום מרדף של כמעט שלושה עשורים, לאחר שבשנת 1993 נמלט ממאסר בן 12 שנה שגזר עליו בית המשפט המחוזי בתל אביב משום שהורשע ביבוא 5 קילו הירואין מהולנד לישראל. קצת אחרי שהחל את תקופת מאסרו, יצא לחופשה במהלכה נמלט מהארץ. לימים, התברר כי השתקע בפרגוואי תחת השם רון גמליאל ואף התאזרח באותה מדינה.
לאורך השנים פעלו חטיבת המודיעין באגף החקירות והמודיעין של משטרת ישראל והמחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, במישור הגלוי והסמוי, ללא לאות על-מנת לאתרו ולהשיבו לריצוי המאסר בישראל.
כשנעצר לבסוף, בתחילה הוא ניסה להגיע להסכם עם הפרקליטות שתאפשר לו להתנהל בחופשיות, אבל בסוף זה לא קרה.
אין אחיזה ברורה בחוק
לכאורה, מדובר בפסיקה פשוטה. נראה על פניו שאף שנמלט – השנים הארוכות שעברו מאז מעידות על התיישנות. עד שנת 2019 תמך בכך סעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי המגדיר "התיישנות עונשים" וקבע כי "אם נפסק ביצועו לא ימשיכו בו". אך בשנת 2019 הוסף סעיף קטן לחוק שמנסה למנוע מצב של התיישנות מחמת הימלטות. בסעיף נכתב: "לא יובאו בחשבון פרק הזמן שבו לא היה ניתן לאתר את מי שהוטל עליו העונש, ופרק הזמן שבו שהה מי שהוטל עליו העונש מחוץ לישראל, בשל התחמקותו מריצוי עונשו".
בן ארי טען כי בשנת 2013 חלה התיישנות על העונש שהוטל עליו, כיוון שהוא ברח מהארץ עשור קודם לכן. לדבריו, התיקון משנת 2019 לא חל עליו כיוון שעונשו התיישן לפני כן ומאסרו "לא בר ביצוע", לדבריו.
המדינה טענה מנגד כי העונש בר ביצוע משום ש"מרוץ ההתיישנות מתחיל ביום הפסקת ביצועו של העונש. הרשות המוסמכת אשר אמונה על ביצוע העונש, כלומר המדינה, היא זו שאמורה להפסיק את ביצועו כדי להפעיל את שעון ההתיישנות. במקרה שלפנינו, המדינה מעולם לא הפסיקה את ביצוע העונש על ידי חדילה שהיא – ורק היא – מסמנת את תחילת ההתיישנות".
השופט שטיין הסכים עם טענת המדינה וקבע שהעונש לא התיישן. "בקשת הסגרה או בקשת מעצר, שהמדינה מניחה בפני מוסדות חו"ל, תיחשב לאמצעי אכיפה מתמשך מטעם המדינה - כל אימת שבקשה כאמור תלויה ועומדת והמדינה לא פעלה להסרתה", כתב, "באין הסרת הבקשה, אין חדילה, והמדינה לא תיחשב כמי שהפסיקה לבצע את עונש".
השופט שוחט, הסכים ותמך בטענות השופט שטיין.
בניגוד לשניים השופט עמית טען כי עונשו של בן ארי התיישן. לדבריו יש קושי להבין האם התיקון לחוק נועד לשנות את המצב שקדם לו, או שמא מדובר בתיקון מבהיר בלבד, אך ברור מהדיונים בוועדת חוק וחוקה כי מדובר בתיקון שנועד לשנות את הדין הקיים ולהחמירו כלפי עבריינים נמלטים. ואולם בהתייחס למונח "נפסק ביצועו" – הפרשנות של שטיין היא הרצוייה, איך אין לה אחיזה ברורה בסעיף שהוסף.
ייתכן ובן ארי יגיש בקשה לדיון נוסף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו