אריאל אוקסהורן
שלוש נשים מרקע שונה, בארצות רחוקות זו מזו - הודו, סיציליה וקנדה - נאלצות להתמודד במפתיע עם אתגרים קיומיים, ויכולות להם. הגיבורה הרביעית, שאינה כלולה בשלושת הסיפורים השזורים זה בזה, היא המחברת עצמה, לטישיה קולומבני, הזועקת בלהט המזכיר את דברי הנביא ירמיהו: "והיה בלבי כאש בוערת".
קולומבני מזדהה בכל מהותה עם עולמן של שלוש הדמויות החיות, התלת־ממדיות, שאותו היא מציגה. את הספר היא פותחת ב"הסיפור הזה הוא הסיפור שלי" ומסיימת אותו ב"כל אחת מהן היא קצת אני".
לטישיה קולומבני מגיעה מעולם הקולנוע, כבמאית וגם כשחקנית, שעלתה לאקרנים כילדת פלא בגיל 10. "הצמה" הוא הרומן הראשון שלה, ואת דמויות שלוש הנשים עיצבה ברגישות ובידע רב, תוך הקפדה על הפן הוויזואלי, כיאה לבמאית.
כלפי חוץ הנשים שונות לחלוטין זו מזו, אבל במהותן הן אחת. מייצגות את האישה באשר היא אישה, כדברי המשורר הדחוי באופרה האפלה "סיפורי הופמן": "שלוש נשים באישה אחת, שלוש נשמות בנשמה אחת". סמיטה היא הודית מכת המנודים, הנאלצת לנקות בתי מיוחסים ולאסוף צואה בידיה; ג'וליה הסיציליאנית נמנית עם מעמד הביניים, ועוזרת לאביה לנהל את בית המלאכה המשפחתי ליצור פאות נוכריות; שרה כהן הקנדית היא עורכת דין במשרד יוקרתי.
המוטיבים המשתזרים והתמונתיות, המקנה ממשות לרעיון המופשט, מיטיבים עם הרומן, ומאפשרים לו להלום ולחדור למעמקי תת־תודעתו של הקורא. לצמה שלושה גדילים, והשזירה בונה את עצמתה. השלוש מגלות בתוכן משאבים חבויים וגוברות על משברים ומכשולים.
השיער ואובדנו הם מוטיבים מנחים בשלוש העלילות. סמיטה ההודית מוכרת את הנכס היחיד שברשותה - את שערה - כדי לחלץ את ביתה מהחייים באשפתות. מפעל הפאות הנוכריות של ג'וליה הסיציליאנית קורס, והמשפחה נשארת בחוסר כל. שיער ראשה של שרה כהן, עורכת הדין הקנדית, נושר בעקבות כימותרפיה. שיער מציין נשיות, כדברי פאולוס בברית החדשה, באיגרת הראשונה לקורינתים: "אבל האישה אם יש לה שיער ארוך - הרי זה לכבוד לה".
התחושה בעת הקריאה ב"הצמה" כמותה כצפייה בתיאטרון. שלוש דמויות ניצבות על הבמה ומגוללות את סיפור חייהן. הן ניצבות בקודקודי משולש, נעות לאט פנימה, ומתמזגות לאחת כאשר הן מגיעות למרכז. העלילות משתקפות זו בזו כל הזמן, ומתלכדות בסופו של מעשה - כאשר מוטיב השיער מוליך לנקודת השיא.
כריכת הספר (כנרת זמורה ביתן)
קולומבני יודעת לרתק, פוסעת במרץ בדרך הריאליזם הבוטה, וגם שוחה בתנועות נאות וקצובות בים הדמיון. אין תיאור תפל; הריחות בהודו עזים, וסמיטה המנודה מאבדת את הכרתה מעוצמת הצחנה. ג'וליה הסיציליאנית מתנה אהבים במערה עם נער סיקי, מהגר עבודה. כאשר הוא מסיר את הטורבן מעל ראשו, שערו "נפרש כמו גדילי צמר עד מותניו". השתלשלות העניינים אינה תמיד רציפה או מציאותית, ולמקריות ניתן חופש פעולה, אבל קולומבני, מתקדמת בבטחה, ומצליחה לשכנע את הקורא שאכן כך הם פני הדברים.
סיפורן הקשה של שלוש הנשים מרוכך באפיזודות של חום אנושי. בתחנת רכבת, אישה אלמונית נותנה לילדתה הרעבה של סמיטה בננה וביסקוויט, שאותם טורפת הילדה ברעבתנות. ובקנדה, פוגשת שרה כהן, באקראי, אישה הנותנת לה כתובת של חנות פאות ושמה "בראש מורם". בחנות היא חובשת פאה, מתבוננת בראי ונדמה לה "שהשיער משיב לה את מה שאיבדה, את כוחה, כבודה העצמי, רצונה".
השלוש גוברות על המשברים, אך אינן זוכות בכרטיס כניסה לארץ המובטחת. הן מגייסות את כל משאביהן הפנימיים והופכות ממובלות למובילות, מעיזות וחורגות מהתלם שהוכתב להן. זהו שיר הלל לעוצמה הנשית, וקולומבני, אולי בתמימות משהו ועם זאת בחן רב, מצטטת את מארק טוויין "הם לא ידעו שזה בלתי אפשרי, אז הם עשו את זה".
אין זה רק מניפסט פמיניסטי, המשלב להפליא עלילה ומסר, אלא גם תמצית דרמטית של אופי האדם הנלחם על דרכו וזכותו, ומשיג את מטרתו. השלוש יוצאות למסע במרחב ובזמן, נאבקות בחברה מפלה ובמוסכמותיה, מגלות בתוכן כוחות שלא ידעו על קיומם, והכל למטרה פשוטה וצנועה - להתקיים בכבוד.
הצמה / לטישיה קולומבני
מאנגלית: אביגיל בורשטיין; כנרת זמורה ביתן, 192 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו